יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

לחמניות שקדים


יש איזו דיאטה אופנתית בשם "פליאו", או בשמה המלא "תזונה פליאוליתית", המבוססת על תזונת האדם הקדמון. (הבוס שלי אובססיבי בעניין, ולא מזמן שמעתי אותו בטלפון, דורש בהיסטריה מעוזרת הבית/מבשלת שלו "להעיף מהבית את כל הדגנים ולבשל רק עם שמן זית ושמן קוקוס!" "מותר גם שמן אבוקדו," לחשתי לו מהצד. "ושמן אבוקדו!" הוא צרח בטלפון. מסכנה. בקושי מדברת עברית זאתי, אני מקווה שהיא הבינה מה זה דגנים. ושמן אבוקדו. שהוא, אגב, יקר בטירוף ומסריח באותה מידה.)
אני לא רוצה להעליב אף אחד בהבעת דעתי האישית על הפליאו הזאתי, אסתפק רק בלהעיר שדיאטה האוסרת על דגנים מכל סוג שהוא ומעודדת צריכת בשר (ואברים פנימיים בעיקר) ושומן רווי מהחי היא לא בשבילי. אם האדם הקדמון לא אכל לחם צר לי עליו, אבל בכל זאת עברו מאז אי אלו אלפי שנים. אני לא מומחית, אבל נדמה לי שהוא גם לא אכל שמן אבוקדו. וגם לא הגיע לגיל 50. אבל עזבו, אני נסחפת.

מה שכן, אני תמיד מחפשת מתכונים מעניינים, וההתמודדות של חובבי הפליאו עם האיסור על צריכת דגנים מניבה המצאות מרתקות. המתכון הבא הוא אחד התחליפים שלהם ללחם, אבל אני מוצאת שהוא פשוט ממש טעים.

לחמניות קדמוניות

המקור מכאן (אני הכנתי חצי כמות)

400  גרם (1.5 כוסות) חמאת שקדים ביתית או קנויה
5  ביצים בינוניות
1.5 כף מיץ מלימון
¾  כפית סודה
מלח

  1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מאפינס (ללחמניות) או תבנית לחם קטנה
  2. טורפים את חמאת השקדים עם הביצים, אבקת הסודה והמלח עד לקבלת תערובת אחידה
  3. מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים
  4. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים כ-20 דקות. (במקור כתוב 10 דקות, אבל כפי שניתן לראות בתמונה, הלחמניות שלי קצת נשרפו מלמעלה בעודן די נוזליות מבפנים אחרי 15 דקות. כמה דקות נוספות והנמכת טמפרטורה קלה והכל הסתדר. אני לא מצפה ליותר מדי מהטוסטר אובן הענתיקה שלי, אז אל תסמכו עלי בעניין זמני אפיה. מבחן הקיסם יהווה את האינדיקציה הבדוקה ביותר, אבל מנסיוני 20 דקות הן המינימום)
עריכה:
היום מישהו הביא למשרד מרציפן, וחשבתי לעצמי מה יקרה אם אוסיף לבלילה תמצית שקדים ומעט סוכר (או דבש, אם כבר פליאו - סוכר אסור, דבש מותר. לכו תבינו.) - האם ייצאו לחמניות מרציפן? הממ. שווה בדיקה.

אגב, לאחרונה גיליתי גרסה מעניינת עם טחינה.

יום ראשון, 16 בדצמבר 2012

לביבונקייקס בטטה ודלעת


אני לא סובלת את הטרור הקולינרי הקולקטיבי של החגים. כל חג שהוא. ועוד יותר לא סובלת סופגניות ולביבות, אבל אחרי שנים שלא אכלתי כאלה, אני כבר לא בטוחה אם זה יותר בגלל הטרור, הטיגון, או הטעם שאני כבר לא זוכרת.

בכל מקרה, לפעמים מתכונים מתחילים מאיזה ג'אדג'ט חדש שקניתם אבל לא ממש ברור לכם מה תעשו איתו. במקרה הזה מדובר בתבנית עם שקעים מרובעים רדודים ותווית מחיר נמוכה להפתיע, שמצאתי במקרה בחנות כלי בית על סף חיסול. ובחלומי ראיתי פנקייקס קטנים ומרובעים, אבל מן המקרר הביטו בי בטטה ופיסת דלעת מיותמות במבטים מאשימים, ובסופו של דבר יצא לי משהו בין לביבות לפנקייקס, או בקיצור – לביבונקייקס.

אני יודעת. לביבות בטטה זה די משעמם. אבל היי, אלו לביבונקייקס, עם דלעת וחמאת בוטנים, ובלי ביצים וטיגון, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים.

לביבונקייקס בחושך!

לפני שמתחילים, כמה מילים על שמן קוקוס: האיטרנטנט רוחשת אינפורמציות סותרות על שמן קוקוס וקטונתי מלשפוט. אני יודעת רק דבר אחד מניסיון: שום דבר מעולם לא נשרף או נדבק לי לתבנית כשהשתמשתי בשמן קוקוס, בניגוד לשמן זית או חמאה. אני בשלנית חובבנית להחריד שלא מקפידה על זמנים ונוטה לצמצם בכמויות שומן, ומבחינתי זה מוכיח את הטענה ששמן קוקוס הוא שמן יציב ועמיד בטמפרטורות גבוהות, ושמן שלא נשרף בקלות הוא שמן בריא יותר, נקודה. כפית אחת של שמן קוקוס מספיקה לשימון נדיב של תבנית שקעים שלמה, וכל הלביבונקייקס שלי נשלפו ממנה בשלמותם, מבלי להשאיר פירור שרוף אחד. רק אומרת.

