תאוות
הבישול שלי באה והולכת בגלים של גאות ושפל. ועכשיו היא בשפל מוחלט. כזה שפל,
שאתמול זנחתי את תוכניתי המתלהבת לקפוץ לשוק ולמלא את סלי בשלל ביכורי אביב. כזה
שפל, שהכי רחוק שהצלחתי להביא את עצמי זה למינימרקט מתחת לבית. ולרכוש אריזה(!)
מרשרשת של פרחי כרובית "שטופים ומוכנים למאכל" ועוד כמה ירקות. כזה שפל.
הבעיה
שבישול לא בא בחשבון. ולא בא לי סלט. אבל לאכול צריך, ובגבורה עילאית אני מסלקת
מהראש ארוחת צהריים שמורכבת מבייגלה. כי כבר קניתי ירקות! אז דיפדפתי לי באינטרנט
בעצלתיים ונתקלתי במתכון לתפוחי אדמה שמבושלים בחומץ ואז נאפים בתנור. הממ. אני לא
הולכת לבשל שומדבר בחומץ אחרי שפעם כמעט נחנקתי בניסיון לצמצם בלסמי. אבל הממ. למה
לא לאפות תפוחי אדמה בחומץ? ואם כבר חומץ, למה לא ויניגרט כהלכתו עם קצת
חרדל עוקצני ורוזמרין מהמרפסת? ואם כבר תפוחי אדמה, למה לא את כל הירקות שכבר
קניתי ואין לי חשק לבשל?
תשמעו.
זה שוס. הירקות יוצאים קריספיים מבחוץ, ורכים וספוגים בטעמי הוינגרט מבפנים. במקום
לתבל את הירקות ברוטב אחרי הצליה, מוסיפים אותו לפניה ואז מכניסים
לתנור. התבנית חוסלה כל כך מהר, ורק בדיעבד חשבתי שבאסה שלא צילמתי. מצד שני, עם
כישורי הצילום שלי, אולי עדיף ככה.
בקיצור:
רוטב
וינגרט (כהלכתו מורכב מ-2/3 כמות שמן ו-1/3 כמות חומץ,
חרדל, שום ותבלינים. במקרה הזה עדיף להפוך את היחסים בין השמן לחומץ ולתבל
בנדיבות)
ירקות
שאוהבים תנור (כמו תפ"א, דלעת, כרובית, בצל,
קישואים, פלפלים, פטריות, שומר)
פורסים
את הירקות לפרוסות פחות או יותר שוות בגודלן, מערבבים היטב עם הרוטב עד שכל הירקות
יהיו מצופים היטב, ואופים כ-40 דקות ב-200 מעלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה