מרק מיסו ללא בישול

לפנק לפנק לפנק. כלשון הפרסומת המעיקה (והן כולן מעיקות), כל מרקי החורף (בניגוד למרקי הקיץ שהם תמיד "מרעננים") חייבים להיות "מפנקים".

אם תשאלו אותי, "פינוק" זה לא לא להיות חייבת לבשל (לא, אני לא באמת קוראת לעצמי פוד-בלוגר. אני סתם משתעשעת) ועם זאת לא לחיות על ג'אנק או טייקאוויי.

אני יודעת שהזכרתי בקצרה את המרק הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל הוא כזה שוס שאני רוצה להרחיב ולפרט. כל מה שנדרש הם כמה פרודוקטים שניתן להשיג בכל חנות טבע, ספל וקומקום (ותוספת ירקות טריים אופציונלית), ויש לכם ארוחת צהריים מגניבה (ומעוררת קנאה, מניסיון) למשרד או נשנוש, מפנק, בטח מפנק, לערב.

קבלו פוסט תמונות:

המצרכים:
למרות שהשקעתי בכיתובים בתמונה, אני רואה שלא ברור אז (בכיוון השעון מימין למעלה):
שורש ג'ינג'ר
בצל ירוק
כפית גדושה מיסו (לבן או אדום)
2 פטריות שיטאקי יבשות - להסיר את הרגל ולפורר לתוך הספל
חופן אטריות אורז
צ'ילי גרוס (או זנב פלפלון טרי, או בלי)
ספל!
3-4 טיפות שמן שומשום
כפית רוטב סויה

שכחתי טופו - קוביות קטנות מגוש שאפיתי לאחר השרייה במרינדת מיסו. לגמרי לא חובה. גם טופו נקי יעבוד, ואפשר גם בלי.

אז זורקים הכל לספל וממלאים במים רותחים

ומכסים (איזה מגניב שמצאתי מכסה של קופסת פלסטיק שיושב בדיוק על הספל?) לחמש דקות. כן בדיוק כמו "מנה חמה", רק בלי הכימיקלים

מערבבים היטב, וזה מה שיוצא.

קערת בודהא ברוטב קשיו-מיסו, או תרגול זן לשבת בבוקר

"קערת בודהא" (Buddha Bowl) הוא שם גנרי למנה אסיאתית המבוססת על דגנים מבושלים, מעליהם שפע ירקות (טריים, או מבושלים או גם וגם), תוספת חלבון (קטניות, טופו) ורוטב. זו אמורה להיות מנה שכולה איזון, שלווה וטוהר שמימי. כל מה שרחוק ממני כרחוק אשראם בפונה מלבה הסואן של תל אביב, אבל מכפת לי, זה טעים.

לדבר הזה אין מתכון אחיד – כבר ראיתי "קערות בודהא" שלא היו יותר מסלט ירקות סתמי ברוטב סויה כלשהו, דרך קערות אורז עם כמה פרוסות אבוקדו וטופו ועד יצירות מורכבות כמו זו שאני הולכת להציע עכשיו.

הקערה שלי מורכבת לא במובן שהיא מסובכת או קשה להכנה, אלא במובן שהיא כוללת הרבה רכיבים שכל אחד מהם מוכן בנפרד.

זו הדרך של גוש נוירוזות חסר סבלנות שכמותי לתרגל קצת זן ודחיית סיפוקים (ולנצל מקסימום פרודוקטים במקרר שהגיע זמנם), אבל התוצאה כל כך טעימה שאני בהחלט מרגישה יותר מוארת עכשיו!
רק עוד מילה או שתיים (או משפט, או פסקה, מי סופר?): הרוטב הזה ממכר. גם אם אין לכם זמן למתכונים שלוקחים חצי יום (גם לי אין. זה היה במקרה). גם אם אין לכם על מה לשים אותו. אתם עלולים למצוא את עצמכם אוכלים אותו בכפית.

זה מה שקרה כשניסיתי לצקת את הרוטב בצורה חיננית. מביך.