לתבנית של 12 שקעים רדודים:
1 בטטה בינונית
פיסת דלעת במשקל של כ-300 גר'
2 כפיות רוטב סויה
1 כפית גדושה חמאת בוטנים (טבעית ללא תוספים, אם אתם שואלים אותי)
¾ כוס קמח סויה / חומוס
1 כפית פשתן טחון
1 כפית אבקת אפיה
מלח, פלפל
1 כפית שמן קוקוס לשימון התבנית

  1. חותכים את הבטטה והדלעת לקוביות גדולות ומאדים במיקרו בכלי סגור עם 2 כפות מים כ-6 דקות.
  2. מסננים ממים עודפים ומועכים במזלג למחית.
  3. מוסיפים את רוטב הסויה, חמאת בוטנים, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
  4. בקערה קטנה מערבבים את הקמח עם אבקת האפיה והפשתן הטחון
  5. מוסיפים את תערובת הקמח למחית הבטטה והדלעת ומערבבים רק עד שהחומרים היבשים נבלעים ואין גושים.
  6. משמנים את השקעים היטב בשמן קוקוס, ומחליקים כף גדושה של בלילה לכל שקע.
  7. אופים ב-220 מעלות כ-20-25 דקות, עד שהלביבונייקס שחומים ויציבים למגע.



יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

מרק ראמן


אני אוהבת מרקים. כבר אמרתי את זה? יתכן שאולי פעמיים-שלוש. או עשרים שלושים. בכל מקרה, אחד האהובים עלי ביותר הוא מרק נודלס אסיאתי, לא חשוב מאיזו עדה, העיקר שמדובר בקערה גדולה ועמוקה של מרק חום צלול, ארומטי, חריף במידה, שבתוכו משתכשכות קוביות טופו, ירקות, אצות, פטריות והמון אטריות (גמכן לא חשוב מאיזו עדה, הכי טוב ראמן או אודון, אבל גם לוקשן פולניות יעבדו במקרה מצוקה, וכבר יצא לי להשתמש בספגטי).
* אודון אפשר למצוא לפעמים בטיבטעם, אבל ראמן הם פשוט "נודלס להקפצה" מסולסלות שיש בכל סופר.

זה יותר טעים ממה שזה נראה, אוף.

אז היום עלתה בוואינט כתבת מתכוני מרקים אסיאתיים. נכנסתי בשקיקה ויצאתי באכזבה. כל המתכונים התבססו על אותו ציר עוף, ועוד כזה שנראה די איכסי.
המרק שלי דורש רכיבים קצת אזוטריים, אבל הם זמינים במכולת האסיאתית הקרובה למקום מגוריכם ומחזיקים לנצח, ואם תשקיעו בטיול לחנות כזאת, ומשהו כמו 100-120 ₪ לציוד המזווה, אתם מסודרים לכל החורף.
אני עשיתי טיול כזה למכולת האסיאתית בשוק הכרמל עם רשימת הקניות הבאה:
פרוסות גלנגאל מיובש
עלי קפיר מיובשים
מיסו בהיר (מיסו שירו)
שמן שומשום קלוי
שמן צ'ילי
שקית גדולה של פטריות שיטאקה מיובשות במשקל – הרבה יותר זול מהאריזות הקטנות בסופר

לציר:
מתכון של נירה רוסו שגזרתי מהעיתון(!) (מתי לאחרונה גזרתם מתכון מעיתון? זה מרגיש כל כך רטרו, אתם רוצים לתת קרדיט, אבל אין לינק!) עם תוספות ושינויים.
בעיקרון מדובר במעין תרכיז שאמור להיות מדולל ב-4 כוסות מים. אפשר להכין את כל הכמות בבת-אחת, או שאפשר לשמור במקרר ואז להוסיף מים כל פעם לפי הכמות הרצויה והטעם.

½ כוס רוטב סויה
½ כוס מירין
¼ כוס סאקה
1 כף אבקת דאשי, או מיסו*
2 פרוסות גלנגל מיובש (אפשר להחליף בג'ינג'ר טרי)
3-4 עלי קפיר מיובשים (אפשר להחליף בגבעול למון-גראס, ואפשר לוותר)
2 פטריות שיטאקה מיובשות שלמות
1 שן שום פרוסה
4 כוסות מים

מרתיחים את כל חומרי הציר ומסירים מהאש, מוציאים את פרוסות הגלנגל ועלי הקפיר (או הג'ינג'ר והלמון-גראס). את הפטריות מוציאים, מסירים את הרגל, פורסים דק ומחזירים לסיר. זהו.
* ע"פ נירה רוסו אפשר להחליף את הדאשי במיסו, ובמקרה הזה כדאי לציין שאת הדאשי מוסיפים בתחילת הבישול, ואת המיסו רק לאחר ההסרה מהאש, כי מיסו לא מרתיחים. אני השתמשתי בדאשי כי אני אוהבת את הארומה הדגית שלו, אבל אם אתם צמחונים או טבעונים, הוסיפו את המיסו למרק החם רק לאחר הבישול.

למרק:
אטריות
ירקות חתוכים לרצועות דקיקות – כרוב, גזר, באקצ'וי, פטריות, נבטים, בצל ירוק, פלפל אדום חריף
קוביות טופו (המהדרין מטגנים עד הזהבה לפני, אני מתקמצנת גם על השמן וגם על המחבת)
כמה טיפות שמן שומשום ורוטב/שמן צי'לי

ההכנה:
  1. בזמן שהמרק מתבשל משרים את האטריות במים רותחים עד שמתרככות.
  2. בקערה עמוקה מניחים את הירקות, הטופו, האיטריות ויוצקים עליהם את המרק הרותח. מתבלים בשמן שומשום ושמן וצ'ילי, ומרגישים הכי בצ'יינה טאון.

