לחם בנוהל מקוצר

כשפתחתי את הבלוג הקטן הזה (שכשמו כן הוא) התכוונתי להעלות בו בעיקר בישולים שהמצאתי – וזה קורה לי לא מעט כי אני לא מסוגלת לבשל "מהספר" וחייבת לאלתר – או לפחות כאלה שהכנסתי בהם שינוי משמעותי. כי אף אחד לא צריך עוד בלוג שממחזר מתכונים שגרתיים, ואלוהים יודעת שהרשת מלאה בהם.

הפעם אני חורגת ונותנת מתכון לא שלי, ככתבו וכלשונו, פשוט כי הוא גאוני לגמרי ונתקלתי בו רק במקום אחד, חבוי ונבלע בין שני מתכונים שגרתיים יותר, ולדעתי הוא צריך להיות להיט ויראלי לפחות כמו האבא המסובך הרבה יותר שלו – הלחם ללא לישה המפורסם, שנדמה לי שמקורו אצל מארק ביטמן המעולה מהניו יורק טיימס.

אז לחם ללא לישה. איזה חובב אפייה לא מכיר את הסיפור הזה של לערבב קמח, שמרים ומים לכדי עיסה גושישית, לחכות יום וחצי, ואז לאפות בסיר חרס או קדרה עם מכסה הרמטי. מקסים.

אפיתי אי אלו לחמים בחיי, רגילים וללא-לישה. את הרגילים יש ללוש עד פריקת-כתף, ואת הללא-לישה צריך לתכנן יום מראש ואף לחפש בכל העיר סיר עם מכסה שאפשר להכניס לתנור – או טוסטר אובן במקרה שלי. ולזה אני קוראת אליה וקוצבה.

אז הלחם הזה שאני מלנקקת פה, הוא גם ללא לישה, גם לוקח בערך שעתיים וחצי מרגע ערבוב החומרים ועד פריסת הפרוסה המענגת הראשונה, וגם לא דורש שום כלי מיוחד. מה עוד אפשר לבקש?

כמה הערות קטנות לפני התכלס:

1. במקור מדובר ב"לחם גרעינים". הגרעינים הם רק תוספת אופציונלית וממש לא חובה. אני הכנתי בלי. אפשר גם בלי הציפוי.
2. במתכון המקורי משתמשים ב-3.5 כוסות קמח. בפעם הראשונה הכנתי אותו כך ונאלצתי להוסיף מים ליצירת בצק נוח. בשאר הפעמים שמתי רק 3 כוסות קמח ולא הצטרכתי להוסיף כלום. ותמיד עדיף להוסיף קמח ממים.
3. הלחם המוצלח ביותר יצא לי משילוב של 1 כוס קמח לחם ו-2 כוסות קמח כוסמין מלא.
4. כלל אצבע לאפיית לחם, בעיקר בטוסטר אובן מצ'וקמק כשלי, הוא לחמם את התנור היטב כשבתוכו תבנית עם מעט מים רותחים לפני שהלחם נכנס אליו, כדי ליצור סביבה רוויית אדים. האדים הם אלה שאחראים לקראסט מתפצפץ מקצועני.
5. בכל הפעמים שהכנתי את הלחם הזה (שלוש) נאלצתי ללוש מעט – טיפה, אולי דקה – כדי לאחד את החומרים לבצק, אבל אולי זה בגלל השינוי בהרכב הקמחים. וגם בתום שעת ההתפחה המצוינת במתכון, חבטתי קלות בבצק, עיצבתי לכיכר והנחתי להתפחה קצרה נוספת בזמן חימום התנור – הרגל ישן מלחמים רגילים. אולי לא חייבים, אבל היי, יצא לי לחם מעולה.

לחם גרעינים ללא לישה של אורלי פלאי-ברונשטיין:

לכיכר קטנה:
250  גרם (13/4 כוסות) קמח לבן
250  גרם (13/4 כוסות) קמח מלא
2  כפיות מלח
2  כפות גרעיני דלעת
2  כפות גרעיני חמנייה
2  כפות זרעי פשתן
 1 כף שמרים יבשים (כמות השמרים הגדולה היא שנותנת את התפיחה המהירה)
 1 כוס מים חמים + 2 כפות גדושות דבש

לציפוי:
חלב
זרעים או גרעינים

אופן ההכנה:
1.  ממיסים את הדבש במים.