אין כאן מתכון מפורט ומדוד (פרט לרוטב – שמאד כדאי לנסות אותו), אלא יותר הצעת הגשה.

• שימו לב ששני שלבים דורשים השרייה של כמה שעות מראש: הטופו והקשיו לרוטב.
• בהרבה מן המתכונים שראיתי נאמר שרצוי לאכול את המנה בטמפרטורת החדר כי בלה-בלה שקשור לזן. אבל זה מה שקורה ממילא כשצריך להכין כל רכיב בנפרד – הראשונים מתקררים עד שהאחרון מוכן, וכדי לא לאכול את המנה קרה לגמרי, כדאי להכין כמה שיותר מן השלבים במקביל.

בסיס דגנים:

לא נתעכב על זה. זה יכול להיות אורז, חיטה, קינואה או אפילו בורגול או קוסקוס אינסטנט, רק כדאי שיהיה מלא. חבל לקלקל את כל הזן הזה עם דגן מקולף ומולבן ונטול כל ערך תזונתי.

ירקות:

כרובית, ברוקולי ופטריות פורטובלו, חתוכים לגודל ביס, מרוססים במעט שמן וצלויים בתנור שחומם ל-200 מעלות למשך 30 דקות. (את הכרובית כדאי לרכך מעט לפני הצלייה. אני מכניסה אותה ל-8 דקות במיקרו בכלי סגור עם מעט מים ומדחיקה את הקלקול הקל בתרגול הזן. לו הייתי נירוונית יותר הייתי מאדה אותה בסיר. )

טופו:

(מבוסס על המתכון ל"טופו אפוי מושלם"של משחקת באוכל. הוא באמת מושלם.)

פורסים גוש טופו סטנדרטי (300 גר') לפרוסות בעובי סנטימטר.

בכלי שטוח שיכול להכיל את כל הפרוסות בשכבה אחת מערבבים ¼ כוס רוטב סויה, 1 כף מייפל או מירין, 1 כפית רוטב צ'ילי חריף, כמה טיפות שמן שומשום ושן שום קצוצה. המשרה צריכה לכסות את תחתית הכלי כך שתיגע בכל פרוסות הטופו. אם חסרים נוזלים ניתן להוסיף רוטב סויה וקצת מים ולתקן את שאר התיבול בהתאם.

מניחים את פרוסות הטופו במשרה ל-20 דקות, ואז הופכים אותן ומשרים ל-20 דקות נוספות.

בתום ההשריה מסדרים את הפרוסות בתבנית, יוצקים את שארית המשרה על הפרוסות (לא אמורה להישאר יותר מכף או שתיים) ואופים בחום של 200 מעלות – 15 דקות על צד אחד, ואז הופכים את הפרוסות ואופים 15 דקות על הצד השני.

רוטב:

משרים 100 גר' אגוזי קשיו במים למשך 4-5 שעות לפחות.

בתום ההשריה מסננים את המים ומכניסים לבלנדר עם:

מים חדשים עד כיסוי האגוזים

1 כפית גדושה מיסו

1 כף רוטב סויה

2 כפות מיץ לימון

1 כפית רוטב צ'ילי חריף

מבלנדרים עד שהתערובת חלקה ושמנתית, במרקם של טחינה סמיכה אך נוזלית. אם יש צורך אפשר להוסיף מעט מים.

ויש לזה אפילו קערה ייעודית!

סלט פסטה ירוק עם שום טרי, לאמיצים ולמכורים

אני מהמכורים. אני מאלה שאומרים שאין דבר כזה "יותר מדי שום". אבל גם אם אתם לא מכורים אלא סתם אוהבים, ויש לכם אומץ וזמן לארוחה שאחריה אתם לא חייבים להתקרב יותר מדי לאנשים אחרים – נסו את הסלט הזה. הוא כל כך טוב. אני באמת לא מבינה למה בצל טרי מקובל להכניס לסלט, אבל שום מוקצה. אני מוחה!

סלט פסטה ערמומי שמעמיד פני תמים.