יום שני, 5 בנובמבר 2012

אין ביצים? תאכלו עוגיות שוקולד צ'יפס


למרות שאני לא ממש-לגמרי טבעונית, ביצים הן מצרך נדיר אצלי במקרר ולו רק בגלל חיי המדף הקצרים שלהן – ארבע מתוך כל שישיה היו לרוב מסיימות את חייהן בפח מחוסר שימוש – אבל לא אכחיש שגם לא בא לי לקחת חלק בתעשייה הדי מזוויעה שמייצרת אותן.
מבלי להיכנס לענייני טבעונות-בעד-ונגד, שווה להחזיק בבית קצת פשתן טחון כי הוא לא יקר, נשמר לטווח ארוך (מינוס כל מיני ויטמינים שלא מעניינים כרגע) ובעיקר כי כף אחת ממנו מהווה תחליף לגמרי ראוי לביצה במאפים (מן הסתם, כאלה שלא דורשים הקצפה של הביצים. לזה יש פתרונות אחרים). כמו למשל בעוגיות האלה, שהן סבבה לגמרי.

בואו נעשה כאילו יש ספל קפה נונשלנטי ברקע ונתעלם מהעובדה שאין לי מצלמה, או אור בבית, אוקיי?

המקור מבעיקר מתוק - טבעוני – האתר הכי לא מעוצב בעולם, אבל יש בו מיליון ואחד מתכונים למתוקים (וגם כמה מלוחים) בלי אף ביצה אחת.

חומרים יבשים:
כוס קמח לבן או מלא או שילוב
1 כפית אבקת אפייה
חצי כפית  סודה לשתייה
קורט מלח
½ כוס שוקולד צ'יפס (ואגוזים, וקליפות תפוזים מיובשות, ומה שאתם אוהבים בעוגיות שלכם)
חומרים רטובים:
½ כוס סוכר חום
3 כפות שמן
1/3 כוס חלב סויה
1 כף פשתן טחון
תמצית ווניל
הכנה:
לחמם את התנור ל-175 מעלות.
לערבב את החומרים היבשים בקערה.
לערבב היטב את החומרים הרטובים בקערה גדולה אחרת.
לשפוך את קערת היבשים לקערת הרטובים.
לערבב עם כף, רק עד שמתאחד ולא יותר. מתקבל בצק נוקשה.
אם הבצק לא מתאחד ונשארים פירורים, אפשר להוסיף עוד כף חלב סויה עד שהבצק מתאחד.
בעזרת כף גלידה יוצרים עוגיות ומניחים על תבנית במרווחים.
אופים כ-12 דקות עד שהעוגיות תפוחות וזהובות.

יום שישי, 26 באוקטובר 2012

קדירת שעועית אדומה, פלפלים וטופו


חם. הגעתי הביתה בצהריים אחרי עבודה וקניות, והיה כל כך חם. טמקא מספרים על הצפות בצפון בליווי תמונות שנראות כאילו 0 מעלות שם בחוץ, אבל כאן בתל אביב אפרורי, אבל ח-ם. אוף. מכיוון שכבר משלשום אני מפנטזת על קדירת השעועית הזאת, שמשתזפת עכשיו בתנור (אמרו שיהיה גשם!!), אני אפעיל קצת שכנוע עצמי. אולי עד שהיא תהיה מוכנה ירדו כמה טיפות.

אני מתה על מאכלי קדירה כבדים, בבישול ארוך, אבל החיים מזמנים לי בעיקר בישולים קצרים ומהירים. את הקדירה הזאת צריך להתחיל משלשום (אם מתחילים משעועית יבשה), אבל אז מגיע יום שישי, וכל מה שנותר הוא לזרוק את כל המרכיבים לתבנית (חרס או פיירקס) ולתת לתנור לעבוד. או שמשתמשים בשעועית מבושלת קפואה ואז זה רק עניין של שעות, לא ימים.
גשם גשם, בוא

לפני שמתחילים:
  • שעועית: אני משרה אריזה של חצי קילו לילה אחד, מבשלת עד ריכוך מלא (כשעה) בערב אחרי, משאירה חצי מכמות השעועית המבושלת במקרר לשימוש מיידי ומקפיאה את השאר. בקדירה הזו השתמשתי בחצי הכמות מהמקרר – משהו כמו 1.5 כוסות שעועית יבשה, או 3 כוסות שעועית מבושלת.
  • טופו: לא חובה בכלל, אפשר גם בלי. אבל אם כן, עדיף טופו אפוי בטעם טבעי, או מעושן, או נקניק טופו שניתן למצוא בכל חנות טבע.
  • קטשופ: אישית, התאהבתי במתכון הקליל של עינת שגיא ובו אני משתמשת. אני לא יכולה להמליץ על קטשופ רגיל כתחליף כי אין לי מושג, אז נגיד ככה: המתכון הזה דורש כ-2 כוסות של רוטב עגבניות חלק ודליל, ומתובל מאד. זה מה שחשוב, כי זה התיבול של כל הקדירה.

