כל יום בדרך הביתה מהעבודה אני יורדת
מהאוטובוס היישר לתוך חלון ראווה משכר חושים של קונדיטוריה. בימי חול אני עומדת
בפיתוי לא רע, אבל בסופי שבוע מתחולל מאבק פנימי קשה בין עצלנות אפיית העוגות שלי
לבין ההסתייגות ממאפים עתירי חומרים שאני מעדיפה להימנע מהם.
לפעמים אני מפסידה לי, אבל לפעמים אני
מוצאת מתכון כל כך קל ופשוט ומהיר, שאין לי שום תירוץ לא לאפות בעצמי.
 |
| היה שווה. |
מקור ההשראה בפוד-פורן של שירלי נמש
השחיתותית.
(זה רק נראה ארוך.)
לבצק
3/4 כוס גבינת קוטג`
1/3 כוס יוגורט או ריוויון
1/4 כוס סירופ מייפל טהור
¼ כוס שמן קוקוס
1 כפית תמצית וניל
2 כוסות קמח כוסמין מלא
1 שקית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
1/4 כפית סודה לשתייה
למלית
100 גר' שוקולד מריר 60%
מעט מים רותחים
קינמון, מעט קפה נמס (לא חובה)
50 גר' אגוזי לוז, קלויים ומרוסקים
לזיגוג:
½ כפית קפה נמס
קינמון (לא חובה)
1 כף מים
אבקת סוכר
מחממים תנור ל – 180 מעלות.
בקערה אחת מערבבים את החומרים הרטובים: קוטג`, יוגורט, מייפל, שמן
קוקוס ותמצית וניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והסודה לשתייה ומעבדים רק עד
לקבלת בצק נוח לרידוד. ביום חם כמו היום רצוי לקרר מעט את הבצק במקרר לפני הרידוד.
מעבירים את הבצק למשטח מקומח היטב ומרדדים למלבן בגודל נייר אפייה
סטנדרטי, פחות או יותר.
בקערה שניה מערבבים חפיסת שוקולד מריר קצוצה לקוביות קטנות, קפה
וקינמון עם טיפת מים רותחים עד שהשוקולד נמס לכדי קרם. מורחים את המלית בשכבה דקה
על גבי הבצק המרודד ומפזרים מעליה את האגוזים המרוסקים.
מגלגלים את הבצק לרולדה ופורסים לפרוסות (שירלי פרסה ל-13-14 פרוסות,
אני ניסיתי לפרוס ל-9, ויצאו לי 8. כזאת טובה אני בחשבון!)
מניחים את ה"שושנים" בתבנית מרופדת נייר אפיה עם מרווח
ביניהן ואופים במשך 20-25 דקות.
מוציאים מהתנור ובינתיים מערבבים ½ כפית קפה נמס וטיפת קינמון עם 2
כפות מים. מוסיפים לנוזל אבקת סוכר עד שנוצר סירופ סמיך. כמובן שלא מדדתי כמה אבקת
סוכר. אני מעריכה שבסביבות ה-4-5 כפות.
יוצקים את הזיגוג על השושנים ומתאפקים רק עד שהוא ייספג ויתקשה קצת.
הערות:
1.
שירלי הכינה את הבצק במיקסר / מעבד מזון.
לי אין לא זה ולא זה, והתעצלתי ללכלך את הבלנדר מוט, אז סתם ערבבתי, ובבצק נותרו
גושישי הקוטג' שספגו את הקמח בזמן הרידוד ולכן הבצק קצת נדבק לי לנייר האפיה למרות
הקימוח הנדיב. זה לא ממש ניכר בתוצאה (המפוארת!), רק קצת עיצבן. מסקנה – כשאומרים
לכם לערבל, תערבלו!
2.
אולי שמתם לב שבבצק יש רק מעט מייפל,
ובמלית אין תוספת סוכר. מבחינתי הזיגוג ממלא את החסכים די והותר, אבל אם אתם
מוותרים עליו, כדאי להוסיף סוכר למלית לפי הטעם.
3.
בלי
שום קשר, אם אני אראה עוד מתכון אחד לעוגת דבש/תפוחים/סילאן אני אקיא. ג'אסט
סיינג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה