יום חמישי, 21 ביוני 2012

לחם בנוהל מקוצר


כשפתחתי את הבלוג הקטן הזה (שכשמו כן הוא) התכוונתי להעלות בו בעיקר בישולים שהמצאתי – וזה קורה לי לא מעט כי אני לא מסוגלת לבשל "מהספר" וחייבת לאלתר – או לפחות כאלה שהכנסתי בהם שינוי משמעותי. כי אף אחד לא צריך עוד בלוג שממחזר מתכונים שגרתיים, ואלוהים יודעת שהרשת מלאה בהם.

הפעם אני חורגת ונותנת מתכון לא שלי, ככתבו וכלשונו, פשוט כי הוא גאוני לגמרי ונתקלתי בו רק במקום אחד, חבוי ונבלע בין שני מתכונים שגרתיים יותר, ולדעתי הוא צריך להיות להיט ויראלי לפחות כמו האבא המסובך הרבה יותר שלו – הלחם ללא לישה המפורסם, שנדמה לי שמקורו אצל מארק ביטמן המעולה מהניו יורק טיימס.

אז לחם ללא לישה. איזה חובב אפייה לא מכיר את הסיפור הזה של לערבב קמח, שמרים ומים לכדי עיסה גושישית, לחכות יום וחצי, ואז לאפות בסיר חרס או קדרה עם מכסה הרמטי. מקסים.

אפיתי אי אלו לחמים בחיי, רגילים וללא-לישה. את הרגילים יש ללוש עד פריקת-כתף, ואת הללא-לישה צריך לתכנן יום מראש ואף לחפש בכל העיר סיר עם מכסה שאפשר להכניס לתנור – או טוסטר אובן במקרה שלי. ולזה אני קוראת אליה וקוצבה.

אז הלחם הזה שאני מלנקקת פה, הוא גם ללא לישה, גם לוקח בערך שעתיים וחצי מרגע ערבוב החומרים ועד פריסת הפרוסה המענגת הראשונה, וגם לא דורש שום כלי מיוחד. מה עוד אפשר לבקש?

כמה הערות קטנות לפני התכלס:
  1. במקור מדובר ב"לחם גרעינים". הגרעינים הם רק תוספת אופציונלית וממש לא חובה. אני הכנתי בלי. אפשר גם בלי הציפוי.
  2. במתכון המקורי משתמשים ב-3.5 כוסות קמח. בפעם הראשונה הכנתי אותו כך ונאלצתי להוסיף מים ליצירת בצק נוח. בשאר הפעמים שמתי רק 3 כוסות קמח ולא הצטרכתי להוסיף כלום. ותמיד עדיף להוסיף קמח ממים.
  3. הלחם המוצלח ביותר יצא לי משילוב של 1 כוס קמח לחם ו-2 כוסות קמח כוסמין מלא.
  4. כלל אצבע לאפיית לחם, בעיקר בטוסטר אובן מצ'וקמק כשלי, הוא לחמם את התנור היטב כשבתוכו תבנית עם מעט מים רותחים לפני שהלחם נכנס אליו, כדי ליצור סביבה רוויית אדים. האדים הם אלה שאחראים לקראסט מתפצפץ מקצועני.
  5. בכל הפעמים שהכנתי את הלחם הזה (שלוש) נאלצתי ללוש מעט – טיפה, אולי דקה – כדי לאחד את החומרים לבצק, אבל אולי זה בגלל השינוי בהרכב הקמחים. וגם בתום שעת ההתפחה המצוינת במתכון, חבטתי קלות בבצק, עיצבתי לכיכר והנחתי להתפחה קצרה נוספת בזמן חימום התנור – הרגל ישן מלחמים רגילים. אולי לא חייבים, אבל היי, יצא לי לחם מעולה.

לחם גרעינים ללא לישה של אורלי פלאי-ברונשטיין:

לכיכר קטנה:
250
 גרם (13/4 כוסות) קמח לבן
250
 גרם (13/4 כוסות) קמח מלא
2
 כפיות מלח
2
 כפות גרעיני דלעת
2
 כפות גרעיני חמנייה
2
 כפות זרעי פשתן
 1
כף שמרים יבשים (כמות השמרים הגדולה היא שנותנת את התפיחה המהירה)
 1
כוס מים חמים + 2 כפות גדושות דבש
לציפוי:
חלב
זרעים או גרעינים

אופן ההכנה:
1.
 ממיסים את הדבש במים.
2.  מוסיפים עוד 1/3 כוס מים פושרים, מערבבים ומוסיפים את השמרים. מניחים לתסיסה כרבע שעה.
 3.מערבבים שני סוגי קמח, מלח וגרעינים בקערה גדולה.
4.  יוצקים עליהם את תערובת השמרים ומערבבים בכף לקבלת בצק אחיד.
 5. מניחים לבצק לתפוח כשעה או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
 6. מחממים תנור ל-200 מעלות ובינתיים מורחים בחלב ומצפים בזרעים/ גרעינים.
7.  אופים 40 דקות עד שהכיכר שחומה ומהתחתית נשמע קול חלול כשטופחים עליה. חשוב לא לפרוס לפני שהכיכר קרה.
לחם ללא לישה (צילום: נמרוד סונדרס)
צילום: נמרוד סונדרס



יום רביעי, 13 ביוני 2012

מן מאפה שאריות גבינה שכזה


אז נניח שהגעתם הביתה מהעבודה מורעבים וכל מה שיש במקרר זה חצי גביע גבינה לבנה (עוד משבועות), שליש גביע יוגורט (שנשאר אלוהים-יודע-ממה. מי משאיר שליש גביע?) וביצה אחת מסכנה שימיה הטובים מאחוריה. מה הייתם עושים?
אני יודעת מה הייתם עושים. משליכים הכל לפח, מקללים את עצמכם חרישית על כך שלא חשבתם על זה בדרך הביתה וקופצים לסופר. או מזמינים איזו פיצה.