אז מה צריך:
2 כוסות שעועית אדומה יבשה (אם משתמשים בקפואה – חצי שקית בערך)
½ קוביה טופו אפוי/ נקניק טופו
1 פלפל אדום
1 פלפל ירוק
1 בצל סגול
4-5 שיני שום
1 כף שמן זית
200 גר' עגבניות מרוסקות
1.5 כוסות מים
מלח, פלפל
טימין, רוזמרין

ל"קטשופ":
100 גר' רסק עגבניות
1 כף סוכר
1 כף חומץ
רוטב צ'ילי מתוק או חריף, רוטב סויה, פפריקה מעושנת או תמצית עישון לפי הטעם – ה"קטשופ" צריך להיות מאד מתובל, וקצת מלוח מדי.

הכנה:
  1. לחמם תנור ל-250 מעלות.
  2. לפרוס את הבצל, הפלפלים והשום לחתיכות גסות, להניח בתבנית, לערבב היטב עם כף שמן זית ולהכניס לתנור עד שהירקות נחרכים קלות, כ-10-15 דקות.
  1. בינתיים נכין את הקטשופ ע"י ערבוב כל המרכיבים, נוסיף עגבניות מרוסקות, מים, מלח, טימין ורוזמרין.
  2. מוציאים את תבנית הירקות מהתנור, מורידים את הטמפרטורה ל-200 מעלות.
  3. משטחים על הירקות את השעועית המבושלת, מפזרים מעל השעועית את קוביות הטופו או פרוסות הנקניק ומציפים ברוטב. הרוטב אמור לכסות את תערובת הירקות והשעועית באותו גובה. אם חסר, הוסיפו מעט מים.
  4. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים כשעה.
  5. אחרי שעה מסירים את הכיסוי ומחזירים לתנור ל-20 דקות, עד שרוב הנוזלים התאדו.
  6. ממש ברגע האחרון התחשק לי ציפוי פריך, אז פיזרתי מעל הכל 3 כפות פירורי לחם עם פפריקה מעושנת וכפית שמן זית והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות. 

יום שישי, 12 באוקטובר 2012

המבורגר שעועית שחורה

לחמניית אולי-חיטה-מלאה קלויה קלות במחבת פסים

הבוקר מצאתי בסופר לחמניה עגולה מחיטה מלאה. מעולם לא ראיתי כזאת קודם. הסופר אמנם שופע מיני לחמניות חיטה מלאה (חלקן חומות כהות – סימן מובהק לקמח לבן צבוע בצבע מאכל), אבל זו פעם ראשונה שאני נתקלת בלחמניית-המבורגר עגולה, ועוד בצבע כמעט-משכנע של קמח מלא. למה כמעט? כי הקלות והאווריריות שלהן... בוא נגיד שאני יודעת מה זו חיטה מלאה, ולחם מ-100% חיטה מלאה לעולם לא יהיה כזה קל ואוורירי בלי שימוש נדיב ב"משפרי אפייה" ואלוהים יודע איזה עוד כימיקלים. אבל איך שראיתי אותן, עדיין חמות מהתנור בכניסה לסופר (תעלולי שיווק נאלחים!), פתאום כל-כך, אבל כל-כך בא לי הנבורגר, שהייתי מוכנה לתת ללחמניות האלה, ולעצמי, את מה שנקרא בנפיט אוף דאוט.

בנוסף נתקלתי לא מזמן במתכון המאד-חביב וקל הזה לקטשופ ביתי שאכן הניב תוצאה משכנעת למדי, וידעתי שזהו זה. המבורגר איט איז.
קטשופ, מלפלפון חמוץ ופרוסות בצל סגול ועגבניה מחד, חרדל דיז'ון מאידך. אנחנו כמעט שם.

המתכון שלהלן מניב גרסה מאד יציבה ולא מתפרקת, בזכות קמח החומוס והפשתן הטחון. לי יצאו 3 המבורגרים עבים מדי. בפעם הבאה (ותהיה, כי הם כל כך טעימים!) אני אדע שהתערובת מספיקה ל-4 המבורגרים בעובי סביר יותר.
המבורגרים מוגזמים!

מה צריך:
1 קופסת שימורים של שעועית שחורה, מסוננת ושטופה היטב
½ בצל סגול
2 שיני שום
1 כף שמן זית
1 כף רסק עגבניות
2-1 כפות רוטב סויה
1/3 כוס קמח חומוס
1 כף פשתן טחון
מלח פלפל
1 כף רוטב צ'ילי חריף או צ'ילי גרוס לפי הטעם (לא חובה)
3 פטריות שיטאקי, מושרות, סחוטות וקצוצות (לא חובה, אבל תורמות למרקם ואפקט ה"אוממי" הבשרי)
½ כפית רוזמרין טרי קצוץ דק (אפשר להחליף באורגנו טרי או יבש)

הכנה:
  1. מחממים תנור ל-250 מעלות
  2. טוחנים במעבד את השעועית, הבצל והשום.
  3. מוסיפים את השמן, רסק עגבניות, רוטב סויה, מלח, פלפל ומערבבים היטב. אם משתמשים ברוטב צ'ילי מוסיפים בשלב הזה. אם בצ'ילי גרוס – בשלב הבא, עם שאר החומרים היבשים.
  4. מוסיפים את קמח החומוס, הפשתן הטחון פטריות השיטאקי והרוזמרין/אורגנו ומערבבים.
  5. יוצרים מהתערובת קציצות עגולות בקוטר הלחמניה (אני הכנתי רינגים ביתיים מרצועות נייר אלומיניום, הא!) ואופים כ-20 דקות.


הנבורגר. יס!

יום שישי, 14 בספטמבר 2012

שושני קוטג' שוקולד-קפה-קינמון


כל יום בדרך הביתה מהעבודה אני יורדת מהאוטובוס היישר לתוך חלון ראווה משכר חושים של קונדיטוריה. בימי חול אני עומדת בפיתוי לא רע, אבל בסופי שבוע מתחולל מאבק פנימי קשה בין עצלנות אפיית העוגות שלי לבין ההסתייגות ממאפים עתירי חומרים שאני מעדיפה להימנע מהם.
לפעמים אני מפסידה לי, אבל לפעמים אני מוצאת מתכון כל כך קל ופשוט ומהיר, שאין לי שום תירוץ לא לאפות בעצמי.
היה שווה.

מקור ההשראה בפוד-פורן של שירלי נמש השחיתותית. 
(זה רק נראה ארוך.)
לבצק 
3/4 כוס גבינת קוטג`   
1/3 כוס יוגורט או ריוויון   
1/4 כוס סירופ מייפל טהור  
¼ כוס שמן קוקוס   
1 כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח כוסמין מלא  
1 שקית אבקת אפייה   
1/2 כפית מלח   
1/4 כפית סודה לשתייה   
למלית  
100 גר' שוקולד מריר 60%
מעט מים רותחים
קינמון, מעט קפה נמס (לא חובה)
50 גר' אגוזי לוז, קלויים ומרוסקים
לזיגוג:
½ כפית קפה נמס
קינמון (לא חובה)
1 כף מים
אבקת סוכר

מחממים תנור ל – 180 מעלות.   
בקערה אחת מערבבים את החומרים הרטובים: קוטג`, יוגורט, מייפל, שמן קוקוס ותמצית וניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והסודה לשתייה ומעבדים רק עד לקבלת בצק נוח לרידוד. ביום חם כמו היום רצוי לקרר מעט את הבצק במקרר לפני הרידוד. 
מעבירים את הבצק למשטח מקומח היטב ומרדדים למלבן בגודל נייר אפייה סטנדרטי, פחות או יותר.   

בקערה שניה מערבבים חפיסת שוקולד מריר קצוצה לקוביות קטנות, קפה וקינמון עם טיפת מים רותחים עד שהשוקולד נמס לכדי קרם. מורחים את המלית בשכבה דקה על גבי הבצק המרודד ומפזרים מעליה את האגוזים המרוסקים.
מגלגלים את הבצק לרולדה ופורסים לפרוסות (שירלי פרסה ל-13-14 פרוסות, אני ניסיתי לפרוס ל-9, ויצאו לי 8. כזאת טובה אני בחשבון!)

מניחים את ה"שושנים" בתבנית מרופדת נייר אפיה עם מרווח ביניהן ואופים במשך 20-25 דקות.

מוציאים מהתנור ובינתיים מערבבים ½ כפית קפה נמס וטיפת קינמון עם 2 כפות מים. מוסיפים לנוזל אבקת סוכר עד שנוצר סירופ סמיך. כמובן שלא מדדתי כמה אבקת סוכר. אני מעריכה שבסביבות ה-4-5 כפות.
יוצקים את הזיגוג על השושנים ומתאפקים רק עד שהוא ייספג ויתקשה קצת.

הערות:
1.      שירלי הכינה את הבצק במיקסר / מעבד מזון. לי אין לא זה ולא זה, והתעצלתי ללכלך את הבלנדר מוט, אז סתם ערבבתי, ובבצק נותרו גושישי הקוטג' שספגו את הקמח בזמן הרידוד ולכן הבצק קצת נדבק לי לנייר האפיה למרות הקימוח הנדיב. זה לא ממש ניכר בתוצאה (המפוארת!), רק קצת עיצבן. מסקנה – כשאומרים לכם לערבל, תערבלו!
2.      אולי שמתם לב שבבצק יש רק מעט מייפל, ובמלית אין תוספת סוכר. מבחינתי הזיגוג ממלא את החסכים די והותר, אבל אם אתם מוותרים עליו, כדאי להוסיף סוכר למלית לפי הטעם.
3.      בלי שום קשר, אם אני אראה עוד מתכון אחד לעוגת דבש/תפוחים/סילאן אני אקיא. ג'אסט סיינג.

יום שני, 10 בספטמבר 2012

מוס שוקולד אבוקדו, דור 3.5


כל מי שקצת בעניין של אוכל בריא נתקל בשילוב של מוס שוקולד עם אבוקדו, וכל מי שהצליח להתגבר על המשוכה הפסיכולוגית שאבוקדו=סנדוויץ+סלסה אולי גם ניסה, אבל עם כל המתכונים שאני ראיתי מסתובבים ברשת (וניסיתי), בהחלט צריך יכולת אוטוסוגסטיבית רצינית מאד כדי להנות ממוס שעם כל מתיקותו וקרמיותו עדיין קרוב יותר לסנדוויץ מלקינוח. עם זאת, מוס שוקולד אבוקדו נראה לי הגיוני בהחלט. אבוקדו הוא פרי עם מרקם קרמי וטעם די ניטרלי, והוא משמש חומר גלם נפוץ לקינוחים ברחבי העולם הלא-מערבי. אז למה כל המתכונים שניסיתי יצאו ככה, איך לומר,  מבאסים? אהה! כי אין בהם שוקולד!

עם כל הכבוד לאבקת קקאו, משובחת, ROW ואורגנית ככל שתהיה – היא אולי מספקת את הצבע הנכון, אבל לא ממש את הטעם. מאבוקדו אפשר לייצר קרמים וגלידות טעימים מאד, אבל אם אנחנו רוצים מוס שוקולד, אולי כדאי שאחד המרכיבים יהיה - ובכן, שוקולד.