עכשיו אנחנו בשולי סוף עונת השום הטרי (מגידול מקומי, בניגוד לשום הרגיל שנמצא כל השנה ולרוב מיובא מסין) ועדיין ניתן למצוא אותו בשווקים. השום הטרי ניתן לזיהוי בגוון הסגלגל של קליפתו, ועם קצת מזל גם יש לו עלים ארוכים בדומה לבצל ירוק, שגם הם נהדרים בסלט. לי לא היה מזל כזה. בכל מקרה, השום הטרי הוא גדול מאחיו המיובא, וכל שן שלו היא שן-שן. ענקית. שווה בגודלה ל-3-4 שיני שום יבש, וגם פי 3-4 טעימה ממנו. לסלט הזה נצטרך מגה-שן אחת.

ועוד נצטרך:

½ חבילה פסטה קצרה (אני השתמשתי במיני-פנה קישואים ותרד של ברילה, אבל כל פסטה קצרה תעבוד. לצבע אין הרבה משמעות בטעם)

1 שן שום טרי (או 3 שיני שום רגיל)

חבילת עלי תרד

כוס אפונה קפואה (או טריה, רק לא כדורוני החאקי העצובים משימורים)

5 עגבניות לחות

שמן זית

לימון

מלח פלפל

1. נתחיל בהרתחת קומקום מלא מים – גם לפסטה, גם לתרד וגם לאפונה
2. מבשלים את הפסטה ובינתיים:
3. שוטפים את עלי התרד, מסירים את הגבעולים הקשים וחולטים דקה במים רותחים. מסננים, סוחטים מעט וקוצצים.
4. חולטים גם את האפונה למספר דקות. אין צורך בבישול. מסננים.
5. פורסים את שן השום לגפרורים (פרוסות דקות לאורך, ואז לרוחב) ואת העגבניות הלחות לרצועות דקות
6. מניחים בקערה את התרד, האפונה, השום והעגבניות, מוסיפים את הפסטה המבושלת, מתבלים בשמן זית, לימון מלח ופלפל.
7. (בסלט שלי יש גם קוביות טופו אפוי עם עשבי תיבול – שניתן להשיג בכל חנות טבע - רק כדי להפוך אותו לארוחה מלאה. אפשר להחליף בעדשים או שעועית, או בכלום. לא חובה.)

ובגרסה יפה יותר ומעולה לא פחות - עם ברוקולי וזוקיני חלוטים במקום התרד

חמין עדשים קטן ומהיר

הסטטיסטיקות מספרות לי שפוסט החמין (ומעתה אמרו - צ'ולנט) משנה שעברה זוכה להכי הרבה צפיות, בלי שום פרופורציות לאחרים. ועם זאת אף אחד לא מספר לי שהכין, או איך יצא לו. זה טיפה מבאס, אבל באמת רק טיפה, כי הבלוג הזה הוא בעיקר מחברת המתכונים שלי, שנועד להזכיר לי איך הכנתי דברים שיצאו מוצלחים. והצ'ולנט הזה, הוא באמת היה מעולה. (ועדיין, תגובה פה ושם תשמח אותי. רק אומרת)

אז יצא לי מן יום חופש כזה בלי יותר מדי סידורים ובא לי על הצ'ולנט שלי. ברם אולם -

1. הסיר הגדול שאני משתמשת בו לצ'ולנט תפוס ע"י מרק.
2. לא השריתי שעועית, המקפיא חף משועיות מושרות ואני רוצה את הצ'ולנט הזה היום. (מוכר, הא?)

פיתרון בעיה מס. 1 – צ'ולנט קטן בסיר קטן (של 4 ליטר בערך) . זה אפשרי ואפילו עדיף למי שלא מכין לארוחה משפחתית/חברתית גדולה. שאריות צ'ולנט מחוממות זה לא ממש זה.

את פתרון בעיה מס. 2 מצאתי בטבעוניות נהנות יותר המעולה -  חמין עדשים שחורות ופריקי. מסוג הדברים שגורמים לך לחשוב – איך לא חשבתי על זה בעצמי. עדשים שחורות הן נפלאות בטעמן ולא מתפרקות בבישול ארוך. מכיוון שאני לא חובבת מתיקות מחוץ לקינוחים ויתרתי על התמרים, הגזר והבטטה שבמקור והכנתי גרסה מהירה של הצ'ולנט שלי, שהוא נטול מתיקות ומעושן-משהו.

לא הייתי מוכנה לכמה טעים שזה יצא. הסיר רתח בסביבות 2 בצהריים, הנמכתי את האש והלכתי לשנוץ. ב-6 התעוררתי לריח של הדבר האמיתי, שאין לטעות בו, של בקרי שבת חורפיים בילדותי, סתם כך בערב קריר של יום חול. כיף.

אין צילום כי חיסלתי את הסיר, אהם, ביומיים.

צריך:

1 בצל קצוץ

 2כפות שמן זית

4-5 תפוחי אדמה קטנים

1/2 כוס פריקי (או חיטה רגילה, או גריסים)

1 כוס עדשים שחורות

½ אריזת טופו מעושן חתוך לקוביות (לא חובה, אבל מומלץ מאד)

2 כפות רוטב סויה

½ כפית פפריקה מתוקה

½ כפית פפריקה מעושנת (לא חובה, אבל גמכן מומלץ ביותר)

½ כפית כמון

1 כפית מלח

פלפל שחור גרוס

1 כפית דבש

אופן ההכנה:

1.                  שוטפים את העדשים והחיטה בהרבה מים ומשאירים אותן מושרות בזמן טיגון הבצל ותפוחי האדמה.

2.                  מטגנים את הבצל כ-3 דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים כ-5 דקות.

3.                  מסננים את העדשים והחיטה ומוסיפים לסיר עם כל שאר התבלינים, מכסים במים כ-2 ס"מ מעליהם ומביאים לרתיחה.

4.                  מכסים את הסיר במכסה אטום (אם המכסה לא אטום ממש אפשר לכסות אותו ביריעת נייר אלומיניום) ומבשלים במשך 3.5-4 שעות על האש הקטנה ביותר.

* הערה לגבי האש הקטנה: לי יש פלטה חשמלית ותיקה ואני מכירה את היכולות שלה, לכן יכולתי לשנוץ בשלווה בזמן שהצ'ולנט מתבשל. אם מעולם לא חימנתם חמין, מומלץ להישאר עם עין פקוחה בסביבה ולבדוק מדי פעם שהתחתית לא נשרפת ויש מספיק מים.

מרק ראמן

אני אוהבת מרקים. כבר אמרתי את זה? יתכן שאולי פעמיים-שלוש. או עשרים שלושים. בכל מקרה, אחד האהובים עלי ביותר הוא מרק נודלס אסיאתי, לא חשוב מאיזו עדה, העיקר שמדובר בקערה גדולה ועמוקה של מרק חום צלול, ארומטי, חריף במידה, שבתוכו משתכשכות קוביות טופו, ירקות, אצות, פטריות והמון אטריות (גמכן לא חשוב מאיזו עדה, הכי טוב ראמן או אודון, אבל גם לוקשן פולניות יעבדו במקרה מצוקה, וכבר יצא לי להשתמש בספגטי).

* אודון אפשר למצוא לפעמים בטיבטעם, אבל ראמן הם פשוט "נודלס להקפצה" מסולסלות שיש בכל סופר.

זה יותר טעים ממה שזה נראה, אוף.

אז היום עלתה בוואינט כתבת מתכוני מרקים אסיאתיים. נכנסתי בשקיקה ויצאתי באכזבה. כל המתכונים התבססו על אותו ציר עוף, ועוד כזה שנראה די איכסי.

המרק שלי דורש רכיבים קצת אזוטריים, אבל הם זמינים במכולת האסיאתית הקרובה למקום מגוריכם ומחזיקים לנצח, ואם תשקיעו בטיול לחנות כזאת, ומשהו כמו 100-120 ₪ לציוד המזווה, אתם מסודרים לכל החורף.