אלא אם כן אתם עצלנים, חסכנים (אוקיי, קמצנים) ואופטימיים כמוני, ויש לכם אי אלו מוצרי מזווה כגון קמח, אבקת אפייה ותבלינים – ובמקרה הזה אתם פשוט מערבבים את שארית הגבינה עם שארית היוגורט והביצה המסכנה, מתבלים ומוסיפים קמח ואבקת אפיה – ואז מגלים שגם אין לכם שום גביעי מאפינס חד-פעמיים כמו שדמיינתם שיש לכם, וכמות הבלילה קטנה בשביל תבנית רגילה - מקללים, הופכים את כל הארון ומוצאים מחבתונת ברזל זעירה לשקשוקה שפעם קיבלתם במתנה. מצוין. מחבתונת ברזל זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי להפוך את התערובת המשונה הזאת לארוחת ערב לא רעה בכלל.
צריכה לזכור להשאיר שוב שאריות גינה ויוגורט כדי להכין את זה שוב.

מבוסס באופן חופשי על המתכון המאד-מוצלח הזה למאפינס גבינה, שמומלץ לנסות גם במתכונתו המקורית, אם אתם מאלו שזוכרים לעשות קניות בזמן. אבל אם לא, תנסו את זה:

½ גביע גבינה לבנה (אצלי זה 3%)
1/3 גביע יוגורט (1.5%)
1 ביצה
1 כף שמן זית
מלח ופלפל
¾ כוס קמח (במקרה שלי, חצי כוס קמח כוסמין ורבע כוס קמח תירס. עוד שאריות)
½ כפית אבקת אפיה

  1. מחממים תנור ל-200 מעלות.
  2. מערבבים את הגבינה עם היוגורט, הביצה, השמן והתיבול.
  3. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים מעט ככל האפשר, רק עד שהתערובת מתאחדת (לפי עיקרון המאפינס הקדוש הגורס שערבוב נמרץ מדי ייצור מאפה כבד ולא כיפי)
  4. (בשלב הזה ערבבתי פנימה גם קוביות זעירות מ-3 עגבניות מיובשות, שן שום קצוצה ומעט אורגנו, רק כי זה מה שהיה. אופציות התיבול הן אינסופיות. אפשר גם מתוק, בהוספת סוכר לפי הטעם, קינמון, וניל, צימוקים, גרידת לימון ומה לא)
  5. משמנים מעט את התבנית – כאמור, מחבתונת ברזל בקוטר כ-15 ס"מ במקרה שלי, או 3-4 תבניות מאפינס גדולים (אני מנחשת שזו הכמות), יוצקים את התערובת ואופים כ-20 דקות עד שפני המאפה שחומים ויפים וסכין (או קיסם, למי שיש לו דברים כאלו) יוצא נקי.


יום שישי, 8 ביוני 2012

דברים טובים של סופשבוע


על מנת לשמור על יחסי כוחות מאוזנים עם ההיקפים שלי, בימי חול קיציים אני מתקיימת על פריכיות אורז עם גבינה לבנה וירקות, פחות או יותר. זה קצת מבאס, אבל יעיל.
ואז מגיע סוף השבוע ואני מתפרעת. לפעמים קצת הרבה יותר מדי, כמו היום.
אני לא יודעת אם מישהו קורא כאן (גלעד?) – כמי שמעולם לא הצליחה לחזור על מתכון פעמיים מרוב אילתורים וחיפופים, הבלוג הזה מיועד בעיקר להזכיר לעצמי איך הכנתי דברים שיצאו טעימים – הפוסט הזה יהיה הזדמנות טובה לבדוק את הנושא, כי אני לא הולכת לתת כאן מתכונים מסודרים אלא רק לספר מה הכנתי, ואם מישהו רוצה מתכון – שיבקש. אני אשמח. אם אני אזכור.

אז מה היה לנו:
סלט "קופסאות" מקסיקני - קופסת שימורי שעועית אדומה (במי מלח בלבד), קופסת תירס (שווה לחפש את אלו ללא תוספת סוכר. רק אלוהים יודעת למה בכלל מכניסים סוכר לשימורי תירס), קוביות טנטנות של פלפל אדום, פלפל צהוב ובצל סגול, כוסברה, אורגנו, הרבה לימון (כולל קוביות קליפה קטנות) ומעט שמן זית. בדיעבד הייתי מוסיפה גם איזו עגבניה יפה, אבל שכחתי לקנות.

קלצונה חצילים – מבצק פיצה קליל ללא שמרים, המבוסס על גבינה לבנה, שלוקח דקה להכין, במילוי חצילים שרופים על האש ובולגרית 5%.
 קלצונות יוצאות מהתנור. יאם.

קציצות עדשים ירוקות עם פטריות ובצל קלויים – קליית הפטריות והבצל בתנור, זה השוס.

תמרים ממולאים במרציפן ביתי – על בסיס דבש, ללא סוכר, ו"כדורי שוקולד" מאגוזי לוז, דבש, קקאו ו-וויסקי מצופים שוקולד -  באלה אני גאה במיוחד. זו וריאציה על מתכון המרציפן. הכי פינוק.

כל כך הרבה אוכל.
כל כך מעט מקום בבטן!