מרק בצל ופטריות בשתי גרסאות

אמנם החורף לא ממש התחיל, אך לעומת זאת הקיץ ממש נגמר, ולכן אני יכולה לחזור למטבח. ולבלוג.

לפני כמה ימים חזרתי הביתה מהעבודה ורציתי לבשל, אבל כל מה שהיה במקרר,  בגזרת הירקות הטריים, היו 3 בצלים ומארז פטריות. אז מרק בצל. ופטריות.

גרסת האורז-תרד. יש גם גרסת שיבולת-שועל-פטרוזיליה.
אל תתנו לאפרפרות להטעות אתכם. מדובר במרק מנצח, בכל גרסה שהיא.

חיפשתי קצת מתכונים טבעוניים והתוצאות היו די מבאסות. מרקים חיוורים ודלילים, שברובם כיכבה בגאון כמות נכבדה של אבקת מרק בצל, כאילו לא עברנו את השלב הזה לפני איזה מאתיים שנה. המפף. לא.

נאלצתי לאלתר, והחלטתי שהתוצאה, שהיא הכלאה משונה, אך מוצלחת,  בין מרק בצל צרפתי לקרופניק פולני, ממש שווה פוסט.

זה לא מרק מהיר. הוא דורש קצת זמן וערבובים תכופים (כמו כל מרק בצל שמכבד את עצמו), אבל התוצאה היא מרק סמיך ועשיר, ממעט מאד מרכיבים.

בקיצור, המתכון פשוט עד גיחוך, וגם נוח לשינויים ואילתורים (הכנתי אותו כבר 3 פעמים, כל פעם קצת אחרת) – אבל דבר אחד הוא ייהרג ובל יעבור: הבצל חייב להיות שחום ומקורמל כדבעי לפני הכל. לא שקוף. לא זהוב. שחום. זה תהליך שלוקח זמן (אפילו שעה על אש נמוכה במיוחד...), אבל אין לו תחליף מבחינת הטעם והצבע.

 

זה מה נקרא שחום.

צריך:

3 בצלים קטנים/ 2 בינוניים/ 1 ענק

1 כף שמן זית

2 כפות יין לבן

3 שיני שום

1 מארז פטריות שמפיניון/פורטובלו/יער

4-5 פטריות שיטאקי/פורצ'יני מיובשות, מושרות בכוס מים רותחים

רוטב סויה

1 כף חרדל דיז'ון

7 כוסות מים + כוס מי השרייה של הפטריות

3/4 כוס שיבולת שועל (מלאה, לא גרוסה ולא אינסטנט!) / אורז מלא

מלח-פלפל

ענף קטן של רוזמרין (לא חובה)

צרור פטרוזיליה קטן / מארז עלי תרד קטן (לא חובה, אבל כדאי)

1. חוצים את הבצלים, פורסים לרצועות דקות ומניחים בסיר יבש על אש קטנה.
2. אחרי כמה דקות הבצלים יתחילו להתרכך ולהזהיב. מערבבים מדי פעם בכף עץ, ורק כשמרגישים שהבצלים מתחילים להידבק לתחתית מזרזפים קצת שמן זית ומערבבים תוך קרצוף תחתית הסיר.
3. כשהבצל מתחיל להשחים מוסיפים את היין הלבן ואת השום. ממשיכים לערבב מדי פעם, ואפשר לזרזף עוד קצת שמן אם מרגישים שהבצל נדבק לתחתית. (הוא לא אמור, בסיר טוב. ככה זה עם סירים – סיר טוב ויקר – פחות שמן. סיר רע וזול – הרבה שמן. שלי איפשהו באמצע. בסך הכל יצא משהו כמו 2 כפות.)
4. בינתיים יש מספיק זמן להשרות את הפטריות המיובשות בכוס מים רותחים ולחתוך את הפטריות הטריות לקוביות.
5. כשהבצל שחום, מוסיפים את הפטריות הטריות והמיובשות לאחר סינון ממי ההשריה (ששומרים בצד!). ממשיכים לערבב ולאדות עד שנפח הפטריות מצטמצם ובסיר לא נותרים כמעט נוזלים.
6. מוסיפים מים, את מי ההשריה של הפטריות המיובשות, רוטב סויה, חרדל, וענף רוזמרין.
7. כעת מוסיפים או שיבולת שועל או אורז. שיבולת שועל כמעט נמסה לגמרי בבישול ויוצרת מרק קרמי נהדר. אני מעדיפה אותה, אבל כשנגמר השתמשתי באורז מלא, שיוצר סוג אחר של סמיכות נעימה.
8. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה ללא מכסה. (אם משתמשים בשיבולת שועל חשוב לערבב מדי פעם, בעיקר בהתחלה, שלא תשקע לתחתית. אם משתמשים באורז, מבשלים עד שהוא רך ומוכן.)
9. אני אוהבת להוסיף עשבי תיבול טריים לכל מרק שהוא בסוף הבישול. במקרה הזה, פטרוזיליה או תרד מתאימים במיוחד.