אני עשיתי טיול כזה למכולת האסיאתית בשוק הכרמל עם רשימת הקניות הבאה:

דאשי

מירין

סאקה

פרוסות גלנגאל מיובש

עלי קפיר מיובשים

מיסו בהיר (מיסו שירו)

שמן שומשום קלוי

שמן צ'ילי

שקית גדולה של פטריות שיטאקה מיובשות במשקל – הרבה יותר זול מהאריזות הקטנות בסופר

לציר:

מתכון של נירה רוסו שגזרתי מהעיתון(!) (מתי לאחרונה גזרתם מתכון מעיתון? זה מרגיש כל כך רטרו, אתם רוצים לתת קרדיט, אבל אין לינק!) עם תוספות ושינויים.

בעיקרון מדובר במעין תרכיז שאמור להיות מדולל ב-4 כוסות מים. אפשר להכין את כל הכמות בבת-אחת, או שאפשר לשמור במקרר ואז להוסיף מים כל פעם לפי הכמות הרצויה והטעם.

½ כוס רוטב סויה

½ כוס מירין

¼ כוס סאקה

1 כף אבקת דאשי, או מיסו*

2 פרוסות גלנגל מיובש (אפשר להחליף בג'ינג'ר טרי)

3-4 עלי קפיר מיובשים (אפשר להחליף בגבעול למון-גראס, ואפשר לוותר)

2 פטריות שיטאקה מיובשות שלמות
1 שן שום פרוסה

4 כוסות מים

מרתיחים את כל חומרי הציר ומסירים מהאש, מוציאים את פרוסות הגלנגל ועלי הקפיר (או הג'ינג'ר והלמון-גראס). את הפטריות מוציאים, מסירים את הרגל, פורסים דק ומחזירים לסיר. זהו.

* ע"פ נירה רוסו אפשר להחליף את הדאשי במיסו, ובמקרה הזה כדאי לציין שאת הדאשי מוסיפים בתחילת הבישול, ואת המיסו רק לאחר ההסרה מהאש, כי מיסו לא מרתיחים. אני השתמשתי בדאשי כי אני אוהבת את הארומה הדגית שלו, אבל אם אתם צמחונים או טבעונים, הוסיפו את המיסו למרק החם רק לאחר הבישול.

למרק:

אטריות

ירקות חתוכים לרצועות דקיקות – כרוב, גזר, באקצ'וי, פטריות, נבטים, בצל ירוק, פלפל אדום חריף

קוביות טופו (המהדרין מטגנים עד הזהבה לפני, אני מתקמצנת גם על השמן וגם על המחבת)

כמה טיפות שמן שומשום ורוטב/שמן צי'לי

ההכנה:

1. בזמן שהמרק מתבשל משרים את האטריות במים רותחים עד שמתרככות.
2. בקערה עמוקה מניחים את הירקות, הטופו, האיטריות ויוצקים עליהם את המרק הרותח. מתבלים בשמן שומשום ושמן וצ'ילי, ומרגישים הכי בצ'יינה טאון.

קדירת שעועית אדומה, פלפלים וטופו

חם. הגעתי הביתה בצהריים אחרי עבודה וקניות, והיה כל כך חם. טמקא מספרים על הצפות בצפון בליווי תמונות שנראות כאילו 0 מעלות שם בחוץ, אבל כאן בתל אביב אפרורי, אבל ח-ם. אוף. מכיוון שכבר משלשום אני מפנטזת על קדירת השעועית הזאת, שמשתזפת עכשיו בתנור (אמרו שיהיה גשם!!), אני אפעיל קצת שכנוע עצמי. אולי עד שהיא תהיה מוכנה ירדו כמה טיפות.

אני מתה על מאכלי קדירה כבדים, בבישול ארוך, אבל החיים מזמנים לי בעיקר בישולים קצרים ומהירים. את הקדירה הזאת צריך להתחיל משלשום (אם מתחילים משעועית יבשה), אבל אז מגיע יום שישי, וכל מה שנותר הוא לזרוק את כל המרכיבים לתבנית (חרס או פיירקס) ולתת לתנור לעבוד. או שמשתמשים בשעועית מבושלת קפואה ואז זה רק עניין של שעות, לא ימים.

