כשפתחתי את הבלוג הקטן הזה (שכשמו כן
הוא) התכוונתי להעלות בו בעיקר בישולים שהמצאתי – וזה קורה לי לא מעט כי אני לא
מסוגלת לבשל "מהספר" וחייבת לאלתר – או לפחות כאלה שהכנסתי בהם שינוי
משמעותי. כי אף אחד לא צריך עוד בלוג שממחזר מתכונים שגרתיים, ואלוהים יודעת שהרשת
מלאה בהם.
הפעם אני חורגת ונותנת מתכון לא שלי, ככתבו
וכלשונו, פשוט כי הוא גאוני לגמרי ונתקלתי בו רק במקום אחד, חבוי ונבלע בין שני
מתכונים שגרתיים יותר, ולדעתי הוא צריך להיות להיט ויראלי לפחות כמו האבא המסובך
הרבה יותר שלו – הלחם ללא לישה המפורסם, שנדמה לי שמקורו אצל מארק ביטמן המעולה
מהניו יורק טיימס.
אז לחם ללא לישה. איזה חובב אפייה לא
מכיר את הסיפור הזה של לערבב קמח, שמרים ומים לכדי עיסה גושישית, לחכות יום וחצי,
ואז לאפות בסיר חרס או קדרה עם מכסה הרמטי. מקסים.
אפיתי אי אלו לחמים בחיי, רגילים
וללא-לישה. את הרגילים יש ללוש עד פריקת-כתף, ואת הללא-לישה צריך לתכנן יום מראש
ואף לחפש בכל העיר סיר עם מכסה שאפשר להכניס לתנור – או טוסטר אובן במקרה שלי.
ולזה אני קוראת אליה וקוצבה.
אז הלחם הזה שאני מלנקקת פה, הוא גם ללא
לישה, גם לוקח בערך שעתיים וחצי מרגע ערבוב החומרים ועד פריסת הפרוסה המענגת
הראשונה, וגם לא דורש שום כלי מיוחד. מה עוד אפשר לבקש?
כמה הערות קטנות לפני התכלס:
- במקור מדובר ב"לחם גרעינים". הגרעינים הם רק תוספת אופציונלית וממש לא חובה. אני הכנתי בלי. אפשר גם בלי הציפוי.
- במתכון המקורי משתמשים ב-3.5 כוסות קמח. בפעם הראשונה הכנתי אותו כך ונאלצתי להוסיף מים ליצירת בצק נוח. בשאר הפעמים שמתי רק 3 כוסות קמח ולא הצטרכתי להוסיף כלום. ותמיד עדיף להוסיף קמח ממים.
- הלחם המוצלח ביותר יצא לי משילוב של 1 כוס קמח לחם ו-2 כוסות קמח כוסמין מלא.
- כלל אצבע לאפיית לחם, בעיקר בטוסטר אובן מצ'וקמק כשלי, הוא לחמם את התנור היטב כשבתוכו תבנית עם מעט מים רותחים לפני שהלחם נכנס אליו, כדי ליצור סביבה רוויית אדים. האדים הם אלה שאחראים לקראסט מתפצפץ מקצועני.
- בכל הפעמים שהכנתי את הלחם הזה (שלוש) נאלצתי ללוש מעט – טיפה, אולי דקה – כדי לאחד את החומרים לבצק, אבל אולי זה בגלל השינוי בהרכב הקמחים. וגם בתום שעת ההתפחה המצוינת במתכון, חבטתי קלות בבצק, עיצבתי לכיכר והנחתי להתפחה קצרה נוספת בזמן חימום התנור – הרגל ישן מלחמים רגילים. אולי לא חייבים, אבל היי, יצא לי לחם מעולה.
לחם גרעינים ללא לישה של אורלי פלאי-ברונשטיין:
לכיכר קטנה:
250 גרם (13/4 כוסות) קמח לבן
250 גרם (13/4 כוסות) קמח מלא
2 כפיות מלח
2 כפות גרעיני דלעת
2 כפות גרעיני חמנייה
2 כפות זרעי פשתן
1 כף שמרים יבשים (כמות השמרים הגדולה היא שנותנת את התפיחה המהירה)
1 כוס מים חמים + 2 כפות גדושות דבש
250 גרם (13/4 כוסות) קמח לבן
250 גרם (13/4 כוסות) קמח מלא
2 כפיות מלח
2 כפות גרעיני דלעת
2 כפות גרעיני חמנייה
2 כפות זרעי פשתן
1 כף שמרים יבשים (כמות השמרים הגדולה היא שנותנת את התפיחה המהירה)
1 כוס מים חמים + 2 כפות גדושות דבש
לציפוי:
חלב
זרעים או גרעינים
חלב
זרעים או גרעינים
אופן ההכנה:
1. ממיסים את הדבש במים.
2. מוסיפים עוד 1/3 כוס מים פושרים,
מערבבים ומוסיפים את השמרים. מניחים לתסיסה כרבע שעה.
3.מערבבים
שני סוגי קמח, מלח וגרעינים בקערה גדולה.
4. יוצקים עליהם את תערובת השמרים
ומערבבים בכף לקבלת בצק אחיד.
5. מניחים
לבצק לתפוח כשעה או עד שהבצק מכפיל את נפחו.
6. מחממים
תנור ל-200 מעלות ובינתיים מורחים בחלב ומצפים בזרעים/ גרעינים.
7. אופים 40 דקות עד שהכיכר שחומה
ומהתחתית נשמע קול חלול כשטופחים עליה. חשוב לא לפרוס לפני שהכיכר קרה.
צילום: נמרוד סונדרס
כמה נחמד לגלות מתכונים כ"כ פשוטים ללחם, אנסה בהחלט. חוץ מזה אני שמחה לגלות שאני לא היחידה שמשתמשת בטוסטר אובן צ'יקמוק.
השבמחקגם את ברוטוס? עכשיו גם אני שמחה לגלות שאני לא היחידה.
השבמחקספרי לי איך יצא לך, אני אשמח לשמוע.
תודה על המתכון אני אנסה! :)
השבמחק