יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

חומוס קארי, הממרח

ישראלים קצת היסטריים כל מה שנוגע לחומוס שלהם. לפעמים אני מרפרפת בשעשוע על זנב הטוקבקים ההזוי המשתלשל מקצה כל כתבה יחצנית המתיימרת להכתיר את "החומוס הכי טוב בארץ". אפילו סתם מתכון לחומוס זוכה בדרך כלל לעשרות תגובות בעד ונגד. בדרך כלל נגד, כמובן, כי הכותב תמיד יודע יותר טוב.
כישראלית לגמרי (בפעם האחרונה שבדקתי) גם אני מאד אוהבת חומוס אבל לא פנאטית לגביו. כמו כולם גם אני ניגבתי באי אלו חומוסיות מיתולוגיות והיה טעים ונחמד, אבל גם החומוס שאני מכינה בבית הוא כזה, בלי לצאת למסע צלב על זן הגרגרים ומוצא הטחינה. ובלי להציף אותו בשמן זית, ירוק ובתולי ככל שיהיה – לפעמים בחומוסיות מקבלים צלחת שמן עם קצת חומוס.
בכל מקרה, זה קצת אירוני שדווקא סיבוב בסופרמרקט לונדוני פתח לי את הראש בעניין החומוס. כי האנגלים, שמאד מחבבים אוכל "אקזוטי" מסיבה ברורה, לא מחויבים לאתוס הקולינרי שלנו ולכן אפשר למצוא במקררים שלהם דברים כמו "איזראלי הומוס וית' קרמלייזד אניונס (בצל מקורמל) / רוסטד פפר (פלפל קלוי) / למון-קוריאנדר (כוסברה-לימון) ועוד. פחח, גיחכתי מתחת לשפמי, אנגלים. אבל מכיוון שהתקשיתי למצוא ארוחת בוקר שאינה כוללת זוועות מטוגנות או דגנים מסוכרים, רכשתי לי כמה לחמניות מקמח מלא ומארז חומוסים קטנים בשלושה "טעמים". כמה רע זה יכול להיות?
תכלס, אם אתה לא סנוב-חומוס ישראלי זה לא כזה רע. בסדר. זה לא אבו קרוואן, או איכשקוראימאותו, אבל עדיף משאר האופציות האנגליות.

למה אני מספרת את כל זה? כי אתמול הכנתי חומוס. וכמו שאני טוחנת את הגרגירים אני קולטת בזווית העין את המלחייה. והיא ריקה. לגמרי. שיט. רק לי זה יכול לקרות. נגמר המלח לפני כמה ימים ומה שכחתי לקנות כשהייתי בסופר? העיקר שקניתי כמון לחומוס. יופי, הכי חשוב.

מה עושים? יש לי במקרר קופסת מחית קארי ירוק מהחורף. מאד טעימה, די חריפה, מ-א-ד מלוחה. קארי וחומוס – מיליארד הודים לא טועים, נכון?
כפית מחית קארי נכנסה לחומוס ועשתה בו פלאים. סנדוויץ הבוקר שלי כבר מזמן לא היה טעים כל כך.

אין כאן מתכון. אם אתם מכינים חומוס אתם יודעים איך, ואם אתם לא, הרשת מלאה מתכונים. אני כבר הכנתי חומוס עם פלפל ושום קלויים, וחומוס עם כוסברה וחומוס עם בזיליקום ולימון כבוש (לטחון יחד עם החומוס ואז להוסיף את הטחינה וכל השאר כרגיל) וכולם עשו לי אחלה סנדוויצ'ים שבעולם.

אולי זה בגלל שלא ניגבתי אצל אבו קרוואן או איכקוראימאותו, אז אין לי מושג מה זה חומוס, ככה מישו אמר לי פעם. אז אין לי. וטוב שכך.


יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

סלט ארוחת צהרים

בעבודה שלי אין תלושי מסעדות, אין מזנון, אין קפיטריה ואין שום מקום שאינו שיפודיית פועלים שמנונית לאכול בו צהרים ברדיוס של קילומטרים. בקיצור, כולם מביאים אוכל הבית. חוץ מהבוס שלי שיוצא לאכול בחוץ ונותן לנו שעתיים וחצי להכין אוכל בכיף.