המוס הזה נחל הצלחה רצינית בארוחת צהריים משפחתית. אולי המשפחה הצמחונית-ברובה שלי לא מהווה דוגמה מייצגת, אבל הם בהחלט לא אוהבים דברים "מוזרים", ומסתבר שכשמוס שוקולד מכיל מספיק שוקולד, זה לא מוזר בכלל.

תמונת אילוסטרציה, כרגיל, כי האייפון העלוב שלי באמת עושה עוול לדבר הנפלא הזה.


הערות לפני שמתחילים:
  • המתכון מבוסס על הרבה מתכונים דומים שראיתי ברשת, אבל אף אחד מהם לא עשה שימוש בשוקולד אמיתי, ולכן אני מרשה לעצמי להתייחס אליו כגרסה פרטית שלי.
  • בתור מתכונאית אני אפס מאופס. לא שוקלת ולא מודדת, אבל זה לא פיזיקת הקוואנטים. אי אפשר להיכשל פה, גם בלי כמויות.
  • האבוקדואים עכשיו, אפעס, לא משהו. (גם יקרים רצח, אבל מה לא.) ראיתי הרבה מתכונים שממליצים להשתמש בזן "האס" בלבד, ומכיוון שזה גם הזן האהוב עלי, אני נוטה להסכים, אבל עונת ה"האס" עוד רחוקה. מה שבטוח, ככל שהאבוקדו איכותי יותר כך יצא גם המוס. דה.

שנתחיל?

1 אבוקדו בשל
כ-1/3 כוס חלב סויה (כן, אפשר רגיל. הרבה מתכונים משתמשים בחלב שקדים. בצדק. הוא טעים)
1 כף אבקת קקאו
100 גר' שוקולד מריר טוב
1 כף דבש (או ממתיק אחר, לפי הטעם)
½ כפית תמצית וניל
½ כפית תמצית שקדים (לא הכרחי)

  1. בקערה אחת שמים את בשר האבוקדו, חלב, דבש, קקאו ותמציות וטוחנים היטב למרקם של שייק. אנחנו רוצים מרקם חלק לגמרי ועם הרבה בועות אוויר. אני משתמשת בבלנדר מוט. אין לי ניסיון עם מעבד מזון, אבל נראה לי שהוא לא "מקציף" כמו בלנדר, אז עדיף בלנדר.
  2. בקערה שניה שמים את השוקולד קצוץ לקוביות קטנות, שופכים עליו מעט מים רותחים ומערבבים במרץ עד שהוא נמס לקרם. כמובן שאפשר במיקרו, אם אתם מחובבי הז'אנר, או להמיס מעל אדים, אם בא לכם ללכלך עוד סיר.
  3. מאחדים את שתי התערובות – אני מוסיפה את האבוקדו לשוקולד ולא להפך, עניין של פחת וקלות ניקיון הכלים – ומאשפזים במקרר לכמה שעות טובות.
  4. משחקים את משחק ה"לעולם לא תנחשו מה יש בזה" עם הטועמים. רצוי לוודא בדיסקרטיות שאין ביניהם אלרגים לאבוקדו, כי אני כמעט רצחתי את אמא שלי עם המשחק הזה.

יום שישי, 31 באוגוסט 2012

מנגו. ליים. יין.

טוב. תשמעו. בלי לקשקש יותר מדי - פשוט תכינו את זה. אין בעד מה.

לשתי כוסות  - גדולות וחסרות שיק כמו אצלי, או 4-5 אלגנטיות יותר - של אושר:
1 מנגו (גדול, בשל. רצוי קפוא, אבל לא חובה)
1 ליים סחוט (לא לימון! ליים! קטן, ירוק, בלי גרעינים, עם בושם אלוהי. עכשיו העונה.)
1 כוס יין לבן קר (הכי פושט. עזבו את קלישאת "מה שלא הייתם שותים וגו'." בקומבינציה המופלאה הזאת, כל יין לבן לא מקולקל הולך.)
כמה עלי נענע
קוביות קרח
בלנדר.

לא, זה לא מרק בטטה.

יום שישי, רבע לשקיעה. החיים כמעט נפלאים.


יום ראשון, 22 ביולי 2012

נאן אפונה



נאן מינוס שני ביסים שלא הצלחתי להתאפק מלקחת לפני הצילום.

אתמול קראתי במדור האוכל של וואינט מתכונים של ארז קומורובסקי ל"לחמי מחבת" וישר נזכרתי בנאן הודי.
אני לא מאלו שדקה אחרי הבקו"ם עלו על מטוס למומבאי וחזרו אחרי שנה עם ראסטות ולונגי ושם בסנסקריט, אבל זה לא מפריע לי למות על אוכל הודי. כצמחונית, אני לא צריכה ראסטות כדי להתענג על מגש טאלי, ותמיד יש לי גראם מסאלה בבית. לפעמים אני אפילו מכינה אותו במו המכתש והעלי שלי.

למרות שאני פולניה-בת-פולניה, אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי הוא לא רגל קרושה אלא דווקא נאן (מעין פיתה הודית) שמנוני ומתפצח, ממולא אפונה ותפוחי אדמה, שאכלתי בדוכן פאסט-פוד הודי מבית רינה פושקרנה ששכן אי-אז באייטיז בפסאז' הלונדון מיניסטורס.

לחמי המחבת של ארז עשו לי חשק מטורף לנאן כזה, ומכיוון שהדוכן בלונדון מיניסטורס כבר לא קיים (וגם המסעדות של פושקרנה, אפעס, לא בשיאן) נאלצתי להכין לי. אז הכנתי, מינוס תפוחי אדמה ותועפות הגהי (חמאה מומסת) שהודים אותנטיים ממני נוהגים למרוח על הנאן שלהם.

