מרק בצל ופטריות בשתי גרסאות

אמנם החורף לא ממש התחיל, אך לעומת זאת הקיץ ממש נגמר, ולכן אני יכולה לחזור למטבח. ולבלוג.

לפני כמה ימים חזרתי הביתה מהעבודה ורציתי לבשל, אבל כל מה שהיה במקרר,  בגזרת הירקות הטריים, היו 3 בצלים ומארז פטריות. אז מרק בצל. ופטריות.

גרסת האורז-תרד. יש גם גרסת שיבולת-שועל-פטרוזיליה.
אל תתנו לאפרפרות להטעות אתכם. מדובר במרק מנצח, בכל גרסה שהיא.

חיפשתי קצת מתכונים טבעוניים והתוצאות היו די מבאסות. מרקים חיוורים ודלילים, שברובם כיכבה בגאון כמות נכבדה של אבקת מרק בצל, כאילו לא עברנו את השלב הזה לפני איזה מאתיים שנה. המפף. לא.

נאלצתי לאלתר, והחלטתי שהתוצאה, שהיא הכלאה משונה, אך מוצלחת,  בין מרק בצל צרפתי לקרופניק פולני, ממש שווה פוסט.

זה לא מרק מהיר. הוא דורש קצת זמן וערבובים תכופים (כמו כל מרק בצל שמכבד את עצמו), אבל התוצאה היא מרק סמיך ועשיר, ממעט מאד מרכיבים.

בקיצור, המתכון פשוט עד גיחוך, וגם נוח לשינויים ואילתורים (הכנתי אותו כבר 3 פעמים, כל פעם קצת אחרת) – אבל דבר אחד הוא ייהרג ובל יעבור: הבצל חייב להיות שחום ומקורמל כדבעי לפני הכל. לא שקוף. לא זהוב. שחום. זה תהליך שלוקח זמן (אפילו שעה על אש נמוכה במיוחד...), אבל אין לו תחליף מבחינת הטעם והצבע.

 

זה מה נקרא שחום.

צריך:

3 בצלים קטנים/ 2 בינוניים/ 1 ענק

1 כף שמן זית

2 כפות יין לבן

3 שיני שום

1 מארז פטריות שמפיניון/פורטובלו/יער

4-5 פטריות שיטאקי/פורצ'יני מיובשות, מושרות בכוס מים רותחים

רוטב סויה

1 כף חרדל דיז'ון

7 כוסות מים + כוס מי השרייה של הפטריות

3/4 כוס שיבולת שועל (מלאה, לא גרוסה ולא אינסטנט!) / אורז מלא

מלח-פלפל

ענף קטן של רוזמרין (לא חובה)

צרור פטרוזיליה קטן / מארז עלי תרד קטן (לא חובה, אבל כדאי)

1. חוצים את הבצלים, פורסים לרצועות דקות ומניחים בסיר יבש על אש קטנה.
2. אחרי כמה דקות הבצלים יתחילו להתרכך ולהזהיב. מערבבים מדי פעם בכף עץ, ורק כשמרגישים שהבצלים מתחילים להידבק לתחתית מזרזפים קצת שמן זית ומערבבים תוך קרצוף תחתית הסיר.
3. כשהבצל מתחיל להשחים מוסיפים את היין הלבן ואת השום. ממשיכים לערבב מדי פעם, ואפשר לזרזף עוד קצת שמן אם מרגישים שהבצל נדבק לתחתית. (הוא לא אמור, בסיר טוב. ככה זה עם סירים – סיר טוב ויקר – פחות שמן. סיר רע וזול – הרבה שמן. שלי איפשהו באמצע. בסך הכל יצא משהו כמו 2 כפות.)
4. בינתיים יש מספיק זמן להשרות את הפטריות המיובשות בכוס מים רותחים ולחתוך את הפטריות הטריות לקוביות.
5. כשהבצל שחום, מוסיפים את הפטריות הטריות והמיובשות לאחר סינון ממי ההשריה (ששומרים בצד!). ממשיכים לערבב ולאדות עד שנפח הפטריות מצטמצם ובסיר לא נותרים כמעט נוזלים.
6. מוסיפים מים, את מי ההשריה של הפטריות המיובשות, רוטב סויה, חרדל, וענף רוזמרין.
7. כעת מוסיפים או שיבולת שועל או אורז. שיבולת שועל כמעט נמסה לגמרי בבישול ויוצרת מרק קרמי נהדר. אני מעדיפה אותה, אבל כשנגמר השתמשתי באורז מלא, שיוצר סוג אחר של סמיכות נעימה.
8. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כשעה ללא מכסה. (אם משתמשים בשיבולת שועל חשוב לערבב מדי פעם, בעיקר בהתחלה, שלא תשקע לתחתית. אם משתמשים באורז, מבשלים עד שהוא רך ומוכן.)
9. אני אוהבת להוסיף עשבי תיבול טריים לכל מרק שהוא בסוף הבישול. במקרה הזה, פטרוזיליה או תרד מתאימים במיוחד.

גלידות אבוקדו מופלאות

סופסוף הגשמתי חלומצ'יק וקניתי מכונת גלידה. מבלי לפרסם (לא שזה יעזור למישהו, בפינת הרשת הנידחת שלי) – היא קטנה, נוחה לתפעול וזולה מאד. כמה זולה? פחות מ-300 ₪ כולל משלוח מהיום להיום. לאחר לילה של הקפאת המיכל הפנימי, יצקתי לתוכו את התערובת שהכינותי-מראש, הפעלתי את המכונה, ולאחר 20 דקות היתה לי גלידה גלידתית לגמרי. זה היה מרגש.

אמנם כבר התנסיתי בעבר בקינוחי אבוקדו, חלקם היו מוצלחים יותר וחלקם פחות, אבל הנקודה היא שהקומבינציה הזאת קמה ונופלת על איכות האבוקדו.

נהוג לחשוב שעונת האבוקדו היא בחורף, אבל דווקא האבוקדואים שיש כרגע (יוני) בשוק – הגדולים עם הקליפה הקשה, המרקם הנימוח והטעם האגוזי  - מושלמים למתכונים מתוקים שבהם הם משמשים על תקן המרכיב הקרמי. אין טעם לנסות להכין קינוחי אבוקדו עם אבוקדואים מהסוג המימי עם הקליפות הדקות. ואין טעם לנסות עם אבוקדו פחות ממושלם – בשל בדיוק במידה הנכונה וללא כתמים שחורים.

גלידת שוקולד-אבוקדו עם נגיעת תפוז

צריך:

100 גר' שוקולד מריר איכותי

½ אבוקדו גדול

1.5 כוסות חלב (אני השתמשתי בחלב אגוזי לוז. מומלץ)

5 כפות סירופ מייפל אמיתי*

טיפת תמצית וניל

טיפת תמצית תפוז (לא חובה אבל מאד מומלץ)

1. ממסים את השוקולד על אדים או במיקרו.
2. מבלנדרים את יתר החומרים לשייק קרמי סמיך.
3. יוצקים את קרם האבוקדו לשוקולד המומס ומערבבים היטב.
4. מקררים את התערובת במקרר מספר שעות לפני שמכניסים אותה למכונת הגלידה.

כבר הסכמנו שאני לא יודעת לצלם, אז התמונה לקוחה מכאן. אבל כך בדיוק זה נראה, אם היתה לי קערית יפה כזאת ומשטח עץ דקורטיבי להניח אותה עליו.

גלידת אבוקדו-שקדים

* שהיתה אמורה במקור להיות גלידת אבוקדו-קוקוס, אבל פחית חלב הקוקוס שהיתה לי התגלתה כמקולקלת, ומה שנשאר היה חלב שקדים. וטוב שכך, כי יצא מדהים.

צריך:

1 אבוקדו גדול

2 כוסות חלב שקדים

½ כוס סירופ מייפל אמיתי

טפטוף תמצית שקדים

שפריץ מיץ לימון

מבלנדרים את כל החומרים לשייק סמיך וקרמי. מוודאים שהוא מתוק יתר על המידה* (ר' הערות)

מקררים מספר שעות במקרר לפני שמכניסים למכונת הגלידה.

הערות:

• אפשר להשתמש בכל ממתיק אחר במקום הסירופ מייפל, ובלבד שיהיה נוזלי. אם משתמשים בסוכר רגיל יש להמיס אותו במים רותחים (או להכין סירופ סוכר) לפני ההכנה.
• התערובת עובדת נפלא גם בתור קרם, למי שאין לו מכונת גלידה, אבל במקרה זה אפשר, ורצוי, להפחית את כמות הממתיק לחצי. תערובות לגלידה צריכות המתקה מסיבית מכיוון שהקפאה מפחיתה מאד את רמת המתיקות.
• לפוחדים: הגברת באתר ממנו לקחתי את תמונת הגלידה-שוקולד טוענת שלמחרת יום ההכנה טעם האבוקדו מתנדף. ואני טוענת שאם האבוקדו נהדר ובשל בדיוק במידה הנכונה, אין טעם שיתנדף.
• הכמות במתכונים מילאה כחצי מיכל של ליטר.

קוביות תמרים, אגוזים, מרציפן ושוקולד

מכירים מוצרט-קוגל? כדורי השוקולד-מרציפן-נוגט הארורים האלה היו אחראים במידה רבה לילדות השמנמנה שלי הודות לקרובי משפחה בווינה שנהגו להגיע לארץ עם מזוודות מלאות בהם. אז השבוע מישהו מהעבודה חזר מחו"ל עם הקופסה האדומה המוכרת ועורר בי קרייב נוסטלגי נוראי, בהשראתו אלתרתי את המתכון הבא מכל מיני דברים שהיו לי בבית ונועדו לשימושים אחרים.

ממש במקרה, מבלי להתכוון, יצא ה-דבר ה-טעים ביותר שהכנתי מימיי.

אני לא מגזימה, ואנחות העונג המביכות שנפלטו היום במשרד מכל מי שטעם - מגבות אותי.

קוביות בגרסה א'

אם השילוב של תמרים ואגוזים נראה לכם כמו מן חטיף-בריאות מצ'עמם - שכחו מזה. מדובר בממתק אלכוהולי למבוגרים, שאין דבר בינו לבין "חטיפי אנרגיה" משמימים.

ולמרות שאני לא נוטה להשתתף במירוצי ההכנות לחגים, ממש במקרה הוא גם מתאים לפסח.

משולשים - בחיתוך עקום - בגרסה ב'

כמה הערות לפני שמתחילים:

1. במתכון יש 4 שכבות - בסיס תמרים, שכבת מרציפן, קרם אגוזי לוז וציפוי שוקולד. לא יקרה אסון אם תוותרו על שכבת המרציפן, או קרם האגוזים, או הציפוי, אבל אני יכולה לערוב למדהימות של הממתק הזה רק עם כל ארבע השכבות. המתכון אולי ארוך, אבל ההכנה היא משחק ילדים - רק ערבוב חומרים והרכבה.

2. שונאי המרציפן, הסכיתו ושמעו - מרציפן לא חייב להיות מרציפני. מה שהופך עיסת שקדים טחונים ל"מרציפן" הוא תיבול של שקדים מרים, והתיבול הזה אינו חובה. לשקדים הרגילים יש טעם עדין וניטרלי שאפשר לתבל בהמון דרכים אחרות: קפה ו-וניל. תפוזים. מי פריחת הדרים. קינמון. אני, במקרה, מטורפת על מרציפן, אבל אני מפצירה בשונאי המרציפן לא לוותר על השכבה הזו ופשוט לתבל אותה בטעם אחר, או להשאיר בטעם טבעי של שקדים רגילים.

3. גם שקדים אתם לא אוהבים? אוף. אתם קשים. אז הנה סוד: כל סוג של אגוזים טחונים לאבקה מעורבבים במעט נוזל ממותק יוצר את אותו "בצק" שרק לצורך הנוחות אני אקרא לו מרציפן. אפשר לוותר על השכבה הזו, אבל חבל לוותר על שכבת המרקם שהיא מעניקה. טוב. אני חופרת. די. (אבל מי שבא לו לנסות סוג אחר של "מרציפן" - אני אשמח לתת רעיונות)

4. שכבת קרם האגוזים מכילה חמאת אגוזי לוז שניתן להשיג בחנויות טבע. כמו כל חמאות האגוזים (חוץ מחמאת בוטנים), גם החומר הזה יקר להחריד, אבל מי שיש לו מעבד מזון תותח - לי אין:( - יכול להכין אותה בעצמו פשוט ע"י טחינה של אגוזים קלויים עד קבלת מחית.

5. ומילה אחרונה לגב' מה-את-עושה-כל-היום, העוקבת היחידה והאהובה של הבלוג: הבראוניז ללא בראוניז שלך - מתכון אדיר, אגב - היו מקור ההשראה לשכבת התמרים, וסליחה שקצת התעללתי בו, אבל זה רק בגלל שאין לי מעבד מזון.

יאללה, לעבודה:

לבסיס התמרים

כ-18 תמרי מג'הול מגולענים

2/3 כוס קקאו

1 כוס שקדים טחונים לאבקה (כ-100 גר')

50 גר' אגוזי לוז קלויים עם מלח(!), משופשפים מעט בין הידיים להסרת הקליפה ושבורים גס

מים רותחים

קמצוץ מלח

לקרם אגוזי לוז

2 כפות גדושות מחית אגוזי לוז (לא ממותקת)

20 גר' (2 קוביות מטבלת שוקולד בת 5 שורות) שוקולד מריר

1 כפית קקאו

כ-1/3 כוס חלב סויה/שקדים/רגיל

תמצית וניל

למרציפן

2 כוסות שקדים טחונים לאבקה (כ-200 גר')