מרק מיסו ללא בישול

לפנק לפנק לפנק. כלשון הפרסומת המעיקה (והן כולן מעיקות), כל מרקי החורף (בניגוד למרקי הקיץ שהם תמיד "מרעננים") חייבים להיות "מפנקים".

אם תשאלו אותי, "פינוק" זה לא לא להיות חייבת לבשל (לא, אני לא באמת קוראת לעצמי פוד-בלוגר. אני סתם משתעשעת) ועם זאת לא לחיות על ג'אנק או טייקאוויי.

אני יודעת שהזכרתי בקצרה את המרק הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל הוא כזה שוס שאני רוצה להרחיב ולפרט. כל מה שנדרש הם כמה פרודוקטים שניתן להשיג בכל חנות טבע, ספל וקומקום (ותוספת ירקות טריים אופציונלית), ויש לכם ארוחת צהריים מגניבה (ומעוררת קנאה, מניסיון) למשרד או נשנוש, מפנק, בטח מפנק, לערב.

קבלו פוסט תמונות:

המצרכים:
למרות שהשקעתי בכיתובים בתמונה, אני רואה שלא ברור אז (בכיוון השעון מימין למעלה):
שורש ג'ינג'ר
בצל ירוק
כפית גדושה מיסו (לבן או אדום)
2 פטריות שיטאקי יבשות - להסיר את הרגל ולפורר לתוך הספל
חופן אטריות אורז
צ'ילי גרוס (או זנב פלפלון טרי, או בלי)
ספל!
3-4 טיפות שמן שומשום
כפית רוטב סויה

שכחתי טופו - קוביות קטנות מגוש שאפיתי לאחר השרייה במרינדת מיסו. לגמרי לא חובה. גם טופו נקי יעבוד, ואפשר גם בלי.

אז זורקים הכל לספל וממלאים במים רותחים

ומכסים (איזה מגניב שמצאתי מכסה של קופסת פלסטיק שיושב בדיוק על הספל?) לחמש דקות. כן בדיוק כמו "מנה חמה", רק בלי הכימיקלים

מערבבים היטב, וזה מה שיוצא.

מקבץ סתווי: קדרת אורז בתנור, מרק אישי בספל ובראוניז טבעוניים אולטימטיביים

כל הקיץ לא בישלתי כלום. פשוט שום דבר. חייתי על סנדוויצ'ים, סלטים, פירות,  וקצת (הרבה) ג'אנק וטייקאוויי. אני לא רוצה לדבר על זה.

אבל בינתיים מזג האוויר נהיה ידידותי יותר, וגם עברתי לדירה עם מטבח ידידותי יותר, ועם כל הידידותיות הזאת באוויר חזר לי החשק לבשל. ולחלוק כמה הברקות:

קדרת אורז מלא וכרוב בתנור

לא מזמן נתקלתי איפשהו במתכון לאורז אפוי ששבה את לבי:  אורז, מים רותחים, כף שמן, מלחפלפל, שעה בתנור ו-וואלה. בלי להשרות את האורז לכמה שעות (ניג'וס, אבל עושה הבדל גדול באורז מלא), בלי הקטע המלחיץ של להשאיר-את-המכסה-סגור-רבע-שעה כדי שהדגן המפונק ייצא אחד-אחד במקום דייסה (ואז מגלים שבישלתם יותר מדי, או פחות מדי, או שכל התחתית מפוחמת וכל מה שמעליה עדיין דייסתי – מקרים שקרו באמת. לחברה שלי. כחכוך. נתקע לי משהו בגרון, סליחה.)

