יום שני, 9 בדצמבר 2013

מרק מיסו ללא בישול

לפנק לפנק לפנק. כלשון הפרסומת המעיקה (והן כולן מעיקות), כל מרקי החורף (בניגוד למרקי הקיץ שהם תמיד "מרעננים") חייבים להיות "מפנקים".
אם תשאלו אותי, "פינוק" זה לא לא להיות חייבת לבשל (לא, אני לא באמת קוראת לעצמי פוד-בלוגר. אני סתם משתעשעת) ועם זאת לא לחיות על ג'אנק או טייקאוויי.
אני יודעת שהזכרתי בקצרה את המרק הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל הוא כזה שוס שאני רוצה להרחיב ולפרט. כל מה שנדרש הם כמה פרודוקטים שניתן להשיג בכל חנות טבע, ספל וקומקום (ותוספת ירקות טריים אופציונלית), ויש לכם ארוחת צהריים מגניבה (ומעוררת קנאה, מניסיון) למשרד או נשנוש, מפנק, בטח מפנק, לערב.

קבלו פוסט תמונות:
המצרכים:
למרות שהשקעתי בכיתובים בתמונה, אני רואה שלא ברור אז (בכיוון השעון מימין למעלה):
שורש ג'ינג'ר
בצל ירוק
כפית גדושה מיסו (לבן או אדום)
2 פטריות שיטאקי יבשות - להסיר את הרגל ולפורר לתוך הספל
חופן אטריות אורז
צ'ילי גרוס (או זנב פלפלון טרי, או בלי)
ספל!
3-4 טיפות שמן שומשום
כפית רוטב סויה


שכחתי טופו - קוביות קטנות מגוש שאפיתי לאחר השרייה במרינדת מיסו. לגמרי לא חובה. גם טופו נקי יעבוד, ואפשר גם בלי.

אז זורקים הכל לספל וממלאים במים רותחים

ומכסים (איזה מגניב שמצאתי מכסה של קופסת פלסטיק שיושב בדיוק על הספל?) לחמש דקות. כן בדיוק כמו "מנה חמה", רק בלי הכימיקלים
מערבבים היטב, וזה מה שיוצא.

יום שני, 18 בנובמבר 2013

מאפינס מלוחים טבעוניים פשוטים

בדרך כלל כשמדברים על מאפי-ארוחת-בוקר מתכוונים למאפים מתוקים. קרואסונים, דנישים, פנקייקס. לוידעת מה אתכם, אבל אני לא מסוגלת לאכול משהו מתוק לארוחת בוקר. למעשה, ארוחת הבוקר שלי מורכבת מפרוסת לחם עם ממרח מלוח כלשהו (לרוב כזה שרקחתי בעצמי ממה שיש, מה שיוצר לעתים שילובים מוזרים כמו "חומוס" שעועית לבנה ופטריות שיטאקי. אל תשאלו. טוב, תשאלו אם אתם רוצים, אבל אני יודעת שלא תשאלו).
בכל מקרה, אחד הדברים שהכי מלחיצים אותי הוא לגלות באמצע הלילה שאין לי לחם לבוקר. כלומר, יש, אבל הוא די מנומר בירוק שעיר כזה. כזה שהולך לפח.
יש לי קמח ושמרים, אבל, כאמור, אמצע הלילה ואני לא הולכת ללוש ולהתפיח שום דבר עכשיו. לפני היותי טבעונית, זכורתני שבמקרי מצוקה שכאלו הייתי מכינה מאפינס פשוטים, דמויי לחמניות כאלה, אבל החיפוש ברשת אחר מאפינס מלוחים טבעוניים מעלים רק מתכונים נחמדים, אך מתוחכמים מדי ועתירי ירקות וקילופים וקיצוצים מדי בשביל אמצע הלילה למי שרק רוצה סוגשל לחמניה טריה לבוקר.
אז אילתרתי על בסיס של מאפינס מתוק, ויצא בדיוק מה שרציתי.


ל-3 מאפינס בתבניות חד"פ:
חומרים יבשים
¾  כוס קמח
1 כף קורנפלור
½ כפית מלח
¼ כפית אבקת סודה לשתייה
½ כפית אבקת אפיה

חומרים רטובים
1 כפית חרדל איכותי
½ כוס חלב סויה
2 כפות שמן זית
1 כף רסק תפוחים
½ כפית חומץ

תוספות אפשריות:
1 כף גבינה צהובה טבעונית מגוררת (במקרה מה שהיה לי במקרר, שארית מפיצה)/ זיתים קצוצים, עגבניות מיובשות/ בצל ירוק / עירית / פטרוזיליה + שן שום מגוררת / גרעיני דלעת

הכנה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. בקערה אחת מערבבים את החומרים היבשים
  3. בקערה שניה מערבבים את החומרים הרטובים
  4. יוצקים את התערובת הרטובה אל היבשה ומערבבים קצרות רק עד שהבלילה מתאחדת.
  5. יוצקים את הבלילה לתבניות מאפינס עד מחצית מגובהן ואופים כ-20 דקות.

יום שבת, 9 בנובמבר 2013

קערת בודהא ברוטב קשיו-מיסו, או תרגול זן לשבת בבוקר

"קערת בודהא" (Buddha Bowl) הוא שם גנרי למנה אסיאתית המבוססת על דגנים מבושלים, מעליהם שפע ירקות (טריים, או מבושלים או גם וגם), תוספת חלבון (קטניות, טופו) ורוטב. זו אמורה להיות מנה שכולה איזון, שלווה וטוהר שמימי. כל מה שרחוק ממני כרחוק אשראם בפונה מלבה הסואן של תל אביב, אבל מכפת לי, זה טעים.
לדבר הזה אין מתכון אחיד – כבר ראיתי "קערות בודהא" שלא היו יותר מסלט ירקות סתמי ברוטב סויה כלשהו, דרך קערות אורז עם כמה פרוסות אבוקדו וטופו ועד יצירות מורכבות כמו זו שאני הולכת להציע עכשיו.
הקערה שלי מורכבת לא במובן שהיא מסובכת או קשה להכנה, אלא במובן שהיא כוללת הרבה רכיבים שכל אחד מהם מוכן בנפרד.
זו הדרך של גוש נוירוזות חסר סבלנות שכמותי לתרגל קצת זן ודחיית סיפוקים (ולנצל מקסימום פרודוקטים במקרר שהגיע זמנם), אבל התוצאה כל כך טעימה שאני בהחלט מרגישה יותר מוארת עכשיו!
רק עוד מילה או שתיים (או משפט, או פסקה, מי סופר?): הרוטב הזה ממכר. גם אם אין לכם זמן למתכונים שלוקחים חצי יום (גם לי אין. זה היה במקרה). גם אם אין לכם על מה לשים אותו. אתם עלולים למצוא את עצמכם אוכלים אותו בכפית.

זה מה שקרה כשניסיתי לצקת את הרוטב בצורה חיננית. מביך.


אין כאן מתכון מפורט ומדוד (פרט לרוטב – שמאד כדאי לנסות אותו), אלא יותר הצעת הגשה.
  • שימו לב ששני שלבים דורשים השרייה של כמה שעות מראש: הטופו והקשיו לרוטב.
  • בהרבה מן המתכונים שראיתי נאמר שרצוי לאכול את המנה בטמפרטורת החדר כי בלה-בלה שקשור לזן. אבל זה מה שקורה ממילא כשצריך להכין כל רכיב בנפרד – הראשונים מתקררים עד שהאחרון מוכן, וכדי לא לאכול את המנה קרה לגמרי, כדאי להכין כמה שיותר מן השלבים במקביל.
בסיס דגנים:
לא נתעכב על זה. זה יכול להיות אורז, חיטה, קינואה או אפילו בורגול או קוסקוס אינסטנט, רק כדאי שיהיה מלא. חבל לקלקל את כל הזן הזה עם דגן מקולף ומולבן ונטול כל ערך תזונתי.

ירקות:
כרובית, ברוקולי ופטריות פורטובלו, חתוכים לגודל ביס, מרוססים במעט שמן וצלויים בתנור שחומם ל-200 מעלות למשך 30 דקות. (את הכרובית כדאי לרכך מעט לפני הצלייה. אני מכניסה אותה ל-8 דקות במיקרו בכלי סגור עם מעט מים ומדחיקה את הקלקול הקל בתרגול הזן. לו הייתי נירוונית יותר הייתי מאדה אותה בסיר. )

טופו:
(מבוסס על המתכון ל"טופו אפוי מושלם"של משחקת באוכל. הוא באמת מושלם.)
פורסים גוש טופו סטנדרטי (300 גר') לפרוסות בעובי סנטימטר.
בכלי שטוח שיכול להכיל את כל הפרוסות בשכבה אחת מערבבים ¼ כוס רוטב סויה, 1 כף מייפל או מירין, 1 כפית רוטב צ'ילי חריף, כמה טיפות שמן שומשום ושן שום קצוצה. המשרה צריכה לכסות את תחתית הכלי כך שתיגע בכל פרוסות הטופו. אם חסרים נוזלים ניתן להוסיף רוטב סויה וקצת מים ולתקן את שאר התיבול בהתאם.
מניחים את פרוסות הטופו במשרה ל-20 דקות, ואז הופכים אותן ומשרים ל-20 דקות נוספות.
בתום ההשריה מסדרים את הפרוסות בתבנית, יוצקים את שארית המשרה על הפרוסות (לא אמורה להישאר יותר מכף או שתיים) ואופים בחום של 200 מעלות – 15 דקות על צד אחד, ואז הופכים את הפרוסות ואופים 15 דקות על הצד השני.