1/4 כפית תמצית שקדים איכותית

ליקר אמרטו (בכוונה לא מציינת כמות - מדובר בכמה כפות)

סירופ מייפל (כנ"ל)

לציפוי שוקולד מתקשה

80 גר' שוקולד (שארית החפיסה מהקרם)

1 כפית גדושה שמן קוקוס מוצק

הכנה:

1. מניחים את התמרים המגולענים ואת הקקאו בקערה, יוצקים מעט מים רותחים, מערבבים עד שהקקאו נמס ומשהים ל-10-20 דקות. (כמה מעט מים? לא להציף. המים נועדו לרכך את התמרים ולהמיס את הקקאו, וצריך לשים את המינימום האפשרי.) אגב, אם היה לי בבית - הייתי מוסיפה גם שלוק של וויסקי בשלב הזה:)

2. ממיסים את כל חומרי הקרם כ-30 שניות במיקרו, או מעל מים רותחים תוך ערבוב, עד שנוצר קרם חלק ומבריק. הקרם לא מאד מתוק, וכך אני אוהבת אותו, אבל אפשר, כמובן, להוסיף המתקה לפי הטעם- עדיף נוזלית כמו מייפל או אבקת סוכר, כי סוכר רגיל לא יימס ויפגע במרקם.

3. להכנת המרציפן (או ה"מרציפן"), מניחים את 2 כוסות השקדים הטחונים בקערה, מטפטפים את תמצית השקדים ומערבבים. מוסיפים את הנוזלים (סירופ מייפל וליקר) כף אחר כף בהדרגה ומערבבים היטב לאחר כל הוספה. בהתחלה העיסה תהיה פירורית, ולאט לאט היא תהפוך ל"בצק" אחיד ונוח לרידוד. (מכיוון ששני הנוזלים מתוקים, אני משאירה לכם לקבוע את היחס בין המייפל לאלכוהול. אני השתמשתי בכף אחת של מייפל והשאר - 2-3 כפות - ליקר.)

4. לאחר ההשרייה, מערבבים את תערובת התמרים והקקאו במזלג ומנסים למעוך את התמרים כמה שיותר לעיסה אחידה. מוסיפים את השקדים הטחונים, האגוזים השבורים והמלח ומערבבים היטב. אם במקרה שמתם יותר מדי מים בהתחלה, אפשר להוסיף עוד שקדים טחונים, עד שנוצרת עיסה נוחה לעבודה (לשיטוח בתבנית).

5. משטחים את עיסת התמרים לשכבה ישרה בתבנית קטנה ושטוחה (העיסה לא צריכה למלא את התבנית מכיוון שממילא נחתוך אותה לקוביות. צריך רק לעצב ריבוע או מלבן אחיד בגובה של כסנטימטר), ומורחים מעליה את קרם האגוזים בשכבה אחידה.

6. מרדדים את המרציפן לעלה בגודל עיסת התמרים (נוח לעשות את זה על ניילון נצמד) ומניחים אותו על שכבת הקרם.

7. להכנת הציפוי, ממסים את השוקולד והשמן במיקרו או מעל אדים עד קבלת קרם מבריק.

8. עכשיו יש שתי אפשרויות: או שמצפים בשוקולד בשלב זה ופורסים לריבועים לאחר קירור כשהשוקולד התקשה, או שמכניסים את התבנית למקרר לכמה שעות, פורסים לקוביות לאחר הקירור ומצפים בשוקולד כל קובייה בנפרד. בכל מקרה - זה אום נום נום!

9. עכשיו נהוג להגיד "לשמור במקרר בקופסה אטומה" וכמה זמן זה אמור להחזיק - אין לי מושג, אבל יש לי תחושה שאין סיכוי שהדבר המעולה הזה ישרוד במקרר עד קלקול.

עוגיות שוקולד-צ'יפס טבעוניות מושלמות

להלן תוצאות מחקר שערכתי בעוגיות שוקולד-צ'יפס טבעוניות:

-         שמן רגיל נותן תוצאה נחמדה, אבל שמן קוקוס נותן תוצאה נהדרת.

-         לעבוד עם שמן קוקוס מומס באפיה זה די מעצבן ומלכלך: קודם צריך להמיס אותו, אבל אז בערבוב עם שאר הנוזלים הקרים במתכון הוא מתקשה במהירות  ויוצר גושישים מעצבנים. בניגוד למתכונים אחרים, שבהם רצוי לחמם מעט את הנוזלים שבאים במגע עם שמן הקוקוס, במתכון זה זה בסדר גמור לערבב את השמן המומס עם נוזלים קרים. בלילה גושישית זה בסדר.

-         במתכון המקורי יש חצי כוס שמן קוקוס. עכשיו, שמן קוקוס הוא מאד מאד, אהמ, שמנוני. כלומר, מדובר ב-100% שומן טהור (אם כי בריא, במינונים מדודים), שזה אפילו יותר מחמאה, מה שאומר שבכל מתכון מטובען אפשר לקצץ בשקט רבע מכמות השומן אם משתמשים בשמן קוקוס, אבל יש גם מתכונים טבעוניים-במקור שמגזימים. אני החלפתי רבע כוס שמן ברסק תפוחים.

-         ברור שאפשר להשתמש ברסק תפוחים קנוי, אבל לא ברור לי למה מישהו יבחר להשתמש במוצר תעשייתי כשכל מה שצריך הוא תפוח קלוף מבושל 5 דקות במיקרו עם טיפת מים ומרוסק במזלג לרסק מושלם.

-         סוכר: זה לא סתם שכל מתכון מסורתי לעוגיות שוקולד-צ'יפס כולל חצי כמות סוכר רגיל וחצי כמות סוכר כהה דחוס. אני לא משתמשת בסוכר לבן, לכן סוכר "רגיל" אצלי הוא דמררה, אבל אין תחליף לסוכר הכהה הלח והדחוס בעוגיות האלה. לא מייפל ולא אגבה. דונט איבן טריי.

-         מעולם לא הבנתי מה הקטע ב"בצק עוגיות" לא אפוי שאנשים כל כך אוהבים לנשנש, עד כדי כך שהוא הפך למוצר בעל ערך בויקיפדיה, אבל כשליקקתי את האצבעות במהלך הכנת העוגיות האלו העניין התחיל להתבהר. זה הבצק הטעים ביותר שליקקתי אי פעם מהאצבע.

ערימת עוגיות מתקררות

חומרים:

1 כף גדושה שמן קוקוס מוצק – מומס

2 כפות רסק תפוחים

½ כוס סוכר חום כהה דחוס

¼ כוס סוכר דמררה/לבן

¼ כפית מלח

1 כפית תמצית וניל (אני שמתי תמצית תפוז)

¼ כוס חלב (סויה, אורז, מה שיש)

2 כוסות קמח (אני השתמשתי בכוס קמח מלא וכוס קמח כוסמין מלא)

1 כפית אבקת אפיה

1 כפית אבקת סודה

¾ כוס שוקולד צ'יפס, או שוקולד קצוץ

הכנה:

מחממים תנור ל-180 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפיה

טורפים במזלג (ועדיף להקציף במקצף, אני פשוט איבדתי את שלי במעבר דירה) את השמן, הרסק, הסוכרים, החלב והתמצית

מערבבים את הקמח עם אבקת האפייה, הסודה והמלח, והשוקולד צ'יפס

מאחדים את שתי התערובות

בעזרת כפית מסדרים כדורי בצק בתבנית ואופים בין 10-8 דקות.

למון קרד (קרם לימון) טבעוני שהוליד פאי לימון בציפוי שקדים (מרציפן) אפוי

למון קרד הוא אחד הדברים הטעימים שיש, ונבצר מבינתי איך הוא נותר עלום למדי בארצנו משופעת ההדרים. כלומר, הייתי בטוחה שכולם – או לפחות חובבי אוכל כמוני – יודעים מה זה, אבל כשהשווצתי בלמון הקרד הנפלא שיצא לי נתקלתי ביותר מדי הרמות גבה. וזה לא תקין.

במקור מדובר בפצצה חמאתית-חלמונית, אבל מסתבר שגם בלי מוצרים מן החי מתקבל קרם ענוג ונפלא. במקרה הלימוני מדובר בקרם עם חמיצות נושכת שלא מיועד לרכי לבב, אבל אפשר להחליף את הלימון בתפוז, או אשכולית, או כל תערובת הדרית, ואני גם מתכוונת בקרוב לערוך נסיונות על תותים, דובדבנים ופטל. אם מישהו יצייץ ויראה עניין, אדווח.

ומה עושים עם למון קרד? אם אתם אנגלים, אתם פשוט מורחים אותו על פרוסת לחם. אבל זה השימוש הפחות חביב עלי.

במקום זה אפשר לערבב כפית בגביע יוגורט (סויה). יאם.

או לתבל קצפת (קוקוס) לקינוח קצפתי-לימוני, או להקפיא לגלידת לימון נהדרת.

או להטמין בקאפקייקס, או לצפות עוגת גבינה.