בקיצור – מדובר בשיטת אנטי-פייל לעצלנים אמיתיים. רק שאותה חברה שלי (כחכוך) לא יכולה להכין סתם אורז-עם-בלי-כלום ולכן היא הוסיפה כרוב ותיבול אדום-מעושן. יאם.

צריך:

1 כף שמן

1.5 כוס אורז מלא

0.5 ראש כרוב פרוס לרצועות דקות

2.5 כוסות מים רותחים

1 מיכל רסק עגבניות של 100 גר'

1 כף רוטב סויה

1 כפית פפריקה מעושנת

מלח, פלפל

לעבודה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. יוצקים את השמן לקדרה או סיר בעלי מכסה שאפשר להכניס לתנור (או קדרת חרס עם מכסה), מניחים  את האורז בשכבה אחידה ומעליו את רצועות הכרוב. לא מערבבים!
3. בקערה מערבבים את המים הרותחים עם רסק העגבניות וכל התיבול, ויוצקים על הכרוב והאורז שבסיר.
4. מכסים ואופים שעה.
5. אם רוצים, אפשר לכוון את התנור לגריל, להסיר את המכסה ולאפות עוד 5 דקות עד חריכה קלה של השכבה העליונה.

נמס בכוס – מרק מיסו אישי בספל

מליון וחצי גרסאות של מרקי מיסו מבושלים מסתובבים ברשת, ואני אומרת – למה ללכלך סיר? משחת הפלאים הזאת נמסה היטב במים רותחים, מה שהופך אותה למרק האינסטנט הכי נטול (מונוסודיום, כימיקלים, משמרים, יו ניים איט) ומלא (חלבונים, ויטמינים, מינרלים) שיש, ולכוס התה האישית שלי.

מתכון? כפית גדושה מיסו, כפית רוטב סויה, ספל, מים רותחים. לערבב עד שהמיסו נמס.

אבל סתם מרק צח קצת משעמם אותי, לכן אפשר להוסיף – לפי המצאי והחשק:

לפני מזיגת המים הרותחים: פטריית שיטאקי יבשה שבורה לפיסות קטנות, חופן קטנטן של אטריות אורז או ראמן, כמה קוביות טופו, שבבי סויה.

למרק המוכן: נבטים, גזיזי בצל ירוק, רצועות דקות של כרוב ירוק, כמה עלי כוסברה, טיפטופי רוטב צ'ילי ושמן שומשום קלוי.

ולקינוח: ה-בראוניז הטבעוניים ה-אולטימטיביים

אוח, בראוניז. נימוחים, קרמיים ופאדג'יים. ניסיתי עשרות מתכונים מהרשת (בעיקר כאלו שהכתירו את עצמם במגוון סופרלטיבים ושכנעו אותי בתמונות מפתות) וקיבלתי כל מיני תוצאות, החל מלבנות-חבלה חומות במקרה הרע ועד עוגות שוקולד דחוסות ויבשושיות במקרה הטוב.

עד ששיטוט מקרי התקיל אותי במתכון הצנוע-אך-הגאוני של עלמה-אשת-החיל, שבכלל קוראת לזה בשם המטעה "פאדג' שוקולד" (שום פאדג' שמכבד את עצמו לא מכיל קמח ולא עובר אפייה, למיטב ידיעתי) ולא מודעת לעובדה שהיא אוחזת במתכון האולטימטיבי-באמת לבראוניז טבעוניים, נימוחים כמו הדבר האמיתי, אם לא יותר. ואם ההמלצה הזאת לא משכנעת מספיק, מדובר גם במתכון סופר-קל ונטול כל רכיבים אקזוטיים מדי.

המתכון המפורט בלינק, רק כמה הערות ושדרוג:

-         עלמה השתמשה בתבנית 20X30. מניסיוני זו תבנית גדולה מדי לכמות הבלילה הקטנה, והתוצאה הטובה ביותר יצאה לי בתבנית אינגליש-קייק חד פעמית.

-         עלמה ממליצה לפרוס את העוגה לאחר קירור, אבל בעודה חמימה. אצלי במטבח, רק קירור מלא של לילה במקרר הניב פריסה מושלמת ונטולת פירורים.

-         מלח: לא מופיע במתכון המקורי, אבל קורט ממנו עושה הבדל גדול.

-         קמח: לבן במקור, אבל כוסמין מלא עושה יופי של עבודה.

-         שדרוג לחובבי הז'אנר: שוקולד-תפוזים ותוספת אגוזי לוז קלויים מומלחים.

מרק קרם עדשים שחורות

אם אני לא מביאה אתי ארוחת צהריים מהבית לעבודה, אני די תקועה. ברדיוס המיידי יש רק שווארמיות-חתולים מגורזות והזמנה ממסעדות כמעט תמיד מאכזבת ומבאסת, וגם אם טעים קשה לי להימנע מהמחשבה שבמחיר מנה יכולתי להכין סיר ליומיים-שלושה. אני לא רוטשילד. לכן אני משתדלת לבשל גם אם הכי לא בא לי, וגם, כמו היום, שחשבתי שיש לי מנה למחר אבל הסתבר שאין, ולא עשיתי קניות*

* קניות = ירקות טריים

במקרה יצא לי מרק-מזווה טעים במיוחד, שגם אם אין בו יותר מדי ירק טרי, הוא עדיף על כל אופציית-ארוחת-צהריים אחרת שעומדת בפניי בעבודה.

נמאס לי להתנצל על כישורי הצילום שלי. ככה המרק נראה בחושך.

צריך:

1 כוס עדשים שחורות

1 פרוסת שורש גלנגל מיובש*

3 עלי קפיר מיובשים*

מים

½ כוס פסאטה*

1 כף מחית קארי צהוב*

מלח פלפל

½ פחית קרם קוקוס

אופציונלי: ¼ פלפלון צ'ילי אדום קצוץ לקוביות, שן שום קצוצה, בצל ירוק קצוץ, חופן כוסברה

1. שוטפים את העדשים היטב, מסננים ומבשלים ב-4 כוסות מים עם הגלנגל ועלי הקפיר עד שהן רכות לגמרי, כ-40 דקות.
2. מסירים את פיסת הגלנגל והעלים וטוחנים את העדשים עם מי הבישול למחית.
3. מוסיפים פסאטה, מחית קארי, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
4. מכבים את האש, מוסיפים את קרם הקוקוס, מערבבים, ומקשטים בקוביות פלפלון צ'ילי, שום, בצל ירוק וחופן כוסברה קצוצה.

ה"מזווה" שלי (תנור אפייה ישן שלא עובד) אולי מכיל פרודוקטים אקזוטיים-משהו, שאריות מהרפתקאות בישול קודמות, אבל רובם ניתנים להחלפה במוצרים זמינים יותר:

• גלנגל אפשר להחליף בפיסת שורש ג'ינג'ר
• עלי קפיר מספקים בשומת לימונית, שאפשר להחליף בעשב לימון, או שפריץ של מיץ בגמר הבישול.
• פאסטה ניתן להחליף ברסק עגבניות, אבל כיום ניתן להשיג פסאטה במרבית הסופרים. היא מגיעה בבקבוקי זכוכית שנראים כמו מיץ עגבניות, טעימה יותר ולא יקרה יותר מכמות דומה של רסק.
• מחית קארי אפשר להחליף בתבלין קארי.

מרק ראמן

אני אוהבת מרקים. כבר אמרתי את זה? יתכן שאולי פעמיים-שלוש. או עשרים שלושים. בכל מקרה, אחד האהובים עלי ביותר הוא מרק נודלס אסיאתי, לא חשוב מאיזו עדה, העיקר שמדובר בקערה גדולה ועמוקה של מרק חום צלול, ארומטי, חריף במידה, שבתוכו משתכשכות קוביות טופו, ירקות, אצות, פטריות והמון אטריות (גמכן לא חשוב מאיזו עדה, הכי טוב ראמן או אודון, אבל גם לוקשן פולניות יעבדו במקרה מצוקה, וכבר יצא לי להשתמש בספגטי).

* אודון אפשר למצוא לפעמים בטיבטעם, אבל ראמן הם פשוט "נודלס להקפצה" מסולסלות שיש בכל סופר.

זה יותר טעים ממה שזה נראה, אוף.

אז היום עלתה בוואינט כתבת מתכוני מרקים אסיאתיים. נכנסתי בשקיקה ויצאתי באכזבה. כל המתכונים התבססו על אותו ציר עוף, ועוד כזה שנראה די איכסי.

המרק שלי דורש רכיבים קצת אזוטריים, אבל הם זמינים במכולת האסיאתית הקרובה למקום מגוריכם ומחזיקים לנצח, ואם תשקיעו בטיול לחנות כזאת, ומשהו כמו 100-120 ₪ לציוד המזווה, אתם מסודרים לכל החורף.