המתכון אולי נראה מורכב וארוך מהרגיל כאן (ככה זה עם ההודים), אבל ההכנה הרבה יותר פשוטה ממה שנראה. אפשר לאפות בתנור, אבל מומלץ לקלות במחבת לוהטת.
מחבת הברזל היצוק הזעירה שמצאתי בבית לא מזמן שוב מוכיחה את עצמה כנכס שלא יסולא בפז:)

לשני נאנים:
½ כפית שמרים
½ כפית סוכר
1/3 כוס מים חמימים
1 כוס קמח (יוצא מעולה מקמח כוסמין מלא)
¼ כפית אבקת אפיה (כן, גם שמרים וגם אבקת אפיה)
½ כפית מלח
1 כף יוגורט
1 כף שמן זית

למילוי:
½ כוס אפונה (קפואה מושרית במים רותחים לכמה דקות. אין צורך לבשל)
1 שן שום
כמה עלי נענע
½ כפית מחית קארי או תבלין קארי
מלח, פלפל, וצ'ילי גרוס לאוהבי החריף

הכנה:
  1. ממיסים את השמרים עם הסוכר וכף מהמים.
  2. מערבבים קמח, מלח, אבקת אפיה.
  3. מוסיפים את תערובת הקמח לשמרים, מוסיפים כף יוגורט וכף שמן ואת המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, עד שהבצק מתחיל להתגבש בגושים ולא נותר קמח יבש.
  4. לשים מעט עד שנוצר כדור לא דביק. מחלקים לשני כדורים ומניחים בצד, להתפחה של שעה.
  5. מכינים את המילוי: מסננים את האפונה ממי ההשריה, מוסיפים את כל שאר החומרים ומרסקים למחית גסה. אני עשיתי את זה עם מכתש בקערה קטנה.
  6. מחממים מחבת כבדה עד שתלהט. אין צורך לשמן.
  7. לאחר שהבצק תפח, מרדדים כל כדור לעיגול (בקוטר 20 סנטימטר בערך) על משטח מקומח, מניחים במרכזו חצי מכמות המילוי וסוגרים את שולי הבצק מעל המילוי.
  8. את הכדור שנוצר מרדדים שוב לכדי פיתה שטוחה, מניחים על המחבת הלוהטת וקולים כ-3 דקות על כל צד.

יום שישי, 20 ביולי 2012

צ'נקי מנקי!



כרגיל, התמונה לא שלי, היא מ"כרוב באהבה"(?), אבל נראית הכי קרוב למה שיצא לי. המתכון, לעומת זאת, הוא כן שלי.

היו ימים שבהם אכלתי בן אנד ג'ריס. הייתי מתיישבת עם פיינט מול הטלוויזיה (בימים שבהם עוד היתה לי טלוויזיה) ורק "מיישרת". רק שתיים-שלוש-עשר כפיות. רק כדי ליישר את המפלס. איכשהו תמיד הייתי מוצאת את עצמי לפתע מגרדת את תחתית הקרטון ולא מבינה איך זה קרה. כולה יישרתי, מה. לא יכול להיות שנגמר. מצד שני, היו ימים בהם ישבתי במשרד והתפתלתי במשך שעות כדי למצוא תנוחה שבה הג'ינס לא יחסמו לי לגמרי את מעבר החמצן למוח. אנלויודעת, יכול להיות שהיה קשר בין המקרים.

היום אני כבר לא מסוגלת לאכול גלידות שמנת כבדות, אבל עדיין יש לי רגשות חיבה חמימים לצ'נקי מנקי של בן אנד ג'ריס, בטעם בננה עם חתיכות שוקולד ואגוזים.

אולי שמתם לב שקצת חם שם בחוץ, וגלידות אינן מותרות אלא אמצעי הישרדות בסיסי.
בננות קפואות הן חומר גלם נהדר לגלידות. אנשים טובים ובריאותניים ממני פשוט מרסקים אותן בבלנדר בלי תוספות, או עם פירות אחרים, ומקבלים מחית נחמדה במרקם של גלידה, אבל אני עדיין מעדיפה את הגלידות שלי עשירות בטעם, ועם "חתיכות".

הצ'נקי מנקי שלי
קשה לי להעריך כמות מנות, היא תלויה לגמרי בקיבולת שלכם למתוקים. מהכמויות שלי מתקבל 2/3 מיכל של חצי ליטר:

2 בננות, פרוסות וקפואות
1 כפית קפה מגורען
½ כפית תמצית וניל
1/3 כוס סירופ מייפל אמיתי (כן, זה פאקינג  יקר. ספרו לי על זה. אפשר גם סתם סוכר,  עדיף מהסירופים הסינתטיים בבקבוק לחיץ הנפוצים בסופר, אבל פחות משליש כוס, כי סירופ מייפל אמיתי לא כזה מתוק)
1/3 כוס חלב סויה (או סתם חלב, או מים)
1 כף חמאת בוטנים טבעית, ללא תוספות (כזו שברשימת הרכיבים שלה כתוב "בוטנים". וזהו.) אפשר גם יותר. השומן מונע מהתערובת לקפוא לכדי גוש קרח, אני סתם מתקמצנת על שומן.
2 קוביות שוקולד מריר, קצוצות
1 חופן אגוזי פקאן, קצוצים

מבלנדרים את כל החומרים פרט לשוקולד והאגוזים הקצוצים.
מוסיפים אותם למחית שהתקבלה.
מקפיאים.

עכשיו מגיע טיפ: אם אין לכם מכונת גלידה (נכון שאין לכם?) ההוראות הסטנדרטיות להכנת גלידה ביתית מבקשות מכם לערבב את התערובת כל כמה זמן עד שהיא מגיעה למרקם הנכון, או להקפיא בקוביות או בשכבה דקה ואז לבלנדר. ואז צריך לאכול מיד.
אני לא ניחנתי בסבלנות (או בזמן) שההוראות האלה דורשות, וגם לא בא לי להתחייב "להגיש מיד".
אז אני מכינה ומכניסה לפריזר, שם התערובת יכולה להישאר לנצח (או לפחות איזה יומיים שלושה? לא יודעת, זה בערך הזמן שהיא שורדת אצלי). ואז, בבוקר היום שאני יודעת שיבוא לי גלידה (יום שישי!) אני מוציאה אותה מהפריזר ומכניסה לתא הכי קר במקרר (ואם במקרר הפושט שלי יש כזה, לכם בטח יש) ותוך כמה שעות הגלידה מגיעה בדיוק, אבל בדיוק(!) למרקם הגלידתי הנכון ונשארת כך במשך שעות. עד שיבוא לי לאכול אותה.
אז הטיפ הזה מצריך קצת תכנון מראש, אבל איזו גלידה ביתית לא?

והערה: בבננות, למרות מתיקותן הבסיסית (כימית-ווייז), יש חמצמצות מסוימת. בתור מי שלא אוכלת בננות בתצורתן הטבעית והמושית-מדי-עבורי התפלאתי לגלות את זה בפעם הראשונה שהכנתי גלידה מבננות. אבל גלידה מבננות קפואות זה נפלא והתרגלתי מאז. מי שמנסה בפעם הראשונה, שיקח בחשבון.

יום שישי, 13 ביולי 2012

מוס שוקולד (טופו, אבל ששש, אף אחד לא צריך לדעת)


הבוקר גיליתי בחנוטבע הקבועה שלי טופו משי (Silken tofu). יאיי!

בואו נדבר רגע על טופו. כולם, כולל אלו שעושים איייכס מבלי שהם טעמו בחיים, יודעים מה זה טופו. אבל הרבה פחות אנשים, כולל אלו שכן אוהבים טופו, כולל המוכרת הותיקה בחנוטבע שלי, יודעים שבעולם הגדול טופו מיוצר ב-3 דרגות קשיות – קשה, רך ומשי.
הטופו שכולם מכירים הוא הקשה, שכיום נמצא בכל סופר. הטופו הרך נפוץ פחות, אבל אפשר למצוא אותו בחנויות טבע ובינינו – אין הבדל גדול בינו לבין הטופו הקשה בתבשילים. עניין של מרקם.

אבל טופו משי, הרך ביותר והנדיר ביותר, הוא מתנת הצמחונים/טבעונים/רוא פודיסטים לעולם הקינוחים, ובקינוחים אני מתכוונת למוסים וקרמים. פשוט כי כשמערבלים אותו עם קצת נוזלים הוא יוצא חלק, שמנתי וקרמי לחלוטין, שלא כמו שני הסוגים האחרים שתמיד נשארים טיפה גרגריים.
אני לא יודעת למה כל כך קשה להשיג טופו משי. כנראה עניין של מודעות וביקוש (ופה אני תורמת את שני הסנט שלי – דרשו טופו משי מחנות הטבע שלכם!) אם אתם תל אביבים או סתם מזדמנים לשוק הכרמל, בחנות מזרח-מערב ברחוב הראשי של השוק בדרך כלל יש ניתן למצוא. אבל אני רוצה בסופר!

אז אם השגתם טופו משי, לא תכינו מוס שוקולד מעולה בשתי דקות? (עם טיפ שערורייתי להמסה מהירה של שוקולד על הדרך)
 התמונה מכאן. לא יפה להעליב את המוס הנפלא הזה עם צילום שלי.

כל מה שצריך למוס שוקולד בסיסי (אני תמיד מעודדת התפרעויות בתיבול ותוספות, כמו קפה, צ'ילי, ליקרים, וואטאבר):
200 גר' שוקולד מריר איכותי (60% ומעלה)
2 כפות קקאו
1 כפית תמצית וניל
חבילה טופו משי (כ-300 גרם) – אל תנסו עם טופו רגיל, כמו איזה מפגרת שאני מכירה. חבל על הכסף.
¼ כוס חלב סויה, שקדים, שעורה – או סתם מים. אבל עדיף חלב. (ויש המשתמשים במיצי פירות. אני לא מתה על השילוב)
מעט מים רותחים
* תוספת ממתיק לפי הצורך - סוכר, מייפל, דבש, אגבה - אני שמתי בערך שליש כוס ויצא הרבה יותר מריר ממתוק, כי כך אני אוהבת.

  1. חותכים את הטופו לקוביות קטנות ומערבלים עם החלב לקרם חלק.
  2. חותכים את השוקולד לחתיכות קטנטנות (ממש לשבבים, לא הקוביות של החפיסה), מניחים בקערה עם הקקאו והוניל. מוסיפים מעט מים רותחים (כמה מעט? נגיד 2-3 כפות. תוסיפו לפי הצורך, אבל כמה שפחות) ומערבבים במרץ. השוקולד והקקאו יימסו בקלות ובמהרה לקרם חלק, בלי באן-מארי או מכונת הרנטגן הזאת, איך קוראים לה, מיקרו?)
  3. מוסיפים את קרם הטופו לקרם השוקולד ומערבלים למוס חלק. מצננים לכמה שעות לפני הבליסה הגשה.

(אגב, נסו לגגל "מוס טופו". רק אצלי המוזילה נותן תוצאות רק ל"מוס טונה"?)