או במקרה שלי, למלא בסיס פאי אפוי ולצפות בקרם שקדים מרציפני שהושחם קלות בגריל. פאי הוא בדרך כלל עגול, אבל אם תשתמשו בתבנית מלבנית (קטנה, עד 20X20) כמוני, ותפרסו לקוביות, תקבלו חיתוכיות קרם לימון-מרציפן מקסימות.

-         לא אוהבים מרציפן? החליפו את תמצית השקדים בתמצית וניל.

-         אם תשתמשו בסוכר חום, כמוני, הקרם יצא כהה בסוף הבישול, אבל הוא יבהיר מאד לאחר קירור.

-         אין כאן מתכון לבסיס הפאי כי אני לא לגמרי מרוצה מזה שהכנתי. כל בצק פריך יתאים, הרשת מלאה בהם.

-         את הלמון קרד מומלץ להכין יום מראש. ציפוי השקדים מוכן בשניות.

לא מתה על הלימון הזה שנתקע באמצע, אבל זו התמונה היחידה שבה העוגה נראית מפתה, איכשהו.

למון קרד טבעוני

1 ורבע כוסות מיץ לימון סחוט (יצאו לי כוס וחצי מ- 4 לימוני חורף עסיסיים)

גרידת קליפה

1 כפית גרידת ג'ינג'ר (לא חובה, אבל מוסיף אומפף)

1 ורבע כוסות סוכר

¼ כפית מלח

3 כפות קורנפלור מומסות ב-3 כפות מים

3 כפות קרם קוקוס (אפשר גם חלב מכל סוג)

3 כפות שמן קוקוס מומס

1. לשטוף לימונים ולגרר את הקליפה לפני שסוחטים.
2. להניח בסיר קטן על אש נמוכה מיץ סחוט (אני הוספתי גם את בשר הפרי שנשאר אחרי הסחיטה, מסונן מגרעינים), סוכר, מלח, גרידת קליפה וג'ינג'ר, לערבב עד שהסוכר נמס.
3. להוסיף את תמיסת הקורנפלור וקרם הקוקוס ולערב בהתמדה עד שהתערובת מתעבה ומסמיכה.
4. להסיר מהאש ולהוסיף שמן קוקוס. לערבב היטב עד שהוא נבלע בקרם.
5. לצנן לטמפרטורת החדר, לכסות את פני הקרם בניילון נצמד על מנת למנוע יצירת קרום ולהעביר למקרר.

ציפוי מרציפן

200 גר' שקדים טחונים (קמח שקדים)

½ כפית תמצית שקדים (בערך. לי יש תמצית חזקה ואיכותית שנרכשה בחנות מתמחה. אם משתמשים בתמצית רגילה מהסופר כדאי לטעום את הציפוי המוכן ולראות אם הוא מספיק "מרציפני" לטעמכם)

כ-2-3 כפות סירופ מייפל (או כל ממתיק נוזלי – אגבה, דבש, סירופ תירס או סתם סוכר מומס במים רותחים)

קרם קוקוס (בכוונה לא מציינת כמות – מדובר בכמה כפות לפי הצורך)

1. מערבבים את השקדים עם התמצית והמייפל, ומוסיפים קרם קוקוס תוך ערבוב עד שמתקבל מרקם של, נגיד, חומוס טרי – הקרם צריך להיות סמיך אך נוזלי מספיק כדי לצקת אותו על פני קרם הלימון ולשטח בעדינות לשכבה אחידה מבלי ששני הקרמים יתערבבו.
2. מכניסים את הפאי לתנור על חום עליון גבוה, רק עד שפני הציפוי משחימים קלות.

מרק מיסו ללא בישול

לפנק לפנק לפנק. כלשון הפרסומת המעיקה (והן כולן מעיקות), כל מרקי החורף (בניגוד למרקי הקיץ שהם תמיד "מרעננים") חייבים להיות "מפנקים".

אם תשאלו אותי, "פינוק" זה לא לא להיות חייבת לבשל (לא, אני לא באמת קוראת לעצמי פוד-בלוגר. אני סתם משתעשעת) ועם זאת לא לחיות על ג'אנק או טייקאוויי.

אני יודעת שהזכרתי בקצרה את המרק הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל הוא כזה שוס שאני רוצה להרחיב ולפרט. כל מה שנדרש הם כמה פרודוקטים שניתן להשיג בכל חנות טבע, ספל וקומקום (ותוספת ירקות טריים אופציונלית), ויש לכם ארוחת צהריים מגניבה (ומעוררת קנאה, מניסיון) למשרד או נשנוש, מפנק, בטח מפנק, לערב.

קבלו פוסט תמונות:

המצרכים:
למרות שהשקעתי בכיתובים בתמונה, אני רואה שלא ברור אז (בכיוון השעון מימין למעלה):
שורש ג'ינג'ר
בצל ירוק
כפית גדושה מיסו (לבן או אדום)
2 פטריות שיטאקי יבשות - להסיר את הרגל ולפורר לתוך הספל
חופן אטריות אורז
צ'ילי גרוס (או זנב פלפלון טרי, או בלי)
ספל!
3-4 טיפות שמן שומשום
כפית רוטב סויה

שכחתי טופו - קוביות קטנות מגוש שאפיתי לאחר השרייה במרינדת מיסו. לגמרי לא חובה. גם טופו נקי יעבוד, ואפשר גם בלי.

אז זורקים הכל לספל וממלאים במים רותחים

ומכסים (איזה מגניב שמצאתי מכסה של קופסת פלסטיק שיושב בדיוק על הספל?) לחמש דקות. כן בדיוק כמו "מנה חמה", רק בלי הכימיקלים

מערבבים היטב, וזה מה שיוצא.

מאפינס מלוחים טבעוניים פשוטים

בדרך כלל כשמדברים על מאפי-ארוחת-בוקר מתכוונים למאפים מתוקים. קרואסונים, דנישים, פנקייקס. לוידעת מה אתכם, אבל אני לא מסוגלת לאכול משהו מתוק לארוחת בוקר. למעשה, ארוחת הבוקר שלי מורכבת מפרוסת לחם עם ממרח מלוח כלשהו (לרוב כזה שרקחתי בעצמי ממה שיש, מה שיוצר לעתים שילובים מוזרים כמו "חומוס" שעועית לבנה ופטריות שיטאקי. אל תשאלו. טוב, תשאלו אם אתם רוצים, אבל אני יודעת שלא תשאלו).

בכל מקרה, אחד הדברים שהכי מלחיצים אותי הוא לגלות באמצע הלילה שאין לי לחם לבוקר. כלומר, יש, אבל הוא די מנומר בירוק שעיר כזה. כזה שהולך לפח.

יש לי קמח ושמרים, אבל, כאמור, אמצע הלילה ואני לא הולכת ללוש ולהתפיח שום דבר עכשיו. לפני היותי טבעונית, זכורתני שבמקרי מצוקה שכאלו הייתי מכינה מאפינס פשוטים, דמויי לחמניות כאלה, אבל החיפוש ברשת אחר מאפינס מלוחים טבעוניים מעלים רק מתכונים נחמדים, אך מתוחכמים מדי ועתירי ירקות וקילופים וקיצוצים מדי בשביל אמצע הלילה למי שרק רוצה סוגשל לחמניה טריה לבוקר.

אז אילתרתי על בסיס של מאפינס מתוק, ויצא בדיוק מה שרציתי.

ל-3 מאפינס בתבניות חד"פ:

חומרים יבשים

¾  כוס קמח

1 כף קורנפלור

½ כפית מלח

¼ כפית אבקת סודה לשתייה

½ כפית אבקת אפיה

חומרים רטובים

1 כפית חרדל איכותי

½ כוס חלב סויה

2 כפות שמן זית

1 כף רסק תפוחים

½ כפית חומץ

תוספות אפשריות:

1 כף גבינה צהובה טבעונית מגוררת (במקרה מה שהיה לי במקרר, שארית מפיצה)/ זיתים קצוצים, עגבניות מיובשות/ בצל ירוק / עירית / פטרוזיליה + שן שום מגוררת / גרעיני דלעת

הכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. בקערה אחת מערבבים את החומרים היבשים
3. בקערה שניה מערבבים את החומרים הרטובים
4. יוצקים את התערובת הרטובה אל היבשה ומערבבים קצרות רק עד שהבלילה מתאחדת.
5. יוצקים את הבלילה לתבניות מאפינס עד מחצית מגובהן ואופים כ-20 דקות.

קערת בודהא ברוטב קשיו-מיסו, או תרגול זן לשבת בבוקר

"קערת בודהא" (Buddha Bowl) הוא שם גנרי למנה אסיאתית המבוססת על דגנים מבושלים, מעליהם שפע ירקות (טריים, או מבושלים או גם וגם), תוספת חלבון (קטניות, טופו) ורוטב. זו אמורה להיות מנה שכולה איזון, שלווה וטוהר שמימי. כל מה שרחוק ממני כרחוק אשראם בפונה מלבה הסואן של תל אביב, אבל מכפת לי, זה טעים.

לדבר הזה אין מתכון אחיד – כבר ראיתי "קערות בודהא" שלא היו יותר מסלט ירקות סתמי ברוטב סויה כלשהו, דרך קערות אורז עם כמה פרוסות אבוקדו וטופו ועד יצירות מורכבות כמו זו שאני הולכת להציע עכשיו.

הקערה שלי מורכבת לא במובן שהיא מסובכת או קשה להכנה, אלא במובן שהיא כוללת הרבה רכיבים שכל אחד מהם מוכן בנפרד.

זו הדרך של גוש נוירוזות חסר סבלנות שכמותי לתרגל קצת זן ודחיית סיפוקים (ולנצל מקסימום פרודוקטים במקרר שהגיע זמנם), אבל התוצאה כל כך טעימה שאני בהחלט מרגישה יותר מוארת עכשיו!
רק עוד מילה או שתיים (או משפט, או פסקה, מי סופר?): הרוטב הזה ממכר. גם אם אין לכם זמן למתכונים שלוקחים חצי יום (גם לי אין. זה היה במקרה). גם אם אין לכם על מה לשים אותו. אתם עלולים למצוא את עצמכם אוכלים אותו בכפית.

זה מה שקרה כשניסיתי לצקת את הרוטב בצורה חיננית. מביך.

אין כאן מתכון מפורט ומדוד (פרט לרוטב – שמאד כדאי לנסות אותו), אלא יותר הצעת הגשה.

• שימו לב ששני שלבים דורשים השרייה של כמה שעות מראש: הטופו והקשיו לרוטב.
• בהרבה מן המתכונים שראיתי נאמר שרצוי לאכול את המנה בטמפרטורת החדר כי בלה-בלה שקשור לזן. אבל זה מה שקורה ממילא כשצריך להכין כל רכיב בנפרד – הראשונים מתקררים עד שהאחרון מוכן, וכדי לא לאכול את המנה קרה לגמרי, כדאי להכין כמה שיותר מן השלבים במקביל.

בסיס דגנים:

לא נתעכב על זה. זה יכול להיות אורז, חיטה, קינואה או אפילו בורגול או קוסקוס אינסטנט, רק כדאי שיהיה מלא. חבל לקלקל את כל הזן הזה עם דגן מקולף ומולבן ונטול כל ערך תזונתי.

ירקות:

כרובית, ברוקולי ופטריות פורטובלו, חתוכים לגודל ביס, מרוססים במעט שמן וצלויים בתנור שחומם ל-200 מעלות למשך 30 דקות. (את הכרובית כדאי לרכך מעט לפני הצלייה. אני מכניסה אותה ל-8 דקות במיקרו בכלי סגור עם מעט מים ומדחיקה את הקלקול הקל בתרגול הזן. לו הייתי נירוונית יותר הייתי מאדה אותה בסיר. )

טופו:

(מבוסס על המתכון ל"טופו אפוי מושלם"של משחקת באוכל. הוא באמת מושלם.)

פורסים גוש טופו סטנדרטי (300 גר') לפרוסות בעובי סנטימטר.

בכלי שטוח שיכול להכיל את כל הפרוסות בשכבה אחת מערבבים ¼ כוס רוטב סויה, 1 כף מייפל או מירין, 1 כפית רוטב צ'ילי חריף, כמה טיפות שמן שומשום ושן שום קצוצה. המשרה צריכה לכסות את תחתית הכלי כך שתיגע בכל פרוסות הטופו. אם חסרים נוזלים ניתן להוסיף רוטב סויה וקצת מים ולתקן את שאר התיבול בהתאם.

מניחים את פרוסות הטופו במשרה ל-20 דקות, ואז הופכים אותן ומשרים ל-20 דקות נוספות.

בתום ההשריה מסדרים את הפרוסות בתבנית, יוצקים את שארית המשרה על הפרוסות (לא אמורה להישאר יותר מכף או שתיים) ואופים בחום של 200 מעלות – 15 דקות על צד אחד, ואז הופכים את הפרוסות ואופים 15 דקות על הצד השני.

רוטב:

משרים 100 גר' אגוזי קשיו במים למשך 4-5 שעות לפחות.

בתום ההשריה מסננים את המים ומכניסים לבלנדר עם:

מים חדשים עד כיסוי האגוזים

1 כפית גדושה מיסו

1 כף רוטב סויה

2 כפות מיץ לימון

1 כפית רוטב צ'ילי חריף

מבלנדרים עד שהתערובת חלקה ושמנתית, במרקם של טחינה סמיכה אך נוזלית. אם יש צורך אפשר להוסיף מעט מים.

ויש לזה אפילו קערה ייעודית!

מקבץ סתווי: קדרת אורז בתנור, מרק אישי בספל ובראוניז טבעוניים אולטימטיביים

כל הקיץ לא בישלתי כלום. פשוט שום דבר. חייתי על סנדוויצ'ים, סלטים, פירות,