בקיץ אני חיה על סלטים. בדרך כלל מדובר במלפפון-עגבניה-חסה-תוספות שגרתי (שעדיין אין לו מתחרים כשהוא חתוך טרי ומתובל היטב), אבל מדי פעם אני מתפרעת ומשקיעה במשהו שדורש קצת הכנה בבית מראש. וכשאני אומרת "קצת" אני מתכוונת לממש קצת. טיפטיפה.

 

סלט שעועית אדומה ועגבניות שרי-תמר צלויות

2 מנות נדיבות
הכנות בערב לפני:
  1. לסנן קופסת שימורים של שעועית אדומה במים ומלח בלבד, ולשטוף היטב מנוזלי השימור הבוציים. להניח בקופסה שבה ניקח את הסלט למשרד. (כמובן שאם היה לי זמן הייתי משרה שעועית יבשה ומבשלת אותה מליון שעות, אבל אין לי, ושימורי שעועית מאיכות טובה, ללא "רוטב עגבניות", עושים את העבודה.)
  2. לחמם תנור ל-200 מעלות, לחצות כ-10-15 עגבניות שרי-תמר ולהניח בתבנית מרופדת בנייר אפיה עם הצד החתוך כלפי מעלה. לפזר מעט מלח ופלפל (אין צורך בשמן) ולאפות כחצי שעה, עד שהעגבניות מאבדות נפח ונחרכות מעט מלמעלה. (לא לאפות יתר מדי. אנחנו לא רוצים עגבניות מיובשות). לתת להן להצטנן מעט לפני שנוסיף אותן לקופסה עם השעועית.
  3. להכניס למקרר. בזאת תמו ההכנות המוקדמות.

מה עוד צריך:
1 פלפל אדום, חתוך לקוביות
1 גבעול בצל ירוק חתוך לטבעות (אפשר גם חצי בצל סגול קטן)
5 זיתי קלמטה מגולענים
כמה עלי בזיליקום שלמים או קרועים קלות
מיץ לימון
שמן זית
מלח פלפל

הכנה?
להוסיף את הפלפל, הבצל, הזיתים ועלי הבזיליקום לקופסה עם השעועית והעגבניות. להכניס למקרר.
לא לערבב ולא לתבל בשמן ולימון עד לפני ההגשה.

 טוב, כישורי הצילום שלי אולי ישתפרו בהמשך. ואולי לא. אל תסיקו מהם מסקנות לגבי הסלט!

יום שני, 15 באוגוסט 2011

כדורי טופו ופטריות שיטאקה

לפעמים אני מוצאת איזה חומר גלם חדש שמלהיב אותי ואז אני חייבת-חייבת למצוא משהו מעניין לעשות איתו. כשזה קורה בבוקר זה נורא, כי אז זה מזמזם לי בראש כל היום בעבודה ואני לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר עד שעולה לי רעיון. ואז אני לא מצליחה להתרכז עד שאני מגיעה הביתה בערב לנסות אותו. בקיצור, מדובר ביום עבודה אבוד.
לאחרונה זה קרה לי כשנכנסתי לחנות טבע לקנות משהו לארוחת הצהרים במשרד ונתקלתי במקלוני פטריות שיטאקה מיובשים.
לטעמי, פטריות שיטאקה הן הפטריות הטעימות ביותר בעולם ומשאירות אפילו את הכמהין הרחק מאחור בתחום הטעם. מקלוני השיטאקה הן שבבים דקים של פטריות השיטאקה המיובשות הרגילות, מינוס הרגל הקשה והמעצבנת, והם מוכנים לשימוש מיידי לאחר השרייה קצרצרה במים רותחים.
זאת היתה אהבה ממבט ראשון.
במבט שני בדקתי את המחיר. שקית של 250 גר' עלתה 24 שקל. לא זול, אבל בערך אותו מחיר של אריזת פטריות שיטאקה שלמות מיובשות, שבה צריך לקחת בחשבון את הפחת של הסרת הרגל. וההשריה הארוכה. נראה לי שווה.

ומה יצא לי מזה? כדורי טופו מהממים ברוטב לא שגרתי, שגם אותו המצאתי מכורח הנסיבות.

לעבודה:
(7-8 כדורים)
1 אריזת טופו קשה (כ-300 גר')
½ כוס שבבי פטריות שיטאקה (בערך ¾ כוס אחרי השריה, לסחוט מנוזלים ולשמור את המים לרוטב)
1 בצל סגול קטן (זה מה שהיה לי בבית, אבל עדיף שני גבעולי בצל ירוק)
2 שיני שום
1 צרור קטן כוסברה (כן, כוסברה. לא, אי אפשר להחליף בפטרוזיליה. אפשר לוותר, אבל זה לא יהיה טעים. עזבו)
2 סנטימטר שורש ג'ינג'ר מקולף
3 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן שומשום
אופציונלי:
פירורי לחם לציפוי

לרוטב:
2 כוסות מי השריה של הפטריות
2 כפות סוכר
2 כפות רוטב סויה
2 שיני שום
1 סנטימטר ג'ינג'ר קלוף
1 גבעול בצל ירוק
מיץ מחצי לימון
כמה טבעות מפלפלון צ'ילי או צ'ילי גרוס

לעבודה:
  1. לחמם תנור ל-200 מעלות
  2. אם יש לכם מעבד מזון – פשוט טחנו את כל חומרי הכדורים לעיסה הומוגנית. אם יש לכם בלנדר מוט, כמוני, כדאי לחתוך את הטופו, הבצל, השום והג'ינג'ר לקוביות על מנת לזרז את הטחינה.
  3. כשהעיסה מוכנה טועמים ומתקנים תיבול (לטעמי רוטב הסויה מספק את המליחות ואין צורך בעוד מלח, אבל זה לשיקולכם).
  4. בידיים רטובות מגלגלים כדורים בגודל כדור פינג-פונג. אם בוחרים לצפות בפירורי לחם – זה הזמן. מניחים את הכדורים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ואופים במשך כחצי שעה, עד שהכדורים שחומים ויציבים למגע.

כמה מילים על הרוטב:
כאמור, פטריות שיטאקה הן אחד מחומרי הגלם האהובים עלי. בכל פעם שאני משתמשת בהן אני שומרת את מי ההשריה הארומטיים במקרר לשימוש חוזר. בחורף זו לא בעיה, אני פשוט מוסיפה אותם לכל מרק על תקן ציר, אבל עכשיו הצטברו לי כמה כוסות וחיפשתי מה לעשות אתן. מזה נולד הרוטב שהוא סוג של טריאקי ביתי.

הרוטב הזה דורש השקעת זמן לצמצום נוזלים על אש קטנה ואז לצינון, כי אוגוסט, אתם לא רוצים רוטב חם. אני הכנתי אותו מראש בלי קשר, אבל הממהרים יכולים לערבב 2 כפות רוטב סויה עם ½ כפית סוכר עד להמסה מלאה, שן שום קצוצה, כמה טיפות מיץ לימון ושמן שומשום. 

  1. בסיר קטן ממיסים 2 כפות סוכר עם 2 כפות ממי ההשריה של הפטריות. לא מערבבים, אבל מנענעים את הסיר עד שהנוזל מרטיב את כל הסוכר.
  2. כשמתחיל לבעבע קלות מוסיפים את שאר מי ההשריה ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים את הנוזל על אש קטנה עד לחצי כמות (לוקח כחצי שעה).
  3. מוסיפים את כל חומרי התיבול ומכבים את האש. מצננים. לרוטב חלק אפשר לסנן אחרי הצינון.

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

מנה ראשונה: מוס שוקולד יוגורט

אני יודעת, הדבר האחרון שהאינטרנט הזאת צריכה זה עוד בלוג מתכונים. ועם זאת אני פותחת אחד בתקווה ששלי יהיה קצת אחר.
למה? לא יודעת. אולי כי אני לא כזאתי בשלנית אז אני מאלתרת חופשי ולפעמים יוצאים מזה דברים טובים. אולי כי אני כל כך אוהבת אוכל טעים ועם זאת מקפידה לשמור על היקף המותניים שלי, ויוצאים לי כל מיני פתרונות מעניינים למאכלים לא-דיאטטיים בעליל. ואולי כי אין לי זמן, אז אני מתמחה בבישולים מהירים במיוחד.
בינתיים לא יהיו כאן תמונות, בעיקר כי אין לי איך כרגע, אבל עם הזמן, ואם תהיו איתי – אני מבטיחה להשתפר ולהשתכלל בהמשך.
כאמור, אני לא מתכונאית דייקנית. אני בעיקר מאלתרת ומעריכה כמויות בשיטת הסבתא. כאן אני אנסה לדייק, אבל אם אתם זקוקים למתכונים מדודים בגרמים – אל תבנו עלי. עוד דברים שלא תמצאו כאן זה בשר (אני לא בעניין), אוכל שמתאים לילדים (אין לי) וכמויות משפחתיות (מהסיבה הקודמת).
עד כאן אקספוזיציה. עכשיו ניגש לאכול. סיימתם? יופי, אז הנה קינוח.

רוב הבישולים שלי מתחילים בזה שאני פותחת את המקרר ומגלה שאין בו כמעט כלום, והמעט שיש לא מתחבר לשום מתכון שאני מכירה, ואז אני מתחילה לחפש. המתכון הבא הוא מה שיצא לי מתוך חשק עז למשהו מתוק שיעשה שימוש בגביע יוגורט מיותם, חצי חפיסת שוקולד ושתי ביצים על סף תפוגת תוקף.

מוס שוקולד יוגורט

כ-2 מנות נדיבות או 4 קטנות

המקור מכאן, עם התאמות שלי.
כמה הערות חשובות:
  1. זה מוס שוקולד עם יוגורט. קחו בחשבון שהוא יוצא מעט חמצמץ וזה בסדר, ככה זה צריך להיות.
  2. במקור משתמשים באונקיה אחת של שוקולד, שזה כמעט 30 גר' ובקוביות – בערך 2. עם כל הכבוד לקלוריות, זה מעט מדי. הכפלתי את כמות השוקולד והפחתתי את כמות הקקאו. בדיעבד הייתי מוסיפה אפילו עוד קצת שוקולד. אולי 75 גרם. זה מוס שוקולד, לא?
  3. במקור מומלץ להשתמש ביוגורט יווני סמיך – כלומר עם אחוז שומן גבוה –או לקחת יוגורט דל שומן ולסנן אותו מנוזלים במשך לילה. מניסיוני, סינון כזה יוצר סוג של גבינת לבאנה. לא משהו שאני רוצה בתוך מוס שוקולד. מצד שני, השתמשתי ביוגורט 1.5% בלי שום סינון ויצא מאד קליל. ענני. אם זה מה שאתם רוצים – סבבה. אבל אני מתכוונת להשתמש ביוגורט קצת יותר שמן בפעם הבאה ואלי לסנן אותו קצת. אבל רק קצת. בפעם השניה השתמשתי ביוגורט עזים 4.5% ויצא מוצלח הרבה יותר.

לעבודה:
50 גר' שוקולד מריר מאיכות טובה
1 כפית קקאו
1 גביע יוגורט טבעי
1 ביצה
3 כפות סוכר (אצלי זה דמררה, או קנים)

תיבול (אפשר גם בלי, אבל זה או-או, לא כולם ביחד): ½ כפית תמצית וניל / ½ כפית קפה נמס / גרידת קליפת תפוז או לימון / 1 כפית ליקר כלשהו,  קינמון, תתפרעו כאן – אני תיבלתי בכפית למון קרד (ממרח לימוני-חמאתי שהבאתי מהביקור האחרון בלונדון)

ההכנה (שרק נראית ארוכה כי אני קשקשנית, אבל תכלס לוקחת עשר דקות)

  1. מרתיחים סיר קטן עם מעט מים ומנמיכים לאש קטנה אחרי הרתיחה.
  2. מניחים על הסיר את הקערה שבה נרצה להכין את המוס וממיסים בה את השוקולד.
  3. כשהשוקולד נמס מורידים מהאש (אבל משאירים את הסיר) ומערבבים לתוכו את היוגורט, הקקאו והתיבול. אם קרה לכם, כמו לי, שהיוגורט הקר גרם להתגבשות השוקולד החם ולא התערבב היטב – אל דאגה. בשביל זה הסיר עם המים נשאר על האש.
  4. מפרידים את הביצה. את החלבון מניחים בקערה נפרדת, את החלמון מוסיפים לתערובת השוקולד-יוגורט.
  5. מוסיפים לחלבון את הסוכר, מניחים את הקערה מעל סיר האדים ומקציפים לקצף נוקשה.
  6. (בינתיים, אם תערובת השוקולד-יוגורט נראית מעט גבישית, אפשר להסיר את קערת הקצף מהאדים ולהחזיר את קערת השוקולד יוגורט לכמה דקות תוך ערבוב – השוקולד יימס שוב ויתערבב היטב עם היוגורט.)
  7. מערבבים מעט מהקצף לתערובת השוקולד - השוואת מרקמים קלה - ואז מקפלים את שארית הקצף לתערובת בעדינות.
  8. מכניסים למקרר ומחפשים משהו אחר לאכול, כי את המוס הזה עדיף לנשנש מחר, או לפחות לתת לו כמה שעות טובות להתייצב.