רוטב:
משרים 100 גר' אגוזי קשיו במים למשך 4-5 שעות לפחות.
בתום ההשריה מסננים את המים ומכניסים לבלנדר עם:
מים חדשים עד כיסוי האגוזים
1 כפית גדושה מיסו
1 כף רוטב סויה
2 כפות מיץ לימון
1 כפית רוטב צ'ילי חריף
מבלנדרים עד שהתערובת חלקה ושמנתית, במרקם של טחינה סמיכה אך נוזלית. אם יש צורך אפשר להוסיף מעט מים.

ויש לזה אפילו קערה ייעודית!




יום חמישי, 31 באוקטובר 2013

מקבץ סתווי: קדרת אורז בתנור, מרק אישי בספל ובראוניז טבעוניים אולטימטיביים


כל הקיץ לא בישלתי כלום. פשוט שום דבר. חייתי על סנדוויצ'ים, סלטים, פירות,  וקצת (הרבה) ג'אנק וטייקאוויי. אני לא רוצה לדבר על זה.
אבל בינתיים מזג האוויר נהיה ידידותי יותר, וגם עברתי לדירה עם מטבח ידידותי יותר, ועם כל הידידותיות הזאת באוויר חזר לי החשק לבשל. ולחלוק כמה הברקות:
קדרת אורז מלא וכרוב בתנור
לא מזמן נתקלתי איפשהו במתכון לאורז אפוי ששבה את לבי:  אורז, מים רותחים, כף שמן, מלחפלפל, שעה בתנור ו-וואלה. בלי להשרות את האורז לכמה שעות (ניג'וס, אבל עושה הבדל גדול באורז מלא), בלי הקטע המלחיץ של להשאיר-את-המכסה-סגור-רבע-שעה כדי שהדגן המפונק ייצא אחד-אחד במקום דייסה (ואז מגלים שבישלתם יותר מדי, או פחות מדי, או שכל התחתית מפוחמת וכל מה שמעליה עדיין דייסתי – מקרים שקרו באמת. לחברה שלי. כחכוך. נתקע לי משהו בגרון, סליחה.)
בקיצור – מדובר בשיטת אנטי-פייל לעצלנים אמיתיים. רק שאותה חברה שלי (כחכוך) לא יכולה להכין סתם אורז-עם-בלי-כלום ולכן היא הוסיפה כרוב ותיבול אדום-מעושן. יאם.
צריך:
1 כף שמן
1.5 כוס אורז מלא
0.5 ראש כרוב פרוס לרצועות דקות
2.5 כוסות מים רותחים
1 מיכל רסק עגבניות של 100 גר'
1 כף רוטב סויה
1 כפית פפריקה מעושנת
מלח, פלפל

לעבודה:
  1. מחממים תנור ל-180 מעלות
  2. יוצקים את השמן לקדרה או סיר בעלי מכסה שאפשר להכניס לתנור (או קדרת חרס עם מכסה), מניחים  את האורז בשכבה אחידה ומעליו את רצועות הכרוב. לא מערבבים!
  3. בקערה מערבבים את המים הרותחים עם רסק העגבניות וכל התיבול, ויוצקים על הכרוב והאורז שבסיר.
  4. מכסים ואופים שעה.
  5. אם רוצים, אפשר לכוון את התנור לגריל, להסיר את המכסה ולאפות עוד 5 דקות עד חריכה קלה של השכבה העליונה.

נמס בכוס – מרק מיסו אישי בספל
מליון וחצי גרסאות של מרקי מיסו מבושלים מסתובבים ברשת, ואני אומרת – למה ללכלך סיר? משחת הפלאים הזאת נמסה היטב במים רותחים, מה שהופך אותה למרק האינסטנט הכי נטול (מונוסודיום, כימיקלים, משמרים, יו ניים איט) ומלא (חלבונים, ויטמינים, מינרלים) שיש, ולכוס התה האישית שלי.
מתכון? כפית גדושה מיסו, כפית רוטב סויה, ספל, מים רותחים. לערבב עד שהמיסו נמס.
אבל סתם מרק צח קצת משעמם אותי, לכן אפשר להוסיף – לפי המצאי והחשק:
לפני מזיגת המים הרותחים: פטריית שיטאקי יבשה שבורה לפיסות קטנות, חופן קטנטן של אטריות אורז או ראמן, כמה קוביות טופו, שבבי סויה.
למרק המוכן: נבטים, גזיזי בצל ירוק, רצועות דקות של כרוב ירוק, כמה עלי כוסברה, טיפטופי רוטב צ'ילי ושמן שומשום קלוי.

ולקינוח: ה-בראוניז הטבעוניים ה-אולטימטיביים
אוח, בראוניז. נימוחים, קרמיים ופאדג'יים. ניסיתי עשרות מתכונים מהרשת (בעיקר כאלו שהכתירו את עצמם במגוון סופרלטיבים ושכנעו אותי בתמונות מפתות) וקיבלתי כל מיני תוצאות, החל מלבנות-חבלה חומות במקרה הרע ועד עוגות שוקולד דחוסות ויבשושיות במקרה הטוב.
עד ששיטוט מקרי התקיל אותי במתכון הצנוע-אך-הגאוני של עלמה-אשת-החיל, שבכלל קוראת לזה בשם המטעה "פאדג' שוקולד" (שום פאדג' שמכבד את עצמו לא מכיל קמח ולא עובר אפייה, למיטב ידיעתי) ולא מודעת לעובדה שהיא אוחזת במתכון האולטימטיבי-באמת לבראוניז טבעוניים, נימוחים כמו הדבר האמיתי, אם לא יותר. ואם ההמלצה הזאת לא משכנעת מספיק, מדובר גם במתכון סופר-קל ונטול כל רכיבים אקזוטיים מדי.
המתכון המפורט בלינק, רק כמה הערות ושדרוג:
-         עלמה השתמשה בתבנית 20X30. מניסיוני זו תבנית גדולה מדי לכמות הבלילה הקטנה, והתוצאה הטובה ביותר יצאה לי בתבנית אינגליש-קייק חד פעמית.
-         עלמה ממליצה לפרוס את העוגה לאחר קירור, אבל בעודה חמימה. אצלי במטבח, רק קירור מלא של לילה במקרר הניב פריסה מושלמת ונטולת פירורים.
-         מלח: לא מופיע במתכון המקורי, אבל קורט ממנו עושה הבדל גדול.
-         קמח: לבן במקור, אבל כוסמין מלא עושה יופי של עבודה.
-         שדרוג לחובבי הז'אנר: שוקולד-תפוזים ותוספת אגוזי לוז קלויים מומלחים.


יום רביעי, 10 ביולי 2013

פסטה ברוטב עגבניות צלויות ללא בישול

חם מדי, אז בלי הרבה סיפורים – זו הפסטה-ברוטב-עגבניות המהירה ביותר שהכנתי אי פעם, בהנחה שלא סופרים איכסות כמו ספגטי עם קצ'ופ או רוטב מוכן מצנצנת*. ללא בישול (חוץ מהפסטה עצמה), ללא טיגון, ללא שמן.

  1. מרתיחים מים לפסטה ומחממים את התנור ל-250 מעלות.
  2. נועצים סכין חדה בקליפה של 25 (כ-200 גר') עגבניות שרי מנומרות (אלו שצבען ירקרק-אדמדם) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. החתך נועד לשחרר מיצים ולמנוע מהעגבניות להתפוצץ. מכניסים לתנור החם ל-10-12 דקות עד שהקליפה נחרכת, התבנית מתמלאת מיץ עסיסי והעגבניות "קורסות לתוך עצמן", באייל-שניית מדוברת.
  3. מבשלים חצי חבילת פסטה קצרה (פנה, פרפרים, קונכיות, מה שיש)
  4. בזמן שהעגבניות נחרכות וקורסות והפסטה מתבשלת, קוצצים 2 שיני שום, 5 זיתי קלמטה וזנב פלפלון צ'ילי.
  5. מניחים את תערובת השום-זיתים-צ'ילי, העגבניות החרוכות על כל מיציהן והפסטה המבושלת (ומסוננת קלות, לא לגמרי, העמילן של מי הבישול יסמיך את הרוטב) בקערה, מוסיפים מעט מלח גס (בזהירות, הזיתים מלוחים), פלפל גרוס וטיפת סוכר ומערבבים היטב תוך מעיכת העגבניות לכדי רוטב המצפה את הפסטה.
  6. לקח יותר זמן לכתוב את זה, בחיי.

* אפרופו רוטב עגבניות מוכן – ביום חורף עצלני במיוחד הכנתי מרק על בסיס רוטב צנצנתי כזה – מה"איכותיים", כזה שרשימת הרכיבים שלו נראתה על פניה כמו רשימת החומרים שאני הייתי מכניסה לרוטב פסטה – ומה אני יגיד לכם, כמה מים שלא הוספתי הוא נותר מלוח כמי ים, וציפוי אדמדם, שמנוני ועצוב – שכמוהו מעולם לא ראיתי במרק ביתי - נותר על פני הקערית הריקה. איכסה. נבר אגיין.

יום שישי, 21 ביוני 2013

סירות תפ"א ממולאות חומוס וסלק, או האם-אמא של ניצול שאריות

הכנתם פעם סלט גרגרי חומוס עם סלק? לא? אז כדאי לכם. (מתכון? אתם לא צריכים את זה. גרגירי חומוס מבושלים, קוביות מסלק שנצלה בשלמותו בתנור, בצל סגול, פטרוזיליה, הרבה לימון וקצת שמ"ז. והשוס – מעט גרידה מלימון שלם שהוקפא)

אבל מה קורה כשנשארת לכם רק מנת סלט אחת, קצת עצובה, שכבר לא כל כל בא לכם עליה מחד, ואתם לגמרי מזילים ריר למראה מתכון די מושחת לסירות תפוחי אדמה ממולאות מאידך?
ואם במקרה אתם רק אחת בבית, שלפעמים נוטה להכין יותר אוכל ממה שהיא מסוגלת לאכול מחד, אבל החינוך הפולני שלה לא מרשה לזרוק אוכל בגלל כל הילדים הרעבים האלה בביאפרה מאידך?

אתם מאלתרים סירות תפוחי אדמה ממולאות בשאריות סלט החומוס והסלק, וזה יוצא כל כך – אבל כל כך טעים – שזה שווה פוסט.

אז אופים תפוחי אדמה עד שקליפתם משחימה.
7-8 דקות במיקרו יקצרו את זמן האפיה לכמעט כלום. אבל ששש. מיקרו זה פוי.

ובמחי בלנדר-מוט, הופכים את מנת הסלט החומוס-סלק שלכם למחית. (שלגמרי יכולה לשמש גם כממרח ללחם, כי אין גבול לניצול שאריות!)

וכשתפוחי האדמה כבר לא חורכים את קצות האצבעות, חוצים אותם ומרוקנים את תוכנם (לא עד הסוף, כדי שהסירות יישארו יציבות) היישר לתוך מחית שאריות הסלט שלכם.
ואם אתם בעניין של פירה, לגמרי אפשר לאכול את זה ככה. כמו שזה.

מערבבים היטב (ויסלחו לי אחיי הטבעוניים ואחיותיי הפרות, אבל הוספתי גם קוביונת זעירה של גבינה בולגרית 5%, שאני מרשה לעצמי פעם ב), מתקנים תיבול, וממלאים את חצאי תפוחי האדמה המרוקנים בנדיבות.
אם לא הייתי יודעת, הייתי חושבת שזה בשר.

ומחזירים לתנור לאפייה של כ-20 דקות, עד שפני המילוי מתייצבים ומשחימים מעט.
נו טוב. אם רק התמונה היתה יכולה להעביר את פריכות הקרום החיצוני ואת רכות הבפנוכו של זה.

אין לכם שאריות סלט חומוס-עם סלק? זה לא תירוץ. כל שעועית מבושלת תעבוד, עם קצת בצל, עשבי תיבול, לימון ושמן זית. ובלי סלק זה לא יהיה פחות טעים, רק פחות ורוד.

אבל עזבו אוכל. הבוקר עשיתי קניות ובכניסה לסופר היו שתילים פרחוניים כל כך יפים שלא הצלחתי להתאפק. מכיוון שזה סופר ולא משתלה, כמובן שאפחד לא ידע להגיד לי איזה צמח זה והאם הוא ישרוד במרפסת הדרומית צרובת השמש שלי. אז שתלתי באדנית מיותמת, ואני מקווה לטוב.
פרחים חסרי שם. מישהו יודע?



יום שישי, 24 במאי 2013

סלט פסטה ירוק עם שום טרי, לאמיצים ולמכורים

אני מהמכורים. אני מאלה שאומרים שאין דבר כזה "יותר מדי שום". אבל גם אם אתם לא מכורים אלא סתם אוהבים, ויש לכם אומץ וזמן לארוחה שאחריה אתם לא חייבים להתקרב יותר מדי לאנשים אחרים – נסו את הסלט הזה. הוא כל כך טוב. אני באמת לא מבינה למה בצל טרי מקובל להכניס לסלט, אבל שום מוקצה. אני מוחה!

סלט פסטה ערמומי שמעמיד פני תמים.

עכשיו אנחנו בשולי סוף עונת השום הטרי (מגידול מקומי, בניגוד לשום הרגיל שנמצא כל השנה ולרוב מיובא מסין) ועדיין ניתן למצוא אותו בשווקים. השום הטרי ניתן לזיהוי בגוון הסגלגל של קליפתו, ועם קצת מזל גם יש לו עלים ארוכים בדומה לבצל ירוק, שגם הם נהדרים בסלט. לי לא היה מזל כזה. בכל מקרה, השום הטרי הוא גדול מאחיו המיובא, וכל שן שלו היא שן-שן. ענקית. שווה בגודלה ל-3-4 שיני שום יבש, וגם פי 3-4 טעימה ממנו. לסלט הזה נצטרך מגה-שן אחת.


