מאק אנד צ'יז, הגרסה הטבעונית השפויה

התלבטתי עם הכותרת הזאת. אני לא אוהבת "תחליפים", זו תחושה רמאית. מצד אחד, בהחלט אין שום גבינה במאק-אנד-צ'יז הזה. מצד שני, האלטרנטיבה היא לקרוא לזה "פשטידת פסטה". הממ. פשטידה זו מילה נוראית, שעושה עוול רציני למאפה הכל כך טעים – אם כי המעט רמאי – הזה.

אז נישאר עם מאק אנד צ'יז.

תגידו לי "אוכל אמריקאי" ואני ישר רואה בדמיון גושים עצומים של בשר עם פסי חריכה, מלווים בהררי צ'יפס טבוע בקצ'ופ ולקינוח קאפקייקס עם כרבולת חמאתית צבועה בשלל צבעים זרחניים. שומן ופחמימות, עם יותר מדי סוכר ומלח. בקיצור, כל מה שהנפש האנושית מתאווה לו כשקר לה. אפילו נפשות כמעט-טבעוניות כמוני.

בכל מקרה, המאק&צ'יז הזה הוא פשוט שמיכת פוך לנפש, מבלי להצטרך לאטום את האוזניים מפני זעקת העורקים הנסתמים. המקור מכאן, עם שינויים, תוספות והתאמות לאריזה סטנדרטית של פסטה.

הערות לפני שמתחילים:

1.      * הגברת במקור משתמשת בשימורי מחית דלעת. אצלנו הדלעת עדיין לא מגיעה בפחיות – וטוב שכך – ולכן נצטרך להכין את המחית במו עצמנו. אפשר לצלות בתנור, לאדות או לבשל דלעת במים עד ריכוך, ואז למעוך למחית חלקה. השיטה המועדפת עלי היא צלייה בתנור, אבל מחוסר זמן השתמשתי בפטנט של פתיתים – דלורית שלמה במיקרו.

2.      * אפרופו דלעת – אל תשתמשו בה. כלומר, לא בדלעת רגילה, שהמרקם שלה סיבי, מימי ומתוק מדי למתכון הזה. דלורית הרבה יותר מומלצת, או דלעת ערמונים, שהן יותר דחוסות.
כ* כפי שגיליתי בניסיון נוסף, גם כרובית עובדת כאן מעולה. אולי אפילו יותר טוב. רק שעם כרובית, בניגוד לדלעת, הכנת הפירה המומלצת היא בבישול במים, סינון יסודי ומעיכה. כל השאר ללא שינוי.

3.      * שמרי בירה – עוד דבר נהדר עם שם נוראי – הם אלו שמעניקים למאק שלנו את הטעם הגבינתי, האוממי והמונוסודיום-גלוטומטי הנחשק, בלי תועפות השומן שנלוות אליו בדרך כלל. אה, והם גם בריאים נורא.

למה יוצא הפוך??

צריך:

2 דלוריות בינוניות (משקל ברוטו של 1.5 קילו)

0.5 ליטר חלב שקדים (או סויה, או חלב רגיל)

1 כף קורנפלור

1 כף שמן זית

2 שיני שום

2 כפות חרדל ד'יזון איכותי

5 כפות שמרי בירה

מלח, פלפל, תבלינים לפי הטעם (למשל: פפריקה מעושנת, קינמון, מוסקט, כורכום, קארי)

תוספות אפשריות: תרד חלוט, עגבניות מיובשות, זיתים שחורים, צלפים קצוצים

חבילת פסטה קצרה וחלולה

1.2 כוס פירורי לחם מעורבבים עם מעט שמן זית

לעבודה:

1.      להכין מחית חלקה מהדלוריות איך שתרצו. עדיף בצלייה או במיקרו מאשר בישול במים.

2.      לבשל את הפסטה לפי ההוראות על האריזה.

3.      לחמם תנור ל-200 מעלות.

4.      להפריש חצי כוס מהחלב ולערבב היטב עם כף הקורנפלור עד שאין גושים.

5.      לחמם בסיר קטן את שמן הזית עם שיני השום, וכשהשום מתחיל להפיץ ריח, להוסיף את שאר החלב ולחמם אותו בלי להרתיח.

6.      כשתערובת החלב חמימה, נוסיף לתוכה את תערובת החלב עם הקורנפלור ונערבב במרץ תוך חימום, עד שהחלב מסמיך מעט ומצפה את הכף.

7.      בשלב הזה מוסיפים לסיר את החרדל, שמרי הבירה, מלח, פלפל ותבלינים ואת מחית הדלעת שהכינונו מראש. מערבים היטב עד שנוצר רוטב סמיך, שמנתי וכתום, וממשיכים לבשל עוד כמה דקות, עד שמתחילות להופיע בועות שמנות וכבדות של רתיחה. מסירים מהאש, טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.

8.      מערבבים כ-2/3 רוטב עם הפסטה (ותוספות, אם משתמשים. אני הוספתי כף צלפים קצוצים כדי לרענן קצת את השמנתיות של כל העסק) ומשטחים בתבנית משומנת קלות. מצפים את פני המאפה בשארית הרוטב ומפזרים את פירורי הלחם.

9.      אופים כ-20 דקות, או עד שפני המאפה משחימים.

ולקינוח: חייבת כזה! מי בא לעזור לי לערבב?

חמין עדשים קטן ומהיר

הסטטיסטיקות מספרות לי שפוסט החמין (ומעתה אמרו - צ'ולנט) משנה שעברה זוכה להכי הרבה צפיות, בלי שום פרופורציות לאחרים. ועם זאת אף אחד לא מספר לי שהכין, או איך יצא לו. זה טיפה מבאס, אבל באמת רק טיפה, כי הבלוג הזה הוא בעיקר מחברת המתכונים שלי, שנועד להזכיר לי איך הכנתי דברים שיצאו מוצלחים. והצ'ולנט הזה, הוא באמת היה מעולה. (ועדיין, תגובה פה ושם תשמח אותי. רק אומרת)

אז יצא לי מן יום חופש כזה בלי יותר מדי סידורים ובא לי על הצ'ולנט שלי. ברם אולם -

1. הסיר הגדול שאני משתמשת בו לצ'ולנט תפוס ע"י מרק.
2. לא השריתי שעועית, המקפיא חף משועיות מושרות ואני רוצה את הצ'ולנט הזה היום. (מוכר, הא?)

פיתרון בעיה מס. 1 – צ'ולנט קטן בסיר קטן (של 4 ליטר בערך) . זה אפשרי ואפילו עדיף למי שלא מכין לארוחה משפחתית/חברתית גדולה. שאריות צ'ולנט מחוממות זה לא ממש זה.

את פתרון בעיה מס. 2 מצאתי בטבעוניות נהנות יותר המעולה -  חמין עדשים שחורות ופריקי. מסוג הדברים שגורמים לך לחשוב – איך לא חשבתי על זה בעצמי. עדשים שחורות הן נפלאות בטעמן ולא מתפרקות בבישול ארוך. מכיוון שאני לא חובבת מתיקות מחוץ לקינוחים ויתרתי על התמרים, הגזר והבטטה שבמקור והכנתי גרסה מהירה של הצ'ולנט שלי, שהוא נטול מתיקות ומעושן-משהו.

לא הייתי מוכנה לכמה טעים שזה יצא. הסיר רתח בסביבות 2 בצהריים, הנמכתי את האש והלכתי לשנוץ. ב-6 התעוררתי לריח של הדבר האמיתי, שאין לטעות בו, של בקרי שבת חורפיים בילדותי, סתם כך בערב קריר של יום חול. כיף.

אין צילום כי חיסלתי את הסיר, אהם, ביומיים.

צריך:

1 בצל קצוץ

 2כפות שמן זית

4-5 תפוחי אדמה קטנים

1/2 כוס פריקי (או חיטה רגילה, או גריסים)

1 כוס עדשים שחורות

½ אריזת טופו מעושן חתוך לקוביות (לא חובה, אבל מומלץ מאד)

2 כפות רוטב סויה

½ כפית פפריקה מתוקה

½ כפית פפריקה מעושנת (לא חובה, אבל גמכן מומלץ ביותר)

½ כפית כמון

1 כפית מלח

פלפל שחור גרוס

1 כפית דבש

אופן ההכנה:

1.                  שוטפים את העדשים והחיטה בהרבה מים ומשאירים אותן מושרות בזמן טיגון הבצל ותפוחי האדמה.

2.                  מטגנים את הבצל כ-3 דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים כ-5 דקות.

3.                  מסננים את העדשים והחיטה ומוסיפים לסיר עם כל שאר התבלינים, מכסים במים כ-2 ס"מ מעליהם ומביאים לרתיחה.

4.                  מכסים את הסיר במכסה אטום (אם המכסה לא אטום ממש אפשר לכסות אותו ביריעת נייר אלומיניום) ומבשלים במשך 3.5-4 שעות על האש הקטנה ביותר.

* הערה לגבי האש הקטנה: לי יש פלטה חשמלית ותיקה ואני מכירה את היכולות שלה, לכן יכולתי לשנוץ בשלווה בזמן שהצ'ולנט מתבשל. אם מעולם לא חימנתם חמין, מומלץ להישאר עם עין פקוחה בסביבה ולבדוק מדי פעם שהתחתית לא נשרפת ויש מספיק מים.

לחמניות שקדים

יש איזו דיאטה אופנתית בשם "פליאו", או בשמה המלא "תזונה פליאוליתית", המבוססת על תזונת האדם הקדמון. (הבוס שלי אובססיבי בעניין, ולא מזמן שמעתי אותו בטלפון, דורש בהיסטריה מעוזרת הבית/מבשלת שלו "להעיף מהבית את כל הדגנים ולבשל רק עם שמן זית ושמן קוקוס!" "מותר גם שמן אבוקדו," לחשתי לו מהצד. "ושמן אבוקדו!" הוא צרח בטלפון. מסכנה. בקושי מדברת עברית זאתי, אני מקווה שהיא הבינה מה זה דגנים. ושמן אבוקדו. שהוא, אגב, יקר בטירוף ומסריח באותה מידה.)

אני לא רוצה להעליב אף אחד בהבעת דעתי האישית על הפליאו הזאתי, אסתפק רק בלהעיר שדיאטה האוסרת על דגנים מכל סוג שהוא ומעודדת צריכת בשר (ואברים פנימיים בעיקר) ושומן רווי מהחי היא לא בשבילי. אם האדם הקדמון לא אכל לחם צר לי עליו, אבל בכל זאת עברו מאז אי אלו אלפי שנים. אני לא מומחית, אבל נדמה לי שהוא גם לא אכל שמן אבוקדו. וגם לא הגיע לגיל 50. אבל עזבו, אני נסחפת.

מה שכן, אני תמיד מחפשת מתכונים מעניינים, וההתמודדות של חובבי הפליאו עם האיסור על צריכת דגנים מניבה המצאות מרתקות. המתכון הבא הוא אחד התחליפים שלהם ללחם, אבל אני מוצאת שהוא פשוט ממש טעים.

לחמניות קדמוניות

המקור מכאן (אני הכנתי חצי כמות)

400  גרם (1.5 כוסות) חמאת שקדים ביתית או קנויה

5  ביצים בינוניות
1.5 כף מיץ מלימון
¾  כפית סודה

מלח

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מאפינס (ללחמניות) או תבנית לחם קטנה
2. טורפים את חמאת השקדים עם הביצים, אבקת הסודה והמלח עד לקבלת תערובת אחידה
3. מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים
4. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים כ-20 דקות. (במקור כתוב 10 דקות, אבל כפי שניתן לראות בתמונה, הלחמניות שלי קצת נשרפו מלמעלה בעודן די נוזליות מבפנים אחרי 15 דקות. כמה דקות נוספות והנמכת טמפרטורה קלה והכל הסתדר. אני לא מצפה ליותר מדי מהטוסטר אובן הענתיקה שלי, אז אל תסמכו עלי בעניין זמני אפיה. מבחן הקיסם יהווה את האינדיקציה הבדוקה ביותר, אבל מנסיוני 20 דקות הן המינימום)

עריכה:

היום מישהו הביא למשרד מרציפן, וחשבתי לעצמי מה יקרה אם אוסיף לבלילה תמצית שקדים ומעט סוכר (או דבש, אם כבר פליאו - סוכר אסור, דבש מותר. לכו תבינו.) - האם ייצאו לחמניות מרציפן? הממ. שווה בדיקה.

אגב, לאחרונה גיליתי גרסה מעניינת עם טחינה.

לביבונקייקס בטטה ודלעת

אני לא סובלת את הטרור הקולינרי הקולקטיבי של החגים. כל חג שהוא. ועוד יותר לא סובלת סופגניות ולביבות, אבל אחרי שנים שלא אכלתי כאלה, אני כבר לא בטוחה אם זה יותר בגלל הטרור, הטיגון, או הטעם שאני כבר לא זוכרת.

בכל מקרה, לפעמים מתכונים מתחילים מאיזה ג'אדג'ט חדש שקניתם אבל לא ממש ברור לכם מה תעשו איתו. במקרה הזה מדובר בתבנית עם שקעים מרובעים רדודים ותווית מחיר נמוכה להפתיע, שמצאתי במקרה בחנות כלי בית על סף חיסול. ובחלומי ראיתי פנקייקס קטנים ומרובעים, אבל מן המקרר הביטו בי בטטה ופיסת דלעת מיותמות במבטים מאשימים, ובסופו של דבר יצא לי משהו בין לביבות לפנקייקס, או בקיצור – לביבונקייקס.

אני יודעת. לביבות בטטה זה די משעמם. אבל היי, אלו לביבונקייקס, עם דלעת וחמאת בוטנים, ובלי ביצים וטיגון, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים.

לביבונקייקס בחושך!

לפני שמתחילים, כמה מילים על שמן קוקוס: האיטרנטנט רוחשת אינפורמציות סותרות על שמן קוקוס וקטונתי מלשפוט. אני יודעת רק דבר אחד מניסיון: שום דבר מעולם לא נשרף או נדבק לי לתבנית כשהשתמשתי בשמן קוקוס, בניגוד לשמן זית או חמאה. אני בשלנית חובבנית להחריד שלא מקפידה על זמנים ונוטה לצמצם בכמויות שומן, ומבחינתי זה מוכיח את הטענה ששמן קוקוס הוא שמן יציב ועמיד בטמפרטורות גבוהות, ושמן שלא נשרף בקלות הוא שמן בריא יותר, נקודה. כפית אחת של שמן קוקוס מספיקה לשימון נדיב של תבנית שקעים שלמה, וכל הלביבונקייקס שלי נשלפו ממנה בשלמותם, מבלי להשאיר פירור שרוף אחד. רק אומרת.

לתבנית של 12 שקעים רדודים:

1 בטטה בינונית

פיסת דלעת במשקל של כ-300 גר'

2 כפיות רוטב סויה

1 כפית גדושה חמאת בוטנים (טבעית ללא תוספים, אם אתם שואלים אותי)

¾ כוס קמח סויה / חומוס

1 כפית פשתן טחון

1 כפית אבקת אפיה

מלח, פלפל

1 כפית שמן קוקוס לשימון התבנית

1. חותכים את הבטטה והדלעת לקוביות גדולות ומאדים במיקרו בכלי סגור עם 2 כפות מים כ-6 דקות.
2. מסננים ממים עודפים ומועכים במזלג למחית.
3. מוסיפים את רוטב הסויה, חמאת בוטנים, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
4. בקערה קטנה מערבבים את הקמח עם אבקת האפיה והפשתן הטחון
5. מוסיפים את תערובת הקמח למחית הבטטה והדלעת ומערבבים רק עד שהחומרים היבשים נבלעים ואין גושים.
6. משמנים את השקעים היטב בשמן קוקוס, ומחליקים כף גדושה של בלילה לכל שקע.
7. אופים ב-220 מעלות כ-20-25 דקות, עד שהלביבונייקס שחומים ויציבים למגע.

מרק ראמן

אני אוהבת מרקים. כבר אמרתי את זה? יתכן שאולי פעמיים-שלוש. או עשרים שלושים. בכל מקרה, אחד האהובים עלי ביותר הוא מרק נודלס אסיאתי, לא חשוב מאיזו עדה, העיקר שמדובר בקערה גדולה ועמוקה של מרק חום צלול, ארומטי, חריף במידה, שבתוכו משתכשכות קוביות טופו, ירקות, אצות, פטריות והמון אטריות (גמכן לא חשוב מאיזו עדה, הכי טוב ראמן או אודון, אבל גם לוקשן פולניות יעבדו במקרה מצוקה, וכבר יצא לי להשתמש בספגטי).

* אודון אפשר למצוא לפעמים בטיבטעם, אבל ראמן הם פשוט "נודלס להקפצה" מסולסלות שיש בכל סופר.

זה יותר טעים ממה שזה נראה, אוף.

אז היום עלתה בוואינט כתבת מתכוני מרקים אסיאתיים. נכנסתי בשקיקה ויצאתי באכזבה. כל המתכונים התבססו על אותו ציר עוף, ועוד כזה שנראה די איכסי.

המרק שלי דורש רכיבים קצת אזוטריים, אבל הם זמינים במכולת האסיאתית הקרובה למקום מגוריכם ומחזיקים לנצח, ואם תשקיעו בטיול לחנות כזאת, ומשהו כמו 100-120 ₪ לציוד המזווה, אתם מסודרים לכל החורף.

אני עשיתי טיול כזה למכולת האסיאתית בשוק הכרמל עם רשימת הקניות הבאה:

דאשי

מירין

סאקה

פרוסות גלנגאל מיובש

עלי קפיר מיובשים

מיסו בהיר (מיסו שירו)

שמן שומשום קלוי

שמן צ'ילי

שקית גדולה של פטריות שיטאקה מיובשות במשקל – הרבה יותר זול מהאריזות הקטנות בסופר

לציר:

מתכון של נירה רוסו שגזרתי מהעיתון(!) (מתי לאחרונה גזרתם מתכון מעיתון? זה מרגיש כל כך רטרו, אתם רוצים לתת קרדיט, אבל אין לינק!) עם תוספות ושינויים.

בעיקרון מדובר במעין תרכיז שאמור להיות מדולל ב-4 כוסות מים. אפשר להכין את כל הכמות בבת-אחת, או שאפשר לשמור במקרר ואז להוסיף מים כל פעם לפי הכמות הרצויה והטעם.

½ כוס רוטב סויה

½ כוס מירין

¼ כוס סאקה

1 כף אבקת דאשי, או מיסו*

2 פרוסות גלנגל מיובש (אפשר להחליף בג'ינג'ר טרי)

3-4 עלי קפיר מיובשים (אפשר להחליף בגבעול למון-גראס, ואפשר לוותר)

2 פטריות שיטאקה מיובשות שלמות
1 שן שום פרוסה

4 כוסות מים

מרתיחים את כל חומרי הציר ומסירים מהאש, מוציאים את פרוסות הגלנגל ועלי הקפיר (או הג'ינג'ר והלמון-גראס). את הפטריות מוציאים, מסירים את הרגל, פורסים דק ומחזירים לסיר. זהו.

* ע"פ נירה רוסו אפשר להחליף את הדאשי במיסו, ובמקרה הזה כדאי לציין שאת הדאשי מוסיפים בתחילת הבישול, ואת המיסו רק לאחר ההסרה מהאש, כי מיסו לא מרתיחים. אני השתמשתי בדאשי כי אני אוהבת את הארומה הדגית שלו, אבל אם אתם צמחונים או טבעונים, הוסיפו את המיסו למרק החם רק לאחר הבישול.

למרק:

אטריות

ירקות חתוכים לרצועות דקיקות – כרוב, גזר, באקצ'וי, פטריות, נבטים, בצל ירוק, פלפל אדום חריף

קוביות טופו (המהדרין מטגנים עד הזהבה לפני, אני מתקמצנת גם על השמן וגם על המחבת)

כמה טיפות שמן שומשום ורוטב/שמן צי'לי

ההכנה:

1. בזמן שהמרק מתבשל משרים את האטריות במים רותחים עד שמתרככות.
2. בקערה עמוקה מניחים את הירקות, הטופו, האיטריות ויוצקים עליהם את המרק הרותח. מתבלים בשמן שומשום ושמן וצ'ילי, ומרגישים הכי בצ'יינה טאון.

אין ביצים? תאכלו עוגיות שוקולד צ'יפס

למרות שאני לא ממש-לגמרי טבעונית, ביצים הן מצרך נדיר אצלי במקרר ולו רק בגלל חיי המדף הקצרים שלהן – ארבע מתוך כל שישיה היו לרוב מסיימות את חייהן בפח מחוסר שימוש – אבל לא אכחיש שגם לא בא לי לקחת חלק בתעשייה הדי מזוויעה שמייצרת אותן.

מבלי להיכנס לענייני טבעונות-בעד-ונגד, שווה להחזיק בבית קצת פשתן טחון כי הוא לא יקר, נשמר לטווח ארוך (מינוס כל מיני ויטמינים שלא מעניינים כרגע) ובעיקר כי כף אחת ממנו מהווה תחליף לגמרי ראוי לביצה במאפים (מן הסתם, כאלה שלא דורשים הקצפה של הביצים. לזה יש פתרונות אחרים). כמו למשל בעוגיות האלה, שהן סבבה לגמרי.

בואו נעשה כאילו יש ספל קפה נונשלנטי ברקע ונתעלם מהעובדה שאין לי מצלמה, או אור בבית, אוקיי?

המקור מבעיקר מתוק - טבעוני – האתר הכי לא מעוצב בעולם, אבל יש בו מיליון ואחד מתכונים למתוקים (וגם כמה מלוחים) בלי אף ביצה אחת.

חומרים יבשים:

כוס קמח לבן או מלא או שילוב

1 כפית אבקת אפייה

חצי כפית  סודה לשתייה

קורט מלח

½ כוס שוקולד צ'יפס (ואגוזים, וקליפות תפוזים מיובשות, ומה שאתם אוהבים בעוגיות שלכם)

חומרים רטובים:

½ כוס סוכר חום

3 כפות שמן

1/3 כוס חלב סויה

1 כף פשתן טחון

תמצית ווניל

הכנה:

לחמם את התנור ל-175 מעלות.

לערבב את החומרים היבשים בקערה.

לערבב היטב את החומרים הרטובים בקערה גדולה אחרת.

לשפוך את קערת היבשים לקערת הרטובים.

לערבב עם כף, רק עד שמתאחד ולא יותר. מתקבל בצק נוקשה.

אם הבצק לא מתאחד ונשארים פירורים, אפשר להוסיף עוד כף חלב סויה עד שהבצק מתאחד.

בעזרת כף גלידה יוצרים עוגיות ומניחים על תבנית במרווחים.

אופים כ-12 דקות עד שהעוגיות תפוחות וזהובות.

קדירת שעועית אדומה, פלפלים וטופו

חם. הגעתי הביתה בצהריים אחרי עבודה וקניות, והיה כל כך חם. טמקא מספרים על הצפות בצפון בליווי תמונות שנראות כאילו 0 מעלות שם בחוץ, אבל כאן בתל אביב אפרורי, אבל ח-ם. אוף. מכיוון שכבר משלשום אני מפנטזת על קדירת השעועית הזאת, שמשתזפת עכשיו בתנור (אמרו שיהיה גשם!!), אני אפעיל קצת שכנוע עצמי. אולי עד שהיא תהיה מוכנה ירדו כמה טיפות.

אני מתה על מאכלי קדירה כבדים, בבישול ארוך, אבל החיים מזמנים לי בעיקר בישולים קצרים ומהירים. את הקדירה הזאת צריך להתחיל משלשום (אם מתחילים משעועית יבשה), אבל אז מגיע יום שישי, וכל מה שנותר הוא לזרוק את כל המרכיבים לתבנית (חרס או פיירקס) ולתת לתנור לעבוד. או שמשתמשים בשעועית מבושלת קפואה ואז זה רק עניין של שעות, לא ימים.

גשם גשם, בוא

לפני שמתחילים:

• שעועית: אני משרה אריזה של חצי קילו לילה אחד, מבשלת עד ריכוך מלא (כשעה) בערב אחרי, משאירה חצי מכמות השעועית המבושלת במקרר לשימוש מיידי ומקפיאה את השאר. בקדירה הזו השתמשתי בחצי הכמות מהמקרר – משהו כמו 1.5 כוסות שעועית יבשה, או 3 כוסות שעועית מבושלת.
• טופו: לא חובה בכלל, אפשר גם בלי. אבל אם כן, עדיף טופו אפוי בטעם טבעי, או מעושן, או נקניק טופו שניתן למצוא בכל חנות טבע.
• קטשופ: אישית, התאהבתי במתכון הקליל של עינת שגיא ובו אני משתמשת. אני לא יכולה להמליץ על קטשופ רגיל כתחליף כי אין לי מושג, אז נגיד ככה: המתכון הזה דורש כ-2 כוסות של רוטב עגבניות חלק ודליל, ומתובל מאד. זה מה שחשוב, כי זה התיבול של כל הקדירה.

אז מה צריך:

2 כוסות שעועית אדומה יבשה (אם משתמשים בקפואה – חצי שקית בערך)

½ קוביה טופו אפוי/ נקניק טופו

1 פלפל אדום

1 פלפל ירוק

1 בצל סגול

4-5 שיני שום

1 כף שמן זית

200 גר' עגבניות מרוסקות

1.5 כוסות מים

מלח, פלפל

טימין, רוזמרין

ל"קטשופ":

100 גר' רסק עגבניות

1 כף סוכר

1 כף חומץ

רוטב צ'ילי מתוק או חריף, רוטב סויה, פפריקה מעושנת או תמצית עישון לפי הטעם – ה"קטשופ" צריך להיות מאד מתובל, וקצת מלוח מדי.

הכנה:

1. לחמם תנור ל-250 מעלות.
2. לפרוס את הבצל, הפלפלים והשום לחתיכות גסות, להניח בתבנית, לערבב היטב עם כף שמן זית ולהכניס לתנור עד שהירקות נחרכים קלות, כ-10-15 דקות.

1. בינתיים נכין את הקטשופ ע"י ערבוב כל המרכיבים, נוסיף עגבניות מרוסקות, מים, מלח, טימין ורוזמרין.
2. מוציאים את תבנית הירקות מהתנור, מורידים את הטמפרטורה ל-200 מעלות.
3. משטחים על הירקות את השעועית המבושלת, מפזרים מעל השעועית את קוביות הטופו או פרוסות הנקניק ומציפים ברוטב. הרוטב אמור לכסות את תערובת הירקות והשעועית באותו גובה. אם חסר, הוסיפו מעט מים.
4. מכסים את התבנית בנייר כסף ואופים כשעה.
5. אחרי שעה מסירים את הכיסוי ומחזירים לתנור ל-20 דקות, עד שרוב הנוזלים התאדו.
6. ממש ברגע האחרון התחשק לי ציפוי פריך, אז פיזרתי מעל הכל 3 כפות פירורי לחם עם פפריקה מעושנת וכפית שמן זית והחזרתי לתנור לעוד כמה דקות.