2.  מוסיפים עוד 1/3 כוס מים פושרים, מערבבים ומוסיפים את השמרים. מניחים לתסיסה כרבע שעה.

 3.מערבבים שני סוגי קמח, מלח וגרעינים בקערה גדולה.

4.  יוצקים עליהם את תערובת השמרים ומערבבים בכף לקבלת בצק אחיד.

 5. מניחים לבצק לתפוח כשעה או עד שהבצק מכפיל את נפחו.

 6. מחממים תנור ל-200 מעלות ובינתיים מורחים בחלב ומצפים בזרעים/ גרעינים.

7.  אופים 40 דקות עד שהכיכר שחומה ומהתחתית נשמע קול חלול כשטופחים עליה. חשוב לא לפרוס לפני שהכיכר קרה.

צילום: נמרוד סונדרס

מן מאפה שאריות גבינה שכזה

אז נניח שהגעתם הביתה מהעבודה מורעבים וכל מה שיש במקרר זה חצי גביע גבינה לבנה (עוד משבועות), שליש גביע יוגורט (שנשאר אלוהים-יודע-ממה. מי משאיר שליש גביע?) וביצה אחת מסכנה שימיה הטובים מאחוריה. מה הייתם עושים?

אני יודעת מה הייתם עושים. משליכים הכל לפח, מקללים את עצמכם חרישית על כך שלא חשבתם על זה בדרך הביתה וקופצים לסופר. או מזמינים איזו פיצה.

אלא אם כן אתם עצלנים, חסכנים (אוקיי, קמצנים) ואופטימיים כמוני, ויש לכם אי אלו מוצרי מזווה כגון קמח, אבקת אפייה ותבלינים – ובמקרה הזה אתם פשוט מערבבים את שארית הגבינה עם שארית היוגורט והביצה המסכנה, מתבלים ומוסיפים קמח ואבקת אפיה – ואז מגלים שגם אין לכם שום גביעי מאפינס חד-פעמיים כמו שדמיינתם שיש לכם, וכמות הבלילה קטנה בשביל תבנית רגילה - מקללים, הופכים את כל הארון ומוצאים מחבתונת ברזל זעירה לשקשוקה שפעם קיבלתם במתנה. מצוין. מחבתונת ברזל זה בדיוק מה שאתם צריכים כדי להפוך את התערובת המשונה הזאת לארוחת ערב לא רעה בכלל.

צריכה לזכור להשאיר שוב שאריות גינה ויוגורט כדי להכין את זה שוב.

מבוסס באופן חופשי על המתכון המאד-מוצלח הזה למאפינס גבינה, שמומלץ לנסות גם במתכונתו המקורית, אם אתם מאלו שזוכרים לעשות קניות בזמן. אבל אם לא, תנסו את זה:

½ גביע גבינה לבנה (אצלי זה 3%)

1/3 גביע יוגורט (1.5%)

1 ביצה

1 כף שמן זית

מלח ופלפל

¾ כוס קמח (במקרה שלי, חצי כוס קמח כוסמין ורבע כוס קמח תירס. עוד שאריות)

½ כפית אבקת אפיה

1. מחממים תנור ל-200 מעלות.
2. מערבבים את הגבינה עם היוגורט, הביצה, השמן והתיבול.
3. מוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ומערבבים מעט ככל האפשר, רק עד שהתערובת מתאחדת (לפי עיקרון המאפינס הקדוש הגורס שערבוב נמרץ מדי ייצור מאפה כבד ולא כיפי)
4. (בשלב הזה ערבבתי פנימה גם קוביות זעירות מ-3 עגבניות מיובשות, שן שום קצוצה ומעט אורגנו, רק כי זה מה שהיה. אופציות התיבול הן אינסופיות. אפשר גם מתוק, בהוספת סוכר לפי הטעם, קינמון, וניל, צימוקים, גרידת לימון ומה לא)
5. משמנים מעט את התבנית – כאמור, מחבתונת ברזל בקוטר כ-15 ס"מ במקרה שלי, או 3-4 תבניות מאפינס גדולים (אני מנחשת שזו הכמות), יוצקים את התערובת ואופים כ-20 דקות עד שפני המאפה שחומים ויפים וסכין (או קיסם, למי שיש לו דברים כאלו) יוצא נקי.

דברים טובים של סופשבוע

על מנת לשמור על יחסי כוחות מאוזנים עם ההיקפים שלי, בימי חול קיציים אני מתקיימת על פריכיות אורז עם גבינה לבנה וירקות, פחות או יותר. זה קצת מבאס, אבל יעיל.

ואז מגיע סוף השבוע ואני מתפרעת. לפעמים קצת הרבה יותר מדי, כמו היום.

אני לא יודעת אם מישהו קורא כאן (גלעד?) – כמי שמעולם לא הצליחה לחזור על מתכון פעמיים מרוב אילתורים וחיפופים, הבלוג הזה מיועד בעיקר להזכיר לעצמי איך הכנתי דברים שיצאו טעימים – הפוסט הזה יהיה הזדמנות טובה לבדוק את הנושא, כי אני לא הולכת לתת כאן מתכונים מסודרים אלא רק לספר מה הכנתי, ואם מישהו רוצה מתכון – שיבקש. אני אשמח. אם אני אזכור.

אז מה היה לנו:

סלט "קופסאות" מקסיקני - קופסת שימורי שעועית אדומה (במי מלח בלבד), קופסת תירס (שווה לחפש את אלו ללא תוספת סוכר. רק אלוהים יודעת למה בכלל מכניסים סוכר לשימורי תירס), קוביות טנטנות של פלפל אדום, פלפל צהוב ובצל סגול, כוסברה, אורגנו, הרבה לימון (כולל קוביות קליפה קטנות) ומעט שמן זית. בדיעבד הייתי מוסיפה גם איזו עגבניה יפה, אבל שכחתי לקנות.

קלצונה חצילים – מבצק פיצה קליל ללא שמרים, המבוסס על גבינה לבנה, שלוקח דקה להכין, במילוי חצילים שרופים על האש ובולגרית 5%.

 קלצונות יוצאות מהתנור. יאם.

קציצות עדשים ירוקות עם פטריות ובצל קלויים – קליית הפטריות והבצל בתנור, זה השוס.

תמרים ממולאים במרציפן ביתי – על בסיס דבש, ללא סוכר, ו"כדורי שוקולד" מאגוזי לוז, דבש, קקאו ו-וויסקי מצופים שוקולד -  באלה אני גאה במיוחד. זו וריאציה על מתכון המרציפן. הכי פינוק.

כל כך הרבה אוכל.

כל כך מעט מקום בבטן!

פלאפלים!

קציצות מקטניות זה פשוט טעים, ואף מילה על בריא. 

 

התמונה נלקחה מ http://www.jerusalemrestaurant.com/JERUSALEMRest2/Falafel.html

בין אם זה מעדשים, שועיות או חומוס (ה-פלאפל), הרשת מלאה מתכונים שונים ומשונים לפלאפלים (כך אני קוראת לכל קציצת קטניות), ולא צריך אותי בשביל זה. אני לא פה בשביל לתת מתכון. אני פה בשביל לדבר על העקרונות לקציצת קטניות מוצלחת, פרי נסיוני הארוך בכדרור עיסות קטניות ואפייתן (אני אופה בתנור, לא מטגנת, אם כי טיגון, כמו טיגון, תמיד יניב תוצאה פריכה ושמנונית יותר, ומלאת רדיקלים חופשיים וכל השיט הזה. לשיקולכם.)

כמו שאמרתי, הרשת מלאה מתכונים שונים ומשונים. חלקם דורשים בישול מוקדם וחלקם לא. בחלקם יש ביצים ובאחרים לא. יש כאלה שמכילים מיני ירקות ויש בלי. תבחרו את מה שטעים לכם. כמו שאמרתי, אני פה בשביל העקרונות. והעקרונות הם כאלו:

1. אין שום צורך לבשל את הקטניות. מספיק להשרות במים. פלאפל לא עשוי מחומוס מבושל, והעיקרון הזה יפה לכל קציצת קטניות אחרת. משרים ללילה אם מדובר בחומוס או שעועית, וכמה שעות אם מדובר בעדשים.
2. עם זאת, חשוב לציין שניתן להכין קציצות מקטניות מבושלות. הן לא יהיו במרקם "פלאפלי" אלא יותר רכות ופירה-איות מבפנים, ובמקרה הזה כדאי להוסיף ביצה לייצוב התערובת באפייה או בטיגון.
3. קציצת קטניות מוצלחת מורכבת מהתערובת הבאה: כוס קטניות מושרות (לפני ההשריה), בצל בינוני, 2 שיני שום, חופן נדיב של עלי פטרוזיליה או כוסברה, 3-4 כפות של דגן סופח נוזלים (פירורי לחם יבשים או טריים, שיבולת שועל, נבט חיטה) ותבלינים (כמון ופפריקה הם הכי פלאפליים, אבל אין שום חוק שאוסר על אורגנו וטימין, למשל. או ג'ינג'ר, למון גראס ובצל ירוק לקציצה אסיאתית, או מחית קארי לקציצה הודית. תתפרעו).
4. אם מוסיפים ירקות מגוררים (כמו גזר, שמופיע בהרבה מתכונים) צריך להוסיף גם עוד קצת מהדגן שסופח נוזלים.
5. טוחנים את כל החומרים יחד לתערובת אחידה ונותנים לה לנוח כשעה במקרר, לגיבוש טעמים, ספיחת נוזלים, ואישיות נוחה לכדרור באופן כללי.
6. אם אתם מתכוונים לאפות ולא לטגן, חשוב להוסיף 1-2 כפות של שמן (או טחינה גולמית, או חמאת בוטנים, לפי התיבול) לתערובת, אחרת הקציצות תצאנה יבשות ומבאסות.
7. מי שמטגן, שיתחיל לחמם שמן במחבת. מי שאופה, שיחמם תנור ל-180 מעלות וירפד תבנית בנייר אפייה.
8. לאחר שהתערובת התייצבה במקרר, המטגנים יכולים להתחיל לכדרר ולזרוק לשמן. לאופים מומלץ לשמן קצת את הידיים לפני הכדרור, או לגלגל בציפוי פירורי לחם לשם הפריכות.
9. האפייה לוקחת כחצי שעה. הטיגון הרבה פחות (עד שהצבע שחום ויפה, אני מניחה).
10. אפשר להגיש בפיתה עם סלט ורטבים וכל זה. אני פשוט טורפת אותן ישר מהתנור, חמות ופריכות.

מרק פיוז'ן הודו-איטלקי או: מרק קופסאות השימורים המהיר בעולם

אז יש לי קטע עם מרקי עגבניות. לא כי עגבניות הן אהבת חיי (אם כי הן אהבה גדולה בעונה, שהיא לא עכשיו) כמו שהן מגיעות לכל סופר בקופסאות שימורים בייבוא סדיר מאיטליה, באיכות שעולה בהרבה על אלו הטריות כרגע, ללא חומרי שימור ובמחיר סביר לחלוטין.

ואני אוהבת מרקים, רק שקצת נמאס לי מהצירופים האיטלקיים/ימתיכוניים השגורים. המרק הזה, פרט לעובדה שהוא לוקח בדיוק 5 דקות הכנה (לא כולל בישול, אבל לא עבודה – לא סופרים) הוא הברקה – הוא סמיך – הייתי אומרת קטיפתי אפילו, אבל איכסה על המילה הזאת – ומשביע, ועשיר בטעמים פחות שגרתיים מהרגיל.

הרבה חומרים, הרבה מילים – אבל כלום עבודה.

צריך [לשתי מנות נדיבות, זה מרק קטן]:

1 כף שמן זית

5 שיני שום (אצלי אין דבר כזה, יותר מדי שום. בעיקר לא עם עגבניות. כמובן שאפשר פחות)

פרוסה יפה של ג'ינג'ר טרי

1 כפית מחית קארי צהובה (יש בחנויות אסיאתיות או טבע. יש גם בטיב טעם לפעמים. אפשר להחליף בכפית גדושה של אבקת קארי איכותית)

1 קופסת עגבניות תמר שלמות (400 גר')

1 קופסת שעועית לבנה ענקית (שמגיעה ברוטב עגבניות דוחה שיש לשטוף היטב), או כל 1 כוס של כל שעועית מבושלת אחרת.

1 כף רסק עגבניות

1 כפית סוכר

מלח

צ'ילי גרוס או רוטב צ'ילי חריף לפי הטעם

מים בכמות קופסת העגבניות הריקה

½ כוס פסטה – אופציונלי. תלוי כמה אתם רעבים.

לעבודה:

1. חותכים את שיני השום והג'ינג'ר לחתיכות גסות (ממילא נרסק את המרק עוד מעט) ומניחים בסיר קר עם כף השמן. עכשיו מניחים על הכיריים ומתחילים לחמם על אש בינונית. הסיבה לסדר העניינים המשונה הזה היא שיטה איטלקית יעילה מאד, אם אתם לא תתרנים – שום נשרף במהירות הבזק, וכשהוא שרוף הוא מגעיל. כשהשום מתחמם יחד עם השמן, הריח מבשר לנו בדיוק מתי הוא מוכן ואפשר להמשיך.
2. אז ברגע שריח שום נפלא עולה מהסיר, מוסיפים את מחית או אבקת הקארי וחצי מכמות השעועית ומטגנים ביחד עוד דקה-שתיים.
3. מוסיפים את העגבניות, הרסק, המים הסוכר והמלח ומביאים לרתיחה.
4. מרסקים את המרק בבלנדר מוט ישר בתוך הסיר ומתקנים תיבול.
5. מורידים לאש קטנה ומוסיפים את שארית השעועית ואת הפסטה (אם רוצים פסטה) וממשיכים לבשל רק עד שהפסטה מוכנה, כ-10 דקות.

הערות:

• אם אתם כמוני, אוהבים את השילוב של ירוק עם אדום, למרק הזה אין חוקים. הוא מקבל בברכה בזיליקום, טימין, רוזמרין, פטרוזיליה או כוסברה. האחרונה היא ההעדפה האישית שלי, אבל טימין הוא מה שצומח לי הכי יפה באדנית כרגע.
• גם אם לא נראה לכם הגיוני, לאור התיבול ההודי, המרק הזה ממש לא מתנגד גם לכמה שבבי פרמזן מעל. הכי פיוז'ן.

           

חמין צמחוני משובח

אולי זה וישפול ת'ינקינג, אבל ממש קריר לי. ארבעה ימים בלונדון השכיחו ממני לחלוטין את הקיץ והזכירו לי את התחושה המופלאה של כניסה למסעדה חמימה מהרחוב הקפוא המלווה בהתנפלות על מנות מעלות אדים שעושות כל כך נעים בבטן. לוידעת מה אתכם, אולי אני מקדימה קצת את המאוחר, אבל אני לגמרי מוכנה לחמין. כלומר, צ'ולנט. עברית שפה יפה, אבל בשבילי זה תמיד יהיה צ'ולנט.

בשלנית חובבנית אך מנוסה ככל שאהיה, צ'ולנט תמיד נראה לי כמו משהו שרק סבתות יודעות להכין כהלכתו, עד שהעזתי וניסיתי את המתכון הבא של כרם אביטל, המתכונאית הטבעונית של ויינט, שהוא פשוט, מדויק ומעולה. בחורף שעבר הכנתי אותו פעמיים – בפעם הראשונה הוא קצר שבחים מחבר קרניבור, ובפעם השניה – מסבתא שלי, אלופת הצ'ולנט בדימוס! וגם לי הוא היה טעים, וכיפי כמו שרק צ'ולנט בחורף יכול להיות.

מרכיבים :

(בסוגריים – תוספות שלי)

1 כוס שעועית לבנה מושרית במים למשך הלילה, מסוננת

1/2 כוס גרעיני חיטה

 1/2כוס גריסים

1 בצל גדול קצוץ

 2כפות שמן

4  תפוחי אדמה חתוכים לרבעים

1-2 ראשי שום

 1/4כוס רוטב סויה

1 כפית פפריקה מתוקה (אני שמתי פפריקה מעושנת)

1 כפית כמון

 1/2כפית פלפל שחור

(1.5 כפיות מלח)

(1 כפית גדושה דבש)*

(ביצים שטופות היטב, כמה שצריך. לי מספיקות 2-3)

אופן ההכנה:

1. מטגנים את הבצל כ-3 דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים כ-7 דקות.
2. מפרידים בין שיני השום, אך לא מקלפים. (אני מקלפת. לא אכפת לי עוד 5 דקות עבודה, אבל ככה מקלפים ראש ב-10 שניות)
3. מוסיפים לסיר את שאר הרכיבים, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
4. מעבירים את הסיר ללהבה הקטנה ביותר או לתנור בחום של 100 מעלות, ומבשלים במשך 3 שעות. (לי יש רק טוסטר אובן, ושום סיר לא נכנס. אני מכינה על פלטה חשמלית ומשאירה למשך הלילה. כמו הדתיים)

* אני לא חובבת גדולה של אוכל מתקתק אם הוא לא קינוח. את הדבש אני מוסיפה יותר בשביל הצבע מאשר בשביל הטעם, אבל מי שבעניין של מתוק יכול להוסיף יותר דבש, כמו גם שזיפים מיובשים, גזר או סלק, כמו שראיתי בכל מיני מתכוני צ'ולנט צמחוני אחרים שפסלתי מפאת אזהרת מתיקות חמורה.

מרק קטן של עגבניות שרי, שומר צלוי ונענע

היה לי שבוע מטורף שנגמר בערב השקה מוצלח, שמוכיח שיש נסים בעולם ואם יש אלוהים היא קצת מחבבת אותי. אולי כי דקה וחצי לפני פתיחת הדלתות לקהל עדיין התמודדנו עם תקלות מתקלות שונות ובעיקר התפללנו, למי שלזה לא יהיה, ומי שזה לא יהיה שמעה.

היום אני מתאוששת. חוץ מגיחה קצרה לקניות הכרחיות, המרחק הגדול ביותר שאני הולכת לגמוע בסוף השבוע הזה הוא זה שבין המיטה לספה.

את המרק שבכותרת אני מכינה תוך כדי כתיבה. הוא דורש קצת זמן, אבל מינימום התעסקות בחומרים ולכן הכי מתאים ליום עצלולי שכזה.

צריך:

2 כפות שמן זית

2 שיני שום פרוסות

כ-250-300 גרם עגבניות שרי אדומות ובשלות (ואם אתם עוד מוצאים שרי תמר, שיחקתם אותה)

½ מיכל קטן של רסק עגבניות
2 שומר (אם יש להם עלים דמויי שמיר - לשמור אותם לסוף)

1 כפית סוכר

1 כף חומץ בלסמי

2 כפות יין לבן

מלח

פלפל

2 כוסות מים

כמה עלי נענע טרייה או ½ כפית של מיובשת

חופן פסטה יבשה קטנה (סלילים, פרפרים או קונכיות)

לעבודה:

1. מחממים תנור לחום גבוה (כ-250 מעלות) ומרפדים תבנית בנייר אפיה עליו מזליפים כף שמן זית.
2. חותכים את השומר לרבעים, מסירים את המרכז הקשה ומסדרים את הרבעים בתבנית. מפזרים מעט מלח, פלפל ו-2 כפות יין לבן. מכניסים לתנור לחצי שעה.
3. מחממים כף שמן זית בסיר קטן ומוסיפים את עגבניות השרי השלמות. כן, אפשר לחתוך, אבל אני התעצלתי אז אפשר גם לא. זה רק מאריך מעט את הבישול. מדי פעם מנענעים קלות את הסיר עד שקליפת העגבניות מתחילה להתקמט ולהתבקע, ואז מוסיפים את השום הפרוס, ומועכים מעט את העגבניות בכף עד שיתחילו להגיר נוזלים.
4. מקץ כרבע שעה של בחישה ומעיכה כל העסק יהפוך לרוטב עגבניות. זה הזמן להוסיף את המים ורסק העגבניות, לתבל במלח, פלפל, סוכר וחומץ בלסמי ולהביא לרתיחה.
5. כעת אפשר לבלנדר את המרק בבלנדר מוט ולתקן תיבול. לא חובה. אני בלינדרתי.
6. בינתיים גם השומר אמור להיות מוכן (מוכן זה חרוך בקצות העלים וחצי רך. הוא יתרכך לגמרי בהמשך הבישול, אל דאגה) מוציאים אותו מהתנור שיצטנן קצת, פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים לסיר יחד עם עלי השמיר שלו ששמרנו (אם שמרנו), הנענע והפסטה.
7. מבשלים 10 דקות נוספות עד שהפסטה מוכנה.