יום ראשון, 22 ביולי 2012

נאן אפונה



נאן מינוס שני ביסים שלא הצלחתי להתאפק מלקחת לפני הצילום.

אתמול קראתי במדור האוכל של וואינט מתכונים של ארז קומורובסקי ל"לחמי מחבת" וישר נזכרתי בנאן הודי.
אני לא מאלו שדקה אחרי הבקו"ם עלו על מטוס למומבאי וחזרו אחרי שנה עם ראסטות ולונגי ושם בסנסקריט, אבל זה לא מפריע לי למות על אוכל הודי. כצמחונית, אני לא צריכה ראסטות כדי להתענג על מגש טאלי, ותמיד יש לי גראם מסאלה בבית. לפעמים אני אפילו מכינה אותו במו המכתש והעלי שלי.

למרות שאני פולניה-בת-פולניה, אחד מזכרונות הילדות החזקים שלי הוא לא רגל קרושה אלא דווקא נאן (מעין פיתה הודית) שמנוני ומתפצח, ממולא אפונה ותפוחי אדמה, שאכלתי בדוכן פאסט-פוד הודי מבית רינה פושקרנה ששכן אי-אז באייטיז בפסאז' הלונדון מיניסטורס.

לחמי המחבת של ארז עשו לי חשק מטורף לנאן כזה, ומכיוון שהדוכן בלונדון מיניסטורס כבר לא קיים (וגם המסעדות של פושקרנה, אפעס, לא בשיאן) נאלצתי להכין לי. אז הכנתי, מינוס תפוחי אדמה ותועפות הגהי (חמאה מומסת) שהודים אותנטיים ממני נוהגים למרוח על הנאן שלהם.

המתכון אולי נראה מורכב וארוך מהרגיל כאן (ככה זה עם ההודים), אבל ההכנה הרבה יותר פשוטה ממה שנראה. אפשר לאפות בתנור, אבל מומלץ לקלות במחבת לוהטת.
מחבת הברזל היצוק הזעירה שמצאתי בבית לא מזמן שוב מוכיחה את עצמה כנכס שלא יסולא בפז:)

לשני נאנים:
½ כפית שמרים
½ כפית סוכר
1/3 כוס מים חמימים
1 כוס קמח (יוצא מעולה מקמח כוסמין מלא)
¼ כפית אבקת אפיה (כן, גם שמרים וגם אבקת אפיה)
½ כפית מלח
1 כף יוגורט
1 כף שמן זית

למילוי:
½ כוס אפונה (קפואה מושרית במים רותחים לכמה דקות. אין צורך לבשל)
1 שן שום
כמה עלי נענע
½ כפית מחית קארי או תבלין קארי
מלח, פלפל, וצ'ילי גרוס לאוהבי החריף

הכנה:
  1. ממיסים את השמרים עם הסוכר וכף מהמים.
  2. מערבבים קמח, מלח, אבקת אפיה.
  3. מוסיפים את תערובת הקמח לשמרים, מוסיפים כף יוגורט וכף שמן ואת המים בהדרגה, תוך כדי ערבוב, עד שהבצק מתחיל להתגבש בגושים ולא נותר קמח יבש.
  4. לשים מעט עד שנוצר כדור לא דביק. מחלקים לשני כדורים ומניחים בצד, להתפחה של שעה.
  5. מכינים את המילוי: מסננים את האפונה ממי ההשריה, מוסיפים את כל שאר החומרים ומרסקים למחית גסה. אני עשיתי את זה עם מכתש בקערה קטנה.
  6. מחממים מחבת כבדה עד שתלהט. אין צורך לשמן.
  7. לאחר שהבצק תפח, מרדדים כל כדור לעיגול (בקוטר 20 סנטימטר בערך) על משטח מקומח, מניחים במרכזו חצי מכמות המילוי וסוגרים את שולי הבצק מעל המילוי.
  8. את הכדור שנוצר מרדדים שוב לכדי פיתה שטוחה, מניחים על המחבת הלוהטת וקולים כ-3 דקות על כל צד.

יום שישי, 20 ביולי 2012

צ'נקי מנקי!



כרגיל, התמונה לא שלי, היא מ"כרוב באהבה"(?), אבל נראית הכי קרוב למה שיצא לי. המתכון, לעומת זאת, הוא כן שלי.

היו ימים שבהם אכלתי בן אנד ג'ריס. הייתי מתיישבת עם פיינט מול הטלוויזיה (בימים שבהם עוד היתה לי טלוויזיה) ורק "מיישרת". רק שתיים-שלוש-עשר כפיות. רק כדי ליישר את המפלס. איכשהו תמיד הייתי מוצאת את עצמי לפתע מגרדת את תחתית הקרטון ולא מבינה איך זה קרה. כולה יישרתי, מה. לא יכול להיות שנגמר. מצד שני, היו ימים בהם ישבתי במשרד והתפתלתי במשך שעות כדי למצוא תנוחה שבה הג'ינס לא יחסמו לי לגמרי את מעבר החמצן למוח. אנלויודעת, יכול להיות שהיה קשר בין המקרים.

היום אני כבר לא מסוגלת לאכול גלידות שמנת כבדות, אבל עדיין יש לי רגשות חיבה חמימים לצ'נקי מנקי של בן אנד ג'ריס, בטעם בננה עם חתיכות שוקולד ואגוזים.

אולי שמתם לב שקצת חם שם בחוץ, וגלידות אינן מותרות אלא אמצעי הישרדות בסיסי.
בננות קפואות הן חומר גלם נהדר לגלידות. אנשים טובים ובריאותניים ממני פשוט מרסקים אותן בבלנדר בלי תוספות, או עם פירות אחרים, ומקבלים מחית נחמדה במרקם של גלידה, אבל אני עדיין מעדיפה את הגלידות שלי עשירות בטעם, ועם "חתיכות".

הצ'נקי מנקי שלי
קשה לי להעריך כמות מנות, היא תלויה לגמרי בקיבולת שלכם למתוקים. מהכמויות שלי מתקבל 2/3 מיכל של חצי ליטר:

2 בננות, פרוסות וקפואות
1 כפית קפה מגורען
½ כפית תמצית וניל
1/3 כוס סירופ מייפל אמיתי (כן, זה פאקינג  יקר. ספרו לי על זה. אפשר גם סתם סוכר,  עדיף מהסירופים הסינתטיים בבקבוק לחיץ הנפוצים בסופר, אבל פחות משליש כוס, כי סירופ מייפל אמיתי לא כזה מתוק)
1/3 כוס חלב סויה (או סתם חלב, או מים)
1 כף חמאת בוטנים טבעית, ללא תוספות (כזו שברשימת הרכיבים שלה כתוב "בוטנים". וזהו.) אפשר גם יותר. השומן מונע מהתערובת לקפוא לכדי גוש קרח, אני סתם מתקמצנת על שומן.
2 קוביות שוקולד מריר, קצוצות
1 חופן אגוזי פקאן, קצוצים

מבלנדרים את כל החומרים פרט לשוקולד והאגוזים הקצוצים.
מוסיפים אותם למחית שהתקבלה.
מקפיאים.

עכשיו מגיע טיפ: אם אין לכם מכונת גלידה (נכון שאין לכם?) ההוראות הסטנדרטיות להכנת גלידה ביתית מבקשות מכם לערבב את התערובת כל כמה זמן עד שהיא מגיעה למרקם הנכון, או להקפיא בקוביות או בשכבה דקה ואז לבלנדר. ואז צריך לאכול מיד.
אני לא ניחנתי בסבלנות (או בזמן) שההוראות האלה דורשות, וגם לא בא לי להתחייב "להגיש מיד".
אז אני מכינה ומכניסה לפריזר, שם התערובת יכולה להישאר לנצח (או לפחות איזה יומיים שלושה? לא יודעת, זה בערך הזמן שהיא שורדת אצלי). ואז, בבוקר היום שאני יודעת שיבוא לי גלידה (יום שישי!) אני מוציאה אותה מהפריזר ומכניסה לתא הכי קר במקרר (ואם במקרר הפושט שלי יש כזה, לכם בטח יש) ותוך כמה שעות הגלידה מגיעה בדיוק, אבל בדיוק(!) למרקם הגלידתי הנכון ונשארת כך במשך שעות. עד שיבוא לי לאכול אותה.
אז הטיפ הזה מצריך קצת תכנון מראש, אבל איזו גלידה ביתית לא?

והערה: בבננות, למרות מתיקותן הבסיסית (כימית-ווייז), יש חמצמצות מסוימת. בתור מי שלא אוכלת בננות בתצורתן הטבעית והמושית-מדי-עבורי התפלאתי לגלות את זה בפעם הראשונה שהכנתי גלידה מבננות. אבל גלידה מבננות קפואות זה נפלא והתרגלתי מאז. מי שמנסה בפעם הראשונה, שיקח בחשבון.

יום שישי, 13 ביולי 2012

מוס שוקולד (טופו, אבל ששש, אף אחד לא צריך לדעת)


הבוקר גיליתי בחנוטבע הקבועה שלי טופו משי (Silken tofu). יאיי!

בואו נדבר רגע על טופו. כולם, כולל אלו שעושים איייכס מבלי שהם טעמו בחיים, יודעים מה זה טופו. אבל הרבה פחות אנשים, כולל אלו שכן אוהבים טופו, כולל המוכרת הותיקה בחנוטבע שלי, יודעים שבעולם הגדול טופו מיוצר ב-3 דרגות קשיות – קשה, רך ומשי.
הטופו שכולם מכירים הוא הקשה, שכיום נמצא בכל סופר. הטופו הרך נפוץ פחות, אבל אפשר למצוא אותו בחנויות טבע ובינינו – אין הבדל גדול בינו לבין הטופו הקשה בתבשילים. עניין של מרקם.

אבל טופו משי, הרך ביותר והנדיר ביותר, הוא מתנת הצמחונים/טבעונים/רוא פודיסטים לעולם הקינוחים, ובקינוחים אני מתכוונת למוסים וקרמים. פשוט כי כשמערבלים אותו עם קצת נוזלים הוא יוצא חלק, שמנתי וקרמי לחלוטין, שלא כמו שני הסוגים האחרים שתמיד נשארים טיפה גרגריים.
אני לא יודעת למה כל כך קשה להשיג טופו משי. כנראה עניין של מודעות וביקוש (ופה אני תורמת את שני הסנט שלי – דרשו טופו משי מחנות הטבע שלכם!) אם אתם תל אביבים או סתם מזדמנים לשוק הכרמל, בחנות מזרח-מערב ברחוב הראשי של השוק בדרך כלל יש ניתן למצוא. אבל אני רוצה בסופר!

אז אם השגתם טופו משי, לא תכינו מוס שוקולד מעולה בשתי דקות? (עם טיפ שערורייתי להמסה מהירה של שוקולד על הדרך)
 התמונה מכאן. לא יפה להעליב את המוס הנפלא הזה עם צילום שלי.

כל מה שצריך למוס שוקולד בסיסי (אני תמיד מעודדת התפרעויות בתיבול ותוספות, כמו קפה, צ'ילי, ליקרים, וואטאבר):
200 גר' שוקולד מריר איכותי (60% ומעלה)
2 כפות קקאו
1 כפית תמצית וניל
חבילה טופו משי (כ-300 גרם) – אל תנסו עם טופו רגיל, כמו איזה מפגרת שאני מכירה. חבל על הכסף.
¼ כוס חלב סויה, שקדים, שעורה – או סתם מים. אבל עדיף חלב. (ויש המשתמשים במיצי פירות. אני לא מתה על השילוב)
מעט מים רותחים
* תוספת ממתיק לפי הצורך - סוכר, מייפל, דבש, אגבה - אני שמתי בערך שליש כוס ויצא הרבה יותר מריר ממתוק, כי כך אני אוהבת.

  1. חותכים את הטופו לקוביות קטנות ומערבלים עם החלב לקרם חלק.
  2. חותכים את השוקולד לחתיכות קטנטנות (ממש לשבבים, לא הקוביות של החפיסה), מניחים בקערה עם הקקאו והוניל. מוסיפים מעט מים רותחים (כמה מעט? נגיד 2-3 כפות. תוסיפו לפי הצורך, אבל כמה שפחות) ומערבבים במרץ. השוקולד והקקאו יימסו בקלות ובמהרה לקרם חלק, בלי באן-מארי או מכונת הרנטגן הזאת, איך קוראים לה, מיקרו?)
  3. מוסיפים את קרם הטופו לקרם השוקולד ומערבלים למוס חלק. מצננים לכמה שעות לפני הבליסה הגשה.

(אגב, נסו לגגל "מוס טופו". רק אצלי המוזילה נותן תוצאות רק ל"מוס טונה"?)