מרק ראמן

אני אוהבת מרקים. כבר אמרתי את זה? יתכן שאולי פעמיים-שלוש. או עשרים שלושים. בכל מקרה, אחד האהובים עלי ביותר הוא מרק נודלס אסיאתי, לא חשוב מאיזו עדה, העיקר שמדובר בקערה גדולה ועמוקה של מרק חום צלול, ארומטי, חריף במידה, שבתוכו משתכשכות קוביות טופו, ירקות, אצות, פטריות והמון אטריות (גמכן לא חשוב מאיזו עדה, הכי טוב ראמן או אודון, אבל גם לוקשן פולניות יעבדו במקרה מצוקה, וכבר יצא לי להשתמש בספגטי).

* אודון אפשר למצוא לפעמים בטיבטעם, אבל ראמן הם פשוט "נודלס להקפצה" מסולסלות שיש בכל סופר.

זה יותר טעים ממה שזה נראה, אוף.

אז היום עלתה בוואינט כתבת מתכוני מרקים אסיאתיים. נכנסתי בשקיקה ויצאתי באכזבה. כל המתכונים התבססו על אותו ציר עוף, ועוד כזה שנראה די איכסי.

המרק שלי דורש רכיבים קצת אזוטריים, אבל הם זמינים במכולת האסיאתית הקרובה למקום מגוריכם ומחזיקים לנצח, ואם תשקיעו בטיול לחנות כזאת, ומשהו כמו 100-120 ₪ לציוד המזווה, אתם מסודרים לכל החורף.

אני עשיתי טיול כזה למכולת האסיאתית בשוק הכרמל עם רשימת הקניות הבאה:

דאשי

מירין

סאקה

פרוסות גלנגאל מיובש

עלי קפיר מיובשים

מיסו בהיר (מיסו שירו)

שמן שומשום קלוי

שמן צ'ילי

שקית גדולה של פטריות שיטאקה מיובשות במשקל – הרבה יותר זול מהאריזות הקטנות בסופר

לציר:

מתכון של נירה רוסו שגזרתי מהעיתון(!) (מתי לאחרונה גזרתם מתכון מעיתון? זה מרגיש כל כך רטרו, אתם רוצים לתת קרדיט, אבל אין לינק!) עם תוספות ושינויים.

בעיקרון מדובר במעין תרכיז שאמור להיות מדולל ב-4 כוסות מים. אפשר להכין את כל הכמות בבת-אחת, או שאפשר לשמור במקרר ואז להוסיף מים כל פעם לפי הכמות הרצויה והטעם.

½ כוס רוטב סויה

½ כוס מירין

¼ כוס סאקה

1 כף אבקת דאשי, או מיסו*

2 פרוסות גלנגל מיובש (אפשר להחליף בג'ינג'ר טרי)

3-4 עלי קפיר מיובשים (אפשר להחליף בגבעול למון-גראס, ואפשר לוותר)

2 פטריות שיטאקה מיובשות שלמות
1 שן שום פרוסה

4 כוסות מים

מרתיחים את כל חומרי הציר ומסירים מהאש, מוציאים את פרוסות הגלנגל ועלי הקפיר (או הג'ינג'ר והלמון-גראס). את הפטריות מוציאים, מסירים את הרגל, פורסים דק ומחזירים לסיר. זהו.

* ע"פ נירה רוסו אפשר להחליף את הדאשי במיסו, ובמקרה הזה כדאי לציין שאת הדאשי מוסיפים בתחילת הבישול, ואת המיסו רק לאחר ההסרה מהאש, כי מיסו לא מרתיחים. אני השתמשתי בדאשי כי אני אוהבת את הארומה הדגית שלו, אבל אם אתם צמחונים או טבעונים, הוסיפו את המיסו למרק החם רק לאחר הבישול.

למרק:

אטריות

ירקות חתוכים לרצועות דקיקות – כרוב, גזר, באקצ'וי, פטריות, נבטים, בצל ירוק, פלפל אדום חריף

קוביות טופו (המהדרין מטגנים עד הזהבה לפני, אני מתקמצנת גם על השמן וגם על המחבת)

כמה טיפות שמן שומשום ורוטב/שמן צי'לי

ההכנה:

1. בזמן שהמרק מתבשל משרים את האטריות במים רותחים עד שמתרככות.
2. בקערה עמוקה מניחים את הירקות, הטופו, האיטריות ויוצקים עליהם את המרק הרותח. מתבלים בשמן שומשום ושמן וצ'ילי, ומרגישים הכי בצ'יינה טאון.

אין ביצים? תאכלו עוגיות שוקולד צ'יפס

למרות שאני לא ממש-לגמרי טבעונית, ביצים הן מצרך נדיר אצלי במקרר ולו רק בגלל חיי המדף הקצרים שלהן – ארבע מתוך כל שישיה היו לרוב מסיימות את חייהן בפח מחוסר שימוש – אבל לא אכחיש שגם לא בא לי לקחת חלק בתעשייה הדי מזוויעה שמייצרת אותן.

מבלי להיכנס לענייני טבעונות-בעד-ונגד, שווה להחזיק בבית קצת פשתן טחון כי הוא לא יקר, נשמר לטווח ארוך (מינוס כל מיני ויטמינים שלא מעניינים כרגע) ובעיקר כי כף אחת ממנו מהווה תחליף לגמרי ראוי לביצה במאפים (מן הסתם, כאלה שלא דורשים הקצפה של הביצים. לזה יש פתרונות אחרים). כמו למשל בעוגיות האלה, שהן סבבה לגמרי.

בואו נעשה כאילו יש ספל קפה נונשלנטי ברקע ונתעלם מהעובדה שאין לי מצלמה, או אור בבית, אוקיי?

המקור מבעיקר מתוק - טבעוני – האתר הכי לא מעוצב בעולם, אבל יש בו מיליון ואחד מתכונים למתוקים (וגם כמה מלוחים) בלי אף ביצה אחת.

חומרים יבשים:

כוס קמח לבן או מלא או שילוב

1 כפית אבקת אפייה

חצי כפית  סודה לשתייה

קורט מלח

½ כוס שוקולד צ'יפס (ואגוזים, וקליפות תפוזים מיובשות, ומה שאתם אוהבים בעוגיות שלכם)

חומרים רטובים:

½ כוס סוכר חום

3 כפות שמן

1/3 כוס חלב סויה

1 כף פשתן טחון

תמצית ווניל

הכנה:

לחמם את התנור ל-175 מעלות.

לערבב את החומרים היבשים בקערה.

לערבב היטב את החומרים הרטובים בקערה גדולה אחרת.

לשפוך את קערת היבשים לקערת הרטובים.

לערבב עם כף, רק עד שמתאחד ולא יותר. מתקבל בצק נוקשה.

אם הבצק לא מתאחד ונשארים פירורים, אפשר להוסיף עוד כף חלב סויה עד שהבצק מתאחד.

בעזרת כף גלידה יוצרים עוגיות ומניחים על תבנית במרווחים.

אופים כ-12 דקות עד שהעוגיות תפוחות וזהובות.

קדירת שעועית אדומה, פלפלים וטופו

חם. הגעתי הביתה בצהריים אחרי עבודה וקניות, והיה כל כך חם. טמקא מספרים על הצפות בצפון בליווי תמונות שנראות כאילו 0 מעלות שם בחוץ, אבל כאן בתל אביב אפרורי, אבל ח-ם. אוף. מכיוון שכבר משלשום אני מפנטזת על קדירת השעועית הזאת, שמשתזפת עכשיו בתנור (אמרו שיהיה גשם!!), אני אפעיל קצת שכנוע עצמי. אולי עד שהיא תהיה מוכנה ירדו כמה טיפות.

אני מתה על מאכלי קדירה כבדים, בבישול ארוך, אבל החיים מזמנים לי בעיקר בישולים קצרים ומהירים. את הקדירה הזאת צריך להתחיל משלשום (אם מתחילים משעועית יבשה), אבל אז מגיע יום שישי, וכל מה שנותר הוא לזרוק את כל המרכיבים לתבנית (חרס או פיירקס) ולתת לתנור לעבוד. או שמשתמשים בשעועית מבושלת קפואה ואז זה רק עניין של שעות, לא ימים.

גשם גשם, בוא

לפני שמתחילים:

• שעועית: אני משרה אריזה של חצי קילו לילה אחד, מבשלת עד ריכוך מלא (כשעה) בערב אחרי, משאירה חצי מכמות השעועית המבושלת במקרר לשימוש מיידי ומקפיאה את השאר. בקדירה הזו השתמשתי בחצי הכמות מהמקרר – משהו כמו 1.5 כוסות שעועית יבשה, או 3 כוסות שעועית מבושלת.
• טופו: לא חובה בכלל, אפשר גם בלי. אבל אם כן, עדיף טופו אפוי בטעם טבעי, או מעושן, או נקניק טופו שניתן למצוא בכל חנות טבע.
• קטשופ: אישית, התאהבתי במתכון הקליל של עינת שגיא ובו אני משתמשת. אני לא יכולה להמליץ על קטשופ רגיל כתחליף כי אין לי מושג, אז נגיד ככה: המתכון הזה דורש כ-2 כוסות של רוטב עגבניות חלק ודליל, ומתובל מאד. זה מה שחשוב, כי זה התיבול של כל הקדירה.

אז מה צריך:

2 כוסות שעועית אדומה יבשה (אם משתמשים בקפואה – חצי שקית בערך)

½ קוביה טופו אפוי/ נקניק טופו

1 פלפל אדום

1 פלפל ירוק

1 בצל סגול

4-5 שיני שום

1 כף שמן זית

200 גר' עגבניות מרוסקות

1.5 כוסות מים

מלח, פלפל

טימין, רוזמרין

ל"קטשופ":

100 גר' רסק עגבניות

1 כף סוכר

1 כף חומץ

רוטב צ'ילי מתוק או חריף, רוטב סויה, פפריקה מעושנת או תמצית עישון לפי הטעם – ה"קטשופ" צריך להיות מאד מתובל, וקצת מלוח מדי.

הכנה:

1. לחמם תנור ל-250 מעלות.
2. לפרוס את הבצל, הפלפלים והשום לחתיכות גסות, להניח בתבנית, לערבב היטב עם כף שמן זית ולהכניס לתנור עד שהירקות נחרכים קלות, כ-10-15 דקות.

1. בינתיים נכין את הקטשופ ע"י ערבוב כל המרכיבים, נוסיף עגבניות מרוסקות, מים, מלח, טימין ורוזמרין.
2. מוציאים את תבנית הירקות מהתנור, מורידים את הטמפרטורה ל-200 מעלות.
3. משטחים על הירקות את השעועית המבושלת, מפזרים מעל השעועית את קוביות הטופו או פרוסות הנקניק ומציפים ברוטב. הרוטב אמור לכסות את תערובת הירקות והשעועית באותו גובה. אם חסר, הוסיפו מעט מים.
4. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים כשעה.
5. אחרי שעה מסירים את הכיסוי ומחזירים לתנור ל-20 דקות, עד שרוב הנוזלים התאדו.
6. ממש ברגע האחרון התחשק לי ציפוי פריך, אז פיזרתי מעל הכל 3 כפות פירורי לחם עם פפריקה מעושנת וכפית שמן זית והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות. 

המבורגר שעועית שחורה

לחמניית אולי-חיטה-מלאה קלויה קלות במחבת פסים

הבוקר מצאתי בסופר לחמניה עגולה מחיטה מלאה. מעולם לא ראיתי כזאת קודם. הסופר אמנם שופע מיני לחמניות חיטה מלאה (חלקן חומות כהות – סימן מובהק לקמח לבן צבוע בצבע מאכל), אבל זו פעם ראשונה שאני נתקלת בלחמניית-המבורגר עגולה, ועוד בצבע כמעט-משכנע של קמח מלא. למה כמעט? כי הקלות והאווריריות שלהן... בוא נגיד שאני יודעת מה זו חיטה מלאה, ולחם מ-100% חיטה מלאה לעולם לא יהיה כזה קל ואוורירי בלי שימוש נדיב ב"משפרי אפייה" ואלוהים יודע איזה עוד כימיקלים. אבל איך שראיתי אותן, עדיין חמות מהתנור בכניסה לסופר (תעלולי שיווק נאלחים!), פתאום כל-כך, אבל כל-כך בא לי הנבורגר, שהייתי מוכנה לתת ללחמניות האלה, ולעצמי, את מה שנקרא בנפיט אוף דאוט.

בנוסף נתקלתי לא מזמן במתכון המאד-חביב וקל הזה לקטשופ ביתי שאכן הניב תוצאה משכנעת למדי, וידעתי שזהו זה. המבורגר איט איז.

קטשופ, מלפלפון חמוץ ופרוסות בצל סגול ועגבניה מחד, חרדל דיז'ון מאידך. אנחנו כמעט שם.

המתכון שלהלן מניב גרסה מאד יציבה ולא מתפרקת, בזכות קמח החומוס והפשתן הטחון. לי יצאו 3 המבורגרים עבים מדי. בפעם הבאה (ותהיה, כי הם כל כך טעימים!) אני אדע שהתערובת מספיקה ל-4 המבורגרים בעובי סביר יותר.

המבורגרים מוגזמים!

מה צריך:

1 קופסת שימורים של שעועית שחורה, מסוננת ושטופה היטב

½ בצל סגול

2 שיני שום

1 כף שמן זית

1 כף רסק עגבניות

2-1 כפות רוטב סויה

1/3 כוס קמח חומוס

1 כף פשתן טחון

מלח פלפל

1 כף רוטב צ'ילי חריף או צ'ילי גרוס לפי הטעם (לא חובה)

3 פטריות שיטאקי, מושרות, סחוטות וקצוצות (לא חובה, אבל תורמות למרקם ואפקט ה"אוממי" הבשרי)

½ כפית רוזמרין טרי קצוץ דק (אפשר להחליף באורגנו טרי או יבש)

הכנה:

1. מחממים תנור ל-250 מעלות
2. טוחנים במעבד את השעועית, הבצל והשום.
3. מוסיפים את השמן, רסק עגבניות, רוטב סויה, מלח, פלפל ומערבבים היטב. אם משתמשים ברוטב צ'ילי מוסיפים בשלב הזה. אם בצ'ילי גרוס – בשלב הבא, עם שאר החומרים היבשים.
4. מוסיפים את קמח החומוס, הפשתן הטחון פטריות השיטאקי והרוזמרין/אורגנו ומערבבים.
5. יוצרים מהתערובת קציצות עגולות בקוטר הלחמניה (אני הכנתי רינגים ביתיים מרצועות נייר אלומיניום, הא!) ואופים כ-20 דקות.

הנבורגר. יס!

שושני קוטג' שוקולד-קפה-קינמון

כל יום בדרך הביתה מהעבודה אני יורדת מהאוטובוס היישר לתוך חלון ראווה משכר חושים של קונדיטוריה. בימי חול אני עומדת בפיתוי לא רע, אבל בסופי שבוע מתחולל מאבק פנימי קשה בין עצלנות אפיית העוגות שלי לבין ההסתייגות ממאפים עתירי חומרים שאני מעדיפה להימנע מהם.

לפעמים אני מפסידה לי, אבל לפעמים אני מוצאת מתכון כל כך קל ופשוט ומהיר, שאין לי שום תירוץ לא לאפות בעצמי.

היה שווה.

מקור ההשראה בפוד-פורן של שירלי נמש השחיתותית. 

(זה רק נראה ארוך.)

לבצק 

3/4 כוס גבינת קוטג`   

1/3 כוס יוגורט או ריוויון   

1/4 כוס סירופ מייפל טהור  

¼ כוס שמן קוקוס   

1 כפית תמצית וניל

2 כוסות קמח כוסמין מלא  

1 שקית אבקת אפייה   

1/2 כפית מלח   

1/4 כפית סודה לשתייה   

למלית  

100 גר' שוקולד מריר 60%

מעט מים רותחים

קינמון, מעט קפה נמס (לא חובה)

50 גר' אגוזי לוז, קלויים ומרוסקים

לזיגוג:

½ כפית קפה נמס

קינמון (לא חובה)

1 כף מים

אבקת סוכר

מחממים תנור ל – 180 מעלות.   

בקערה אחת מערבבים את החומרים הרטובים: קוטג`, יוגורט, מייפל, שמן קוקוס ותמצית וניל.

מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה, המלח והסודה לשתייה ומעבדים רק עד לקבלת בצק נוח לרידוד. ביום חם כמו היום רצוי לקרר מעט את הבצק במקרר לפני הרידוד. 

מעבירים את הבצק למשטח מקומח היטב ומרדדים למלבן בגודל נייר אפייה סטנדרטי, פחות או יותר.   

בקערה שניה מערבבים חפיסת שוקולד מריר קצוצה לקוביות קטנות, קפה וקינמון עם טיפת מים רותחים עד שהשוקולד נמס לכדי קרם. מורחים את המלית בשכבה דקה על גבי הבצק המרודד ומפזרים מעליה את האגוזים המרוסקים.

מגלגלים את הבצק לרולדה ופורסים לפרוסות (שירלי פרסה ל-13-14 פרוסות, אני ניסיתי לפרוס ל-9, ויצאו לי 8. כזאת טובה אני בחשבון!)

מניחים את ה"שושנים" בתבנית מרופדת נייר אפיה עם מרווח ביניהן ואופים במשך 20-25 דקות.

מוציאים מהתנור ובינתיים מערבבים ½ כפית קפה נמס וטיפת קינמון עם 2 כפות מים. מוסיפים לנוזל אבקת סוכר עד שנוצר סירופ סמיך. כמובן שלא מדדתי כמה אבקת סוכר. אני מעריכה שבסביבות ה-4-5 כפות.

יוצקים את הזיגוג על השושנים ומתאפקים רק עד שהוא ייספג ויתקשה קצת.

הערות:

1.      שירלי הכינה את הבצק במיקסר / מעבד מזון. לי אין לא זה ולא זה, והתעצלתי ללכלך את הבלנדר מוט, אז סתם ערבבתי, ובבצק נותרו גושישי הקוטג' שספגו את הקמח בזמן הרידוד ולכן הבצק קצת נדבק לי לנייר האפיה למרות הקימוח הנדיב. זה לא ממש ניכר בתוצאה (המפוארת!), רק קצת עיצבן. מסקנה – כשאומרים לכם לערבל, תערבלו!

2.      אולי שמתם לב שבבצק יש רק מעט מייפל, ובמלית אין תוספת סוכר. מבחינתי הזיגוג ממלא את החסכים די והותר, אבל אם אתם מוותרים עליו, כדאי להוסיף סוכר למלית לפי הטעם.

3.      בלי שום קשר, אם אני אראה עוד מתכון אחד לעוגת דבש/תפוחים/סילאן אני אקיא. ג'אסט סיינג.

מוס שוקולד אבוקדו, דור 3.5

כל מי שקצת בעניין של אוכל בריא נתקל בשילוב של מוס שוקולד עם אבוקדו, וכל מי שהצליח להתגבר על המשוכה הפסיכולוגית שאבוקדו=סנדוויץ+סלסה אולי גם ניסה, אבל עם כל המתכונים שאני ראיתי מסתובבים ברשת (וניסיתי), בהחלט צריך יכולת אוטוסוגסטיבית רצינית מאד כדי להנות ממוס שעם כל מתיקותו וקרמיותו עדיין קרוב יותר לסנדוויץ מלקינוח. עם זאת, מוס שוקולד אבוקדו נראה לי הגיוני בהחלט. אבוקדו הוא פרי עם מרקם קרמי וטעם די ניטרלי, והוא משמש חומר גלם נפוץ לקינוחים ברחבי העולם הלא-מערבי. אז למה כל המתכונים שניסיתי יצאו ככה, איך לומר,  מבאסים? אהה! כי אין בהם שוקולד!

עם כל הכבוד לאבקת קקאו, משובחת, ROW ואורגנית ככל שתהיה – היא אולי מספקת את הצבע הנכון, אבל לא ממש את הטעם. מאבוקדו אפשר לייצר קרמים וגלידות טעימים מאד, אבל אם אנחנו רוצים מוס שוקולד, אולי כדאי שאחד המרכיבים יהיה - ובכן, שוקולד.

המוס הזה נחל הצלחה רצינית בארוחת צהריים משפחתית. אולי המשפחה הצמחונית-ברובה שלי לא מהווה דוגמה מייצגת, אבל הם בהחלט לא אוהבים דברים "מוזרים", ומסתבר שכשמוס שוקולד מכיל מספיק שוקולד, זה לא מוזר בכלל.

תמונת אילוסטרציה, כרגיל, כי האייפון העלוב שלי באמת עושה עוול לדבר הנפלא הזה.

הערות לפני שמתחילים:

• המתכון מבוסס על הרבה מתכונים דומים שראיתי ברשת, אבל אף אחד מהם לא עשה שימוש בשוקולד אמיתי, ולכן אני מרשה לעצמי להתייחס אליו כגרסה פרטית שלי.
• בתור מתכונאית אני אפס מאופס. לא שוקלת ולא מודדת, אבל זה לא פיזיקת הקוואנטים. אי אפשר להיכשל פה, גם בלי כמויות.
• האבוקדואים עכשיו, אפעס, לא משהו. (גם יקרים רצח, אבל מה לא.) ראיתי הרבה מתכונים שממליצים להשתמש בזן "האס" בלבד, ומכיוון שזה גם הזן האהוב עלי, אני נוטה להסכים, אבל עונת ה"האס" עוד רחוקה. מה שבטוח, ככל שהאבוקדו איכותי יותר כך יצא גם המוס. דה.

שנתחיל?

1 אבוקדו בשל

כ-1/3 כוס חלב סויה (כן, אפשר רגיל. הרבה מתכונים משתמשים בחלב שקדים. בצדק. הוא טעים)

1 כף אבקת קקאו

100 גר' שוקולד מריר טוב

1 כף דבש (או ממתיק אחר, לפי הטעם)

½ כפית תמצית וניל

½ כפית תמצית שקדים (לא הכרחי)

1. בקערה אחת שמים את בשר האבוקדו, חלב, דבש, קקאו ותמציות וטוחנים היטב למרקם של שייק. אנחנו רוצים מרקם חלק לגמרי ועם הרבה בועות אוויר. אני משתמשת בבלנדר מוט. אין לי ניסיון עם מעבד מזון, אבל נראה לי שהוא לא "מקציף" כמו בלנדר, אז עדיף בלנדר.
2. בקערה שניה שמים את השוקולד קצוץ לקוביות קטנות, שופכים עליו מעט מים רותחים ומערבבים במרץ עד שהוא נמס לקרם. כמובן שאפשר במיקרו, אם אתם מחובבי הז'אנר, או להמיס מעל אדים, אם בא לכם ללכלך עוד סיר.
3. מאחדים את שתי התערובות – אני מוסיפה את האבוקדו לשוקולד ולא להפך, עניין של פחת וקלות ניקיון הכלים – ומאשפזים במקרר לכמה שעות טובות.
4. משחקים את משחק ה"לעולם לא תנחשו מה יש בזה" עם הטועמים. רצוי לוודא בדיסקרטיות שאין ביניהם אלרגים לאבוקדו, כי אני כמעט רצחתי את אמא שלי עם המשחק הזה.

מנגו. ליים. יין.

טוב. תשמעו. בלי לקשקש יותר מדי - פשוט תכינו את זה. אין בעד מה.

לשתי כוסות  - גדולות וחסרות שיק כמו אצלי, או 4-5 אלגנטיות יותר - של אושר:
1 מנגו (גדול, בשל. רצוי קפוא, אבל לא חובה)
1 ליים סחוט (לא לימון! ליים! קטן, ירוק, בלי גרעינים, עם בושם אלוהי. עכשיו העונה.)
1 כוס יין לבן קר (הכי פושט. עזבו את קלישאת "מה שלא הייתם שותים וגו'." בקומבינציה המופלאה הזאת, כל יין לבן לא מקולקל הולך.)
כמה עלי נענע
קוביות קרח
בלנדר.

לא, זה לא מרק בטטה.

יום שישי, רבע לשקיעה. החיים כמעט נפלאים.