גשם גשם, בוא

לפני שמתחילים:

• שעועית: אני משרה אריזה של חצי קילו לילה אחד, מבשלת עד ריכוך מלא (כשעה) בערב אחרי, משאירה חצי מכמות השעועית המבושלת במקרר לשימוש מיידי ומקפיאה את השאר. בקדירה הזו השתמשתי בחצי הכמות מהמקרר – משהו כמו 1.5 כוסות שעועית יבשה, או 3 כוסות שעועית מבושלת.
• טופו: לא חובה בכלל, אפשר גם בלי. אבל אם כן, עדיף טופו אפוי בטעם טבעי, או מעושן, או נקניק טופו שניתן למצוא בכל חנות טבע.
• קטשופ: אישית, התאהבתי במתכון הקליל של עינת שגיא ובו אני משתמשת. אני לא יכולה להמליץ על קטשופ רגיל כתחליף כי אין לי מושג, אז נגיד ככה: המתכון הזה דורש כ-2 כוסות של רוטב עגבניות חלק ודליל, ומתובל מאד. זה מה שחשוב, כי זה התיבול של כל הקדירה.

אז מה צריך:

2 כוסות שעועית אדומה יבשה (אם משתמשים בקפואה – חצי שקית בערך)

½ קוביה טופו אפוי/ נקניק טופו

1 פלפל אדום

1 פלפל ירוק

1 בצל סגול

4-5 שיני שום

1 כף שמן זית

200 גר' עגבניות מרוסקות

1.5 כוסות מים

מלח, פלפל

טימין, רוזמרין

ל"קטשופ":

100 גר' רסק עגבניות

1 כף סוכר

1 כף חומץ

רוטב צ'ילי מתוק או חריף, רוטב סויה, פפריקה מעושנת או תמצית עישון לפי הטעם – ה"קטשופ" צריך להיות מאד מתובל, וקצת מלוח מדי.

הכנה:

1. לחמם תנור ל-250 מעלות.
2. לפרוס את הבצל, הפלפלים והשום לחתיכות גסות, להניח בתבנית, לערבב היטב עם כף שמן זית ולהכניס לתנור עד שהירקות נחרכים קלות, כ-10-15 דקות.

1. בינתיים נכין את הקטשופ ע"י ערבוב כל המרכיבים, נוסיף עגבניות מרוסקות, מים, מלח, טימין ורוזמרין.
2. מוציאים את תבנית הירקות מהתנור, מורידים את הטמפרטורה ל-200 מעלות.
3. משטחים על הירקות את השעועית המבושלת, מפזרים מעל השעועית את קוביות הטופו או פרוסות הנקניק ומציפים ברוטב. הרוטב אמור לכסות את תערובת הירקות והשעועית באותו גובה. אם חסר, הוסיפו מעט מים.
4. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים כשעה.
5. אחרי שעה מסירים את הכיסוי ומחזירים לתנור ל-20 דקות, עד שרוב הנוזלים התאדו.
6. ממש ברגע האחרון התחשק לי ציפוי פריך, אז פיזרתי מעל הכל 3 כפות פירורי לחם עם פפריקה מעושנת וכפית שמן זית והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות. 

מוס שוקולד (טופו, אבל ששש, אף אחד לא צריך לדעת)

הבוקר גיליתי בחנוטבע הקבועה שלי טופו משי (Silken tofu). יאיי!

בואו נדבר רגע על טופו. כולם, כולל אלו שעושים איייכס מבלי שהם טעמו בחיים, יודעים מה זה טופו. אבל הרבה פחות אנשים, כולל אלו שכן אוהבים טופו, כולל המוכרת הותיקה בחנוטבע שלי, יודעים שבעולם הגדול טופו מיוצר ב-3 דרגות קשיות – קשה, רך ומשי.

הטופו שכולם מכירים הוא הקשה, שכיום נמצא בכל סופר. הטופו הרך נפוץ פחות, אבל אפשר למצוא אותו בחנויות טבע ובינינו – אין הבדל גדול בינו לבין הטופו הקשה בתבשילים. עניין של מרקם.

אבל טופו משי, הרך ביותר והנדיר ביותר, הוא מתנת הצמחונים/טבעונים/רוא פודיסטים לעולם הקינוחים, ובקינוחים אני מתכוונת למוסים וקרמים. פשוט כי כשמערבלים אותו עם קצת נוזלים הוא יוצא חלק, שמנתי וקרמי לחלוטין, שלא כמו שני הסוגים האחרים שתמיד נשארים טיפה גרגריים.

אני לא יודעת למה כל כך קשה להשיג טופו משי. כנראה עניין של מודעות וביקוש (ופה אני תורמת את שני הסנט שלי – דרשו טופו משי מחנות הטבע שלכם!) אם אתם תל אביבים או סתם מזדמנים לשוק הכרמל, בחנות מזרח-מערב ברחוב הראשי של השוק בדרך כלל יש ניתן למצוא. אבל אני רוצה בסופר!

אז אם השגתם טופו משי, לא תכינו מוס שוקולד מעולה בשתי דקות? (עם טיפ שערורייתי להמסה מהירה של שוקולד על הדרך)

 התמונה מכאן. לא יפה להעליב את המוס הנפלא הזה עם צילום שלי.

כל מה שצריך למוס שוקולד בסיסי (אני תמיד מעודדת התפרעויות בתיבול ותוספות, כמו קפה, צ'ילי, ליקרים, וואטאבר):

200 גר' שוקולד מריר איכותי (60% ומעלה)

2 כפות קקאו

1 כפית תמצית וניל

חבילה טופו משי (כ-300 גרם) – אל תנסו עם טופו רגיל, כמו איזה מפגרת שאני מכירה. חבל על הכסף.

¼ כוס חלב סויה, שקדים, שעורה – או סתם מים. אבל עדיף חלב. (ויש המשתמשים במיצי פירות. אני לא מתה על השילוב)

מעט מים רותחים

* תוספת ממתיק לפי הצורך - סוכר, מייפל, דבש, אגבה - אני שמתי בערך שליש כוס ויצא הרבה יותר מריר ממתוק, כי כך אני אוהבת.

1. חותכים את הטופו לקוביות קטנות ומערבלים עם החלב לקרם חלק.
2. חותכים את השוקולד לחתיכות קטנטנות (ממש לשבבים, לא הקוביות של החפיסה), מניחים בקערה עם הקקאו והוניל. מוסיפים מעט מים רותחים (כמה מעט? נגיד 2-3 כפות. תוסיפו לפי הצורך, אבל כמה שפחות) ומערבבים במרץ. השוקולד והקקאו יימסו בקלות ובמהרה לקרם חלק, בלי באן-מארי או מכונת הרנטגן הזאת, איך קוראים לה, מיקרו?)
3. מוסיפים את קרם הטופו לקרם השוקולד ומערבלים למוס חלק. מצננים לכמה שעות לפני הבליסה הגשה.

(אגב, נסו לגגל "מוס טופו". רק אצלי המוזילה נותן תוצאות רק ל"מוס טונה"?)

כדורי טופו ופטריות שיטאקה

לפעמים אני מוצאת איזה חומר גלם חדש שמלהיב אותי ואז אני חייבת-חייבת למצוא משהו מעניין לעשות איתו. כשזה קורה בבוקר זה נורא, כי אז זה מזמזם לי בראש כל היום בעבודה ואני לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר עד שעולה לי רעיון. ואז אני לא מצליחה להתרכז עד שאני מגיעה הביתה בערב לנסות אותו. בקיצור, מדובר ביום עבודה אבוד.

לאחרונה זה קרה לי כשנכנסתי לחנות טבע לקנות משהו לארוחת הצהרים במשרד ונתקלתי במקלוני פטריות שיטאקה מיובשים.

לטעמי, פטריות שיטאקה הן הפטריות הטעימות ביותר בעולם ומשאירות אפילו את הכמהין הרחק מאחור בתחום הטעם. מקלוני השיטאקה הן שבבים דקים של פטריות השיטאקה המיובשות הרגילות, מינוס הרגל הקשה והמעצבנת, והם מוכנים לשימוש מיידי לאחר השרייה קצרצרה במים רותחים.

זאת היתה אהבה ממבט ראשון.

במבט שני בדקתי את המחיר. שקית של 250 גר' עלתה 24 שקל. לא זול, אבל בערך אותו מחיר של אריזת פטריות שיטאקה שלמות מיובשות, שבה צריך לקחת בחשבון את הפחת של הסרת הרגל. וההשריה הארוכה. נראה לי שווה.

ומה יצא לי מזה? כדורי טופו מהממים ברוטב לא שגרתי, שגם אותו המצאתי מכורח הנסיבות.

לעבודה:

(7-8 כדורים)

1 אריזת טופו קשה (כ-300 גר')

½ כוס שבבי פטריות שיטאקה (בערך ¾ כוס אחרי השריה, לסחוט מנוזלים ולשמור את המים לרוטב)

1 בצל סגול קטן (זה מה שהיה לי בבית, אבל עדיף שני גבעולי בצל ירוק)

2 שיני שום

1 צרור קטן כוסברה (כן, כוסברה. לא, אי אפשר להחליף בפטרוזיליה. אפשר לוותר, אבל זה לא יהיה טעים. עזבו)

2 סנטימטר שורש ג'ינג'ר מקולף

3 כפות רוטב סויה

1 כפית שמן שומשום

אופציונלי:

פירורי לחם לציפוי

לרוטב:

2 כוסות מי השריה של הפטריות

2 כפות סוכר

2 כפות רוטב סויה

2 שיני שום

1 סנטימטר ג'ינג'ר קלוף

1 גבעול בצל ירוק

מיץ מחצי לימון

כמה טבעות מפלפלון צ'ילי או צ'ילי גרוס

לעבודה:

1. לחמם תנור ל-200 מעלות
2. אם יש לכם מעבד מזון – פשוט טחנו את כל חומרי הכדורים לעיסה הומוגנית. אם יש לכם בלנדר מוט, כמוני, כדאי לחתוך את הטופו, הבצל, השום והג'ינג'ר לקוביות על מנת לזרז את הטחינה.
3. כשהעיסה מוכנה טועמים ומתקנים תיבול (לטעמי רוטב הסויה מספק את המליחות ואין צורך בעוד מלח, אבל זה לשיקולכם).
4. בידיים רטובות מגלגלים כדורים בגודל כדור פינג-פונג. אם בוחרים לצפות בפירורי לחם – זה הזמן. מניחים את הכדורים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ואופים במשך כחצי שעה, עד שהכדורים שחומים ויציבים למגע.

כמה מילים על הרוטב:

כאמור, פטריות שיטאקה הן אחד מחומרי הגלם האהובים עלי. בכל פעם שאני משתמשת בהן אני שומרת את מי ההשריה הארומטיים במקרר לשימוש חוזר. בחורף זו לא בעיה, אני פשוט מוסיפה אותם לכל מרק על תקן ציר, אבל עכשיו הצטברו לי כמה כוסות וחיפשתי מה לעשות אתן. מזה נולד הרוטב שהוא סוג של טריאקי ביתי.

הרוטב הזה דורש השקעת זמן לצמצום נוזלים על אש קטנה ואז לצינון, כי אוגוסט, אתם לא רוצים רוטב חם. אני הכנתי אותו מראש בלי קשר, אבל הממהרים יכולים לערבב 2 כפות רוטב סויה עם ½ כפית סוכר עד להמסה מלאה, שן שום קצוצה, כמה טיפות מיץ לימון ושמן שומשום. 

1. בסיר קטן ממיסים 2 כפות סוכר עם 2 כפות ממי ההשריה של הפטריות. לא מערבבים, אבל מנענעים את הסיר עד שהנוזל מרטיב את כל הסוכר.
2. כשמתחיל לבעבע קלות מוסיפים את שאר מי ההשריה ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים את הנוזל על אש קטנה עד לחצי כמות (לוקח כחצי שעה).
3. מוסיפים את כל חומרי התיבול ומכבים את האש. מצננים. לרוטב חלק אפשר לסנן אחרי הצינון.