אני עשיתי טיול כזה למכולת האסיאתית בשוק הכרמל עם רשימת הקניות הבאה:

דאשי

מירין

סאקה

פרוסות גלנגאל מיובש

עלי קפיר מיובשים

מיסו בהיר (מיסו שירו)

שמן שומשום קלוי

שמן צ'ילי

שקית גדולה של פטריות שיטאקה מיובשות במשקל – הרבה יותר זול מהאריזות הקטנות בסופר

לציר:

מתכון של נירה רוסו שגזרתי מהעיתון(!) (מתי לאחרונה גזרתם מתכון מעיתון? זה מרגיש כל כך רטרו, אתם רוצים לתת קרדיט, אבל אין לינק!) עם תוספות ושינויים.

בעיקרון מדובר במעין תרכיז שאמור להיות מדולל ב-4 כוסות מים. אפשר להכין את כל הכמות בבת-אחת, או שאפשר לשמור במקרר ואז להוסיף מים כל פעם לפי הכמות הרצויה והטעם.

½ כוס רוטב סויה

½ כוס מירין

¼ כוס סאקה

1 כף אבקת דאשי, או מיסו*

2 פרוסות גלנגל מיובש (אפשר להחליף בג'ינג'ר טרי)

3-4 עלי קפיר מיובשים (אפשר להחליף בגבעול למון-גראס, ואפשר לוותר)

2 פטריות שיטאקה מיובשות שלמות
1 שן שום פרוסה

4 כוסות מים

מרתיחים את כל חומרי הציר ומסירים מהאש, מוציאים את פרוסות הגלנגל ועלי הקפיר (או הג'ינג'ר והלמון-גראס). את הפטריות מוציאים, מסירים את הרגל, פורסים דק ומחזירים לסיר. זהו.

* ע"פ נירה רוסו אפשר להחליף את הדאשי במיסו, ובמקרה הזה כדאי לציין שאת הדאשי מוסיפים בתחילת הבישול, ואת המיסו רק לאחר ההסרה מהאש, כי מיסו לא מרתיחים. אני השתמשתי בדאשי כי אני אוהבת את הארומה הדגית שלו, אבל אם אתם צמחונים או טבעונים, הוסיפו את המיסו למרק החם רק לאחר הבישול.

למרק:

אטריות

ירקות חתוכים לרצועות דקיקות – כרוב, גזר, באקצ'וי, פטריות, נבטים, בצל ירוק, פלפל אדום חריף

קוביות טופו (המהדרין מטגנים עד הזהבה לפני, אני מתקמצנת גם על השמן וגם על המחבת)

כמה טיפות שמן שומשום ורוטב/שמן צי'לי

ההכנה:

1. בזמן שהמרק מתבשל משרים את האטריות במים רותחים עד שמתרככות.
2. בקערה עמוקה מניחים את הירקות, הטופו, האיטריות ויוצקים עליהם את המרק הרותח. מתבלים בשמן שומשום ושמן וצ'ילי, ומרגישים הכי בצ'יינה טאון.

מרק פיוז'ן הודו-איטלקי או: מרק קופסאות השימורים המהיר בעולם

אז יש לי קטע עם מרקי עגבניות. לא כי עגבניות הן אהבת חיי (אם כי הן אהבה גדולה בעונה, שהיא לא עכשיו) כמו שהן מגיעות לכל סופר בקופסאות שימורים בייבוא סדיר מאיטליה, באיכות שעולה בהרבה על אלו הטריות כרגע, ללא חומרי שימור ובמחיר סביר לחלוטין.

ואני אוהבת מרקים, רק שקצת נמאס לי מהצירופים האיטלקיים/ימתיכוניים השגורים. המרק הזה, פרט לעובדה שהוא לוקח בדיוק 5 דקות הכנה (לא כולל בישול, אבל לא עבודה – לא סופרים) הוא הברקה – הוא סמיך – הייתי אומרת קטיפתי אפילו, אבל איכסה על המילה הזאת – ומשביע, ועשיר בטעמים פחות שגרתיים מהרגיל.

הרבה חומרים, הרבה מילים – אבל כלום עבודה.

