פסטה ברוטב עגבניות צלויות ללא בישול

חם מדי, אז בלי הרבה סיפורים – זו הפסטה-ברוטב-עגבניות המהירה ביותר שהכנתי אי פעם, בהנחה שלא סופרים איכסות כמו ספגטי עם קצ'ופ או רוטב מוכן מצנצנת*. ללא בישול (חוץ מהפסטה עצמה), ללא טיגון, ללא שמן.

1. מרתיחים מים לפסטה ומחממים את התנור ל-250 מעלות.
2. נועצים סכין חדה בקליפה של 25 (כ-200 גר') עגבניות שרי מנומרות (אלו שצבען ירקרק-אדמדם) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. החתך נועד לשחרר מיצים ולמנוע מהעגבניות להתפוצץ. מכניסים לתנור החם ל-10-12 דקות עד שהקליפה נחרכת, התבנית מתמלאת מיץ עסיסי והעגבניות "קורסות לתוך עצמן", באייל-שניית מדוברת.
3. מבשלים חצי חבילת פסטה קצרה (פנה, פרפרים, קונכיות, מה שיש)
4. בזמן שהעגבניות נחרכות וקורסות והפסטה מתבשלת, קוצצים 2 שיני שום, 5 זיתי קלמטה וזנב פלפלון צ'ילי.
5. מניחים את תערובת השום-זיתים-צ'ילי, העגבניות החרוכות על כל מיציהן והפסטה המבושלת (ומסוננת קלות, לא לגמרי, העמילן של מי הבישול יסמיך את הרוטב) בקערה, מוסיפים מעט מלח גס (בזהירות, הזיתים מלוחים), פלפל גרוס וטיפת סוכר ומערבבים היטב תוך מעיכת העגבניות לכדי רוטב המצפה את הפסטה.
6. לקח יותר זמן לכתוב את זה, בחיי.

* אפרופו רוטב עגבניות מוכן – ביום חורף עצלני במיוחד הכנתי מרק על בסיס רוטב צנצנתי כזה – מה"איכותיים", כזה שרשימת הרכיבים שלו נראתה על פניה כמו רשימת החומרים שאני הייתי מכניסה לרוטב פסטה – ומה אני יגיד לכם, כמה מים שלא הוספתי הוא נותר מלוח כמי ים, וציפוי אדמדם, שמנוני ועצוב – שכמוהו מעולם לא ראיתי במרק ביתי - נותר על פני הקערית הריקה. איכסה. נבר אגיין.