ועוד נצטרך:
½ חבילה פסטה קצרה (אני השתמשתי במיני-פנה קישואים ותרד של ברילה, אבל כל פסטה קצרה תעבוד. לצבע אין הרבה משמעות בטעם)
1 שן שום טרי (או 3 שיני שום רגיל)
חבילת עלי תרד
כוס אפונה קפואה (או טריה, רק לא כדורוני החאקי העצובים משימורים)
5 עגבניות לחות
שמן זית
לימון
מלח פלפל

  1. נתחיל בהרתחת קומקום מלא מים – גם לפסטה, גם לתרד וגם לאפונה
  2. מבשלים את הפסטה ובינתיים:
  3. שוטפים את עלי התרד, מסירים את הגבעולים הקשים וחולטים דקה במים רותחים. מסננים, סוחטים מעט וקוצצים.
  4. חולטים גם את האפונה למספר דקות. אין צורך בבישול. מסננים.
  5. פורסים את שן השום לגפרורים (פרוסות דקות לאורך, ואז לרוחב) ואת העגבניות הלחות לרצועות דקות
  6. מניחים בקערה את התרד, האפונה, השום והעגבניות, מוסיפים את הפסטה המבושלת, מתבלים בשמן זית, לימון מלח ופלפל.
  7. (בסלט שלי יש גם קוביות טופו אפוי עם עשבי תיבול – שניתן להשיג בכל חנות טבע - רק כדי להפוך אותו לארוחה מלאה. אפשר להחליף בעדשים או שעועית, או בכלום. לא חובה.)
ובגרסה יפה יותר ומעולה לא פחות - עם ברוקולי וזוקיני חלוטים במקום התרד


יום שבת, 13 באפריל 2013

עוגת וויסקי טבעונית מושחתת לגמרי


הכל התחיל בתלושים של פסח (במלעיל. אני קוראת להם תלושים אפילו שהיום הם כבר סוגשל כרטיס אשראי) שאני מקבלת כל שנה מהוריי. השנה הם היו רק של סופר אחד מסוים - שזה קצת מבאס - ולעומת זאת יש לי סניף קטן ומעאפן שלו בדיוק מתחת לבית - שזה נחמד.
אז איזה מתנה משמחת אני יכולה לקנות לעצמי בסופר? המון סנפרוסטים? הממ. אהה! בקבוק וויסקי - זאת מתנה שאני אשמח לקבל! אז קניתי לעצמי בקבוק וויסקי יקר בתלושים ואכן שימחתי את עצמי עד מאד.

ועכשיו - מה אני אעשה עם וויסקי? אני פחות בעד לשתות אותו. טיפשי לבזבז אותו על כאב ראש כשאני יכולה לקבל כאב ראש בחינם רק מלחיות.
עוגה. זה מה שאני אעשה איתו. עם קרם וציפוי וכל השינאניגן. ועם הרבה וויסקי. יס.
אז זהו, שמעולם לא הכנתי עוגת קרם. אני וקונדיטוריה לא חברות. כל השקילות והמדידות האלה נועדו לאנשים מרוכזים ומדויקים ממני. אבל רציתי עוגת וויסקי עם קרם והכל, ובשביל כבוד צריך לעבוד. 

מה שרק בא להוכיח שגם באור אני לא יודעת לצלם. או שזה האייפון. כן, זה האייפון. גרר
כמו כל עוגת קרם שמכבדת את עצמה, המתכון ארוך כאורך הגלות, אבל ההכנה ממש - אבל ממש - פשוטה. והתוצאה - נגיד זאת כך: לא לילדים.

כמה הערות לפני שמתחילים:

1. יום לפני הכניסו פחית קרם קוקוס (קרם, לא חלב, לפחות 21% שומן) למקרר ותנו לה לישון שם לילה. הקירור יפריד בין המוצקים לנוזלים ומה שייווצר לנו הוא גוש שמנת מרוכז - שאותו ניתן להקציף בדיוק כמו שמנת מתוקה, ומעט נוזלים, שגם בהם נשתמש.
2. את המתכוןלבסיס העוגה לקחתי מהבלוג החביב עלי או-שי-גלואוס, והכנתי אותו ככתבו וכלשונו (כמעט, כי המרתי חלק נכבד מן הנוזלים בוויסקי) למרות המידות המה-זה-מעצבנות. העניין הוא שגברת אש"ג טוענת שהבצק המתקבל דביק מאד ודורש עבודה עם ידיים רטובות, ואילו לי יצא כדור בצק מושלם ונוח מאד לעבודה. אני מקווה שגם לכם.
3. כמו כן, גברת אש"ג לא מציינת את גודל התבנית. אני ייעדתי את העוגה לקופסת פלסטיק בגודל 25X15 ורידדתי את הבצק בתבנית הטוסטר שלי בהתאם לגודל הקופסה. אני מניחה שכמות הבצק מתאימה לתבנית בגודל 20 על 20.
4. אולי אפיתי יותר מדי, או שזה הטוסטור המעאפן, אבל הבסיס יצא לי יבש ופריך. ביסקוויטי כזה. אז הרטבתי אותה קצת, עם וויסקי כמובן. לי זה ממש לא מפריע, אבל אם כן, הייתי מפוררת את העוגה ומכינה בסיס פירורים עם תוספת שמן קוקוס ומעט נוזלים. למעשה נותרו לי קצת קצוות עוגה שאני הולכת להכין מהם כדורי שוקולד בדיוק כך.

העוגה בקופסתה המהודרת

לבסיס (המידות המעצבנות במקור, ומומלץ להיצמד אליהן)
1 כוס + 6 כפות קמח כוסמין מלא (אפשר קמח לבן או חצי לבן חצי מלא, אבל לא 100% קמח חיטה מלאה כי הוא כבד מדי)
¼ כוס + 2 כפות קקאו
½ כפית אבקת אפיה
½ כוס + 1/3 כוס סוכר
1 כף קורנפלור
1/2 כפית מלח
4 כפות + 2 כפיות שמן קנולה
1/4 כוס חלב (סויה, שקדים או רגיל)
¼ כוס ויסקי (זה הקטע של העוגה הזאת, אבל מי שלא בעניין יכול בהחלט להמיר בחלב)
1 כפית קפה נמס טוב
2 כפיות דבש

לקרם קוקוס-ווייט-ראשן
1 פחית קרם קוקוס 21% שומן לפחות
1 כפית קפה נמס טוב
2 כפות סוכר
2 כפות וויסקי
חופן קטן של אגוזים קצוצים (לא חובה)

לציפוי
נוזלי הקוקוס שנותרו לאחר סינון הקרם
100 גר' שוקולד מריר 60%
1 כף וויסקי

הכנה:
בסיס
  1. לחמם תנור ל-180 מעלות ולשמן קלות/לרפד תבנית בנייר אפיה.
  2. לנפות לקערה את החומרים היבשים: קמח, קקאו, אבקת אפיה, קורנפלור, סוכר ומלח
  3. לטרוף יחד את החומרים הרטובים: שמן, דבש, חלב, ויסקי וקפה נמס
  4. להוסיף את החומרים הרטובים ליבשים, לערבב היטב (אבל לא יותר מדי – רק עד שנוצר בצק אחיד)
  5. לשטח את הבלילה בתבנית ולאפות 20 דקות.
  6. לתת לעוגה להצטנן לגמרי, ואז לקלף אותה מנייר האפיה ולהניח הפוכה (עם הצד שקילפנו מנייר האפייה כלפי מעלה) בתבנית שבה נבנה את העוגה.

קרם
  1. לאחר שהייה של לילה במקרר, תכולת פחית קרם הקוקוס תיפרד לגוש מוצק ומעט נוזלים. מוציאים בזהירות את הגוש המוצק לקערת הקצפה, ומשתדלים להשאיר את רוב הנוזל בפחית. נשתמש בו עוד מעט לציפוי.
  2. מוסיפים לגוש הקוקוס שבקערה את כפית הקפה הנמס ושתי כפות סוכר, ומקציפים במהירות גבוהה עד שהקרם הופך לקצפת יציבה.
  3. מערבבים 2 כפות וויסקי לתוך הקצפת.
  4. מורחים את הקרם/קצפת בשכבה אחידה על פני העוגה ההפוכה ומפזרים מעט אגוזים קצוצים (אפשר לוותר, אבל הם נותנים קראנץ' כל כך נחמד)

ציפוי
  1. מחממים את נוזלי הקוקוס שנותרו עד סף רתיחה (אפשר גם במיקרו, כ-30 שניות) ומוסיפים לנוזל החם את השוקולד, קצוץ לקוביות קטנות ככל האפשר (זה מזרז את ההמסה)
  2. מערבבים היטב עד שהשוקולד נמס לגמרי והופך לנוזל מבריק. מוסיפים את כף הוויסקי ומערבבים שוב עד שהציפוי חלק ואחיד. הציפוי צריך להיות נוזלי יחסית ולא סמיך מדי, כדי לצפות בקלות את הקרם.
  3. שוכפים את הציפוי באופן אחיד על פני הקרם ומאשפזים את העוגה במקרר לכמה שעות לפני הפריסה.

יום שני, 1 באפריל 2013

הצעת הגשה: ירקות אפויים בוינגרט


תאוות הבישול שלי באה והולכת בגלים של גאות ושפל. ועכשיו היא בשפל מוחלט. כזה שפל, שאתמול זנחתי את תוכניתי המתלהבת לקפוץ לשוק ולמלא את סלי בשלל ביכורי אביב. כזה שפל, שהכי רחוק שהצלחתי להביא את עצמי זה למינימרקט מתחת לבית. ולרכוש אריזה(!) מרשרשת של פרחי כרובית "שטופים ומוכנים למאכל" ועוד כמה ירקות. כזה שפל.
הבעיה שבישול לא בא בחשבון. ולא בא לי סלט. אבל לאכול צריך, ובגבורה עילאית אני מסלקת מהראש ארוחת צהריים שמורכבת מבייגלה. כי כבר קניתי ירקות! אז דיפדפתי לי באינטרנט בעצלתיים ונתקלתי במתכון לתפוחי אדמה שמבושלים בחומץ ואז נאפים בתנור. הממ. אני לא הולכת לבשל שומדבר בחומץ אחרי שפעם כמעט נחנקתי בניסיון לצמצם בלסמי. אבל הממ. למה לא לאפות תפוחי אדמה בחומץ? ואם כבר חומץ, למה לא ויניגרט כהלכתו עם קצת חרדל עוקצני ורוזמרין מהמרפסת? ואם כבר תפוחי אדמה, למה לא את כל הירקות שכבר קניתי ואין לי חשק לבשל?

תשמעו. זה שוס. הירקות יוצאים קריספיים מבחוץ, ורכים וספוגים בטעמי הוינגרט מבפנים. במקום לתבל את הירקות ברוטב אחרי הצליה, מוסיפים אותו לפניה ואז מכניסים לתנור. התבנית חוסלה כל כך מהר, ורק בדיעבד חשבתי שבאסה שלא צילמתי. מצד שני, עם כישורי הצילום שלי, אולי עדיף ככה.

בקיצור:
רוטב וינגרט (כהלכתו מורכב מ-2/3 כמות שמן ו-1/3 כמות חומץ, חרדל, שום ותבלינים. במקרה הזה עדיף להפוך את היחסים בין השמן לחומץ ולתבל בנדיבות)
ירקות שאוהבים תנור (כמו תפ"א, דלעת, כרובית, בצל, קישואים, פלפלים, פטריות, שומר)
פורסים את הירקות לפרוסות פחות או יותר שוות בגודלן, מערבבים היטב עם הרוטב עד שכל הירקות יהיו מצופים היטב, ואופים כ-40 דקות ב-200 מעלות.

יום שני, 4 בפברואר 2013

מרק קרם עדשים שחורות


אם אני לא מביאה אתי ארוחת צהריים מהבית לעבודה, אני די תקועה. ברדיוס המיידי יש רק שווארמיות-חתולים מגורזות והזמנה ממסעדות כמעט תמיד מאכזבת ומבאסת, וגם אם טעים קשה לי להימנע מהמחשבה שבמחיר מנה יכולתי להכין סיר ליומיים-שלושה. אני לא רוטשילד. לכן אני משתדלת לבשל גם אם הכי לא בא לי, וגם, כמו היום, שחשבתי שיש לי מנה למחר אבל הסתבר שאין, ולא עשיתי קניות*
* קניות = ירקות טריים
במקרה יצא לי מרק-מזווה טעים במיוחד, שגם אם אין בו יותר מדי ירק טרי, הוא עדיף על כל אופציית-ארוחת-צהריים אחרת שעומדת בפניי בעבודה.
נמאס לי להתנצל על כישורי הצילום שלי. ככה המרק נראה בחושך.

צריך:
1 כוס עדשים שחורות
1 פרוסת שורש גלנגל מיובש*
3 עלי קפיר מיובשים*
מים
½ כוס פסאטה*
1 כף מחית קארי צהוב*
מלח פלפל
½ פחית קרם קוקוס
אופציונלי: ¼ פלפלון צ'ילי אדום קצוץ לקוביות, שן שום קצוצה, בצל ירוק קצוץ, חופן כוסברה

  1. שוטפים את העדשים היטב, מסננים ומבשלים ב-4 כוסות מים עם הגלנגל ועלי הקפיר עד שהן רכות לגמרי, כ-40 דקות.
  2. מסירים את פיסת הגלנגל והעלים וטוחנים את העדשים עם מי הבישול למחית.
  3. מוסיפים פסאטה, מחית קארי, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
  4. מכבים את האש, מוסיפים את קרם הקוקוס, מערבבים, ומקשטים בקוביות פלפלון צ'ילי, שום, בצל ירוק וחופן כוסברה קצוצה.

ה"מזווה" שלי (תנור אפייה ישן שלא עובד) אולי מכיל פרודוקטים אקזוטיים-משהו, שאריות מהרפתקאות בישול קודמות, אבל רובם ניתנים להחלפה במוצרים זמינים יותר:
  • גלנגל אפשר להחליף בפיסת שורש ג'ינג'ר
  • עלי קפיר מספקים בשומת לימונית, שאפשר להחליף בעשב לימון, או שפריץ של מיץ בגמר הבישול.
  • פאסטה ניתן להחליף ברסק עגבניות, אבל כיום ניתן להשיג פסאטה במרבית הסופרים. היא מגיעה בבקבוקי זכוכית שנראים כמו מיץ עגבניות, טעימה יותר ולא יקרה יותר מכמות דומה של רסק.
  • מחית קארי אפשר להחליף בתבלין קארי.