צריך [לשתי מנות נדיבות, זה מרק קטן]:

1 כף שמן זית

5 שיני שום (אצלי אין דבר כזה, יותר מדי שום. בעיקר לא עם עגבניות. כמובן שאפשר פחות)

פרוסה יפה של ג'ינג'ר טרי

1 כפית מחית קארי צהובה (יש בחנויות אסיאתיות או טבע. יש גם בטיב טעם לפעמים. אפשר להחליף בכפית גדושה של אבקת קארי איכותית)

1 קופסת עגבניות תמר שלמות (400 גר')

1 קופסת שעועית לבנה ענקית (שמגיעה ברוטב עגבניות דוחה שיש לשטוף היטב), או כל 1 כוס של כל שעועית מבושלת אחרת.

1 כף רסק עגבניות

1 כפית סוכר

מלח

צ'ילי גרוס או רוטב צ'ילי חריף לפי הטעם

מים בכמות קופסת העגבניות הריקה

½ כוס פסטה – אופציונלי. תלוי כמה אתם רעבים.

לעבודה:

1. חותכים את שיני השום והג'ינג'ר לחתיכות גסות (ממילא נרסק את המרק עוד מעט) ומניחים בסיר קר עם כף השמן. עכשיו מניחים על הכיריים ומתחילים לחמם על אש בינונית. הסיבה לסדר העניינים המשונה הזה היא שיטה איטלקית יעילה מאד, אם אתם לא תתרנים – שום נשרף במהירות הבזק, וכשהוא שרוף הוא מגעיל. כשהשום מתחמם יחד עם השמן, הריח מבשר לנו בדיוק מתי הוא מוכן ואפשר להמשיך.
2. אז ברגע שריח שום נפלא עולה מהסיר, מוסיפים את מחית או אבקת הקארי וחצי מכמות השעועית ומטגנים ביחד עוד דקה-שתיים.
3. מוסיפים את העגבניות, הרסק, המים הסוכר והמלח ומביאים לרתיחה.
4. מרסקים את המרק בבלנדר מוט ישר בתוך הסיר ומתקנים תיבול.
5. מורידים לאש קטנה ומוסיפים את שארית השעועית ואת הפסטה (אם רוצים פסטה) וממשיכים לבשל רק עד שהפסטה מוכנה, כ-10 דקות.

הערות:

• אם אתם כמוני, אוהבים את השילוב של ירוק עם אדום, למרק הזה אין חוקים. הוא מקבל בברכה בזיליקום, טימין, רוזמרין, פטרוזיליה או כוסברה. האחרונה היא ההעדפה האישית שלי, אבל טימין הוא מה שצומח לי הכי יפה באדנית כרגע.
• גם אם לא נראה לכם הגיוני, לאור התיבול ההודי, המרק הזה ממש לא מתנגד גם לכמה שבבי פרמזן מעל. הכי פיוז'ן.

           

מרק קטן של עגבניות שרי, שומר צלוי ונענע

היה לי שבוע מטורף שנגמר בערב השקה מוצלח, שמוכיח שיש נסים בעולם ואם יש אלוהים היא קצת מחבבת אותי. אולי כי דקה וחצי לפני פתיחת הדלתות לקהל עדיין התמודדנו עם תקלות מתקלות שונות ובעיקר התפללנו, למי שלזה לא יהיה, ומי שזה לא יהיה שמעה.

היום אני מתאוששת. חוץ מגיחה קצרה לקניות הכרחיות, המרחק הגדול ביותר שאני הולכת לגמוע בסוף השבוע הזה הוא זה שבין המיטה לספה.

את המרק שבכותרת אני מכינה תוך כדי כתיבה. הוא דורש קצת זמן, אבל מינימום התעסקות בחומרים ולכן הכי מתאים ליום עצלולי שכזה.

צריך:

2 כפות שמן זית

2 שיני שום פרוסות

כ-250-300 גרם עגבניות שרי אדומות ובשלות (ואם אתם עוד מוצאים שרי תמר, שיחקתם אותה)

½ מיכל קטן של רסק עגבניות
2 שומר (אם יש להם עלים דמויי שמיר - לשמור אותם לסוף)

1 כפית סוכר

1 כף חומץ בלסמי

2 כפות יין לבן

מלח

פלפל

2 כוסות מים

כמה עלי נענע טרייה או ½ כפית של מיובשת

חופן פסטה יבשה קטנה (סלילים, פרפרים או קונכיות)

לעבודה:

1. מחממים תנור לחום גבוה (כ-250 מעלות) ומרפדים תבנית בנייר אפיה עליו מזליפים כף שמן זית.
2. חותכים את השומר לרבעים, מסירים את המרכז הקשה ומסדרים את הרבעים בתבנית. מפזרים מעט מלח, פלפל ו-2 כפות יין לבן. מכניסים לתנור לחצי שעה.
3. מחממים כף שמן זית בסיר קטן ומוסיפים את עגבניות השרי השלמות. כן, אפשר לחתוך, אבל אני התעצלתי אז אפשר גם לא. זה רק מאריך מעט את הבישול. מדי פעם מנענעים קלות את הסיר עד שקליפת העגבניות מתחילה להתקמט ולהתבקע, ואז מוסיפים את השום הפרוס, ומועכים מעט את העגבניות בכף עד שיתחילו להגיר נוזלים.
4. מקץ כרבע שעה של בחישה ומעיכה כל העסק יהפוך לרוטב עגבניות. זה הזמן להוסיף את המים ורסק העגבניות, לתבל במלח, פלפל, סוכר וחומץ בלסמי ולהביא לרתיחה.
5. כעת אפשר לבלנדר את המרק בבלנדר מוט ולתקן תיבול. לא חובה. אני בלינדרתי.
6. בינתיים גם השומר אמור להיות מוכן (מוכן זה חרוך בקצות העלים וחצי רך. הוא יתרכך לגמרי בהמשך הבישול, אל דאגה) מוציאים אותו מהתנור שיצטנן קצת, פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים לסיר יחד עם עלי השמיר שלו ששמרנו (אם שמרנו), הנענע והפסטה.
7. מבשלים 10 דקות נוספות עד שהפסטה מוכנה.

מרק עגבניות וירקות צלויים

אם כי מעילים ומגפיים הם עדיין חזון רחוק, מזג האוויר – לפחות בערבים - כבר לגמרי מאפשר חזרה לאזור הכיריים. לא לשום דבר מורכב מדי בינתיים, אבל בוודאי למרק העצלני-אך-מוצלח הזה.

צריך:

2 כפות שמן זית

1 בצל

2 שיני שום

1 גזר

1 קופסת שימורי עגבניות תמר שלמות במיץ עגבניות

1 רסק עגבניות קטן

1 כפית סוכר

1 כף חומץ בלזמי

מלח

פלפל

מים

ירקות אופציונליים לצלייה: חציל, פלפל, זוקיני, קישואים, פטריות, שומר, כרובית

אורגנו\טימין/רוזמרין/בזיליקום – אחד מה או כל שילוב שבא לכם

1 כוס פסטה יבשה קטנה (סלילים, פרפרים או קונכיות)

לעבודה:

1. מחממים תנור לחום בינוני (כ-220 מעלות) ומרפדים תבנית בנייר אפיה עליו מזליפים כף שמן זית
2. חותכים את הירקות המיועדים לצלייה (כל אחד לחוד או כולם ביחד, או כל ירק אחר שבא לכם) לקוביות ומניחים בתבנית, מנערים קלות לערבוב עם השמן ומכניסים לתנור. אופים כחצי שעה עד שהירקות חרוכים מעט. הם לא צריכים להתרכך ואין צורך בתיבול.
3. מחממים כף שמן זית בסיר ומאדים את הבצל עד שקיפות
4. מוסיפים את השום והגזר וממשיכים לאדות כ-5 דקות
5. מוסיפים לסיר את קופסת שימורי העגבניות ורסק העגבניות, ממלאים את קופסת השימורים הריקה במים 3 פעמים ומוסיפים לסיר. מוסיפים מלח ומביאים לרתיחה.
6. טוחנים את תכולת הסיר בבלנדר מוט ומתבלים במלח, פלפל, חומץ בלסמי ועשבי תיבול.
7. מוציאים מהתנור את תבנית הירקות שבינתיים הספיקו להיחרך ומוסיפים אותם למרק המבעבע.
8. מבשלים עוד כחצי שעה דקות על אש קטנה, ומוסיפים את הפסטה כ-10 דקות לפני תום הבישול.
9. כמו בכל מנה שכוללת עגבניות ופסטה, שביבי פרמזן וזילוף שמן זית על המנה יעשו אותה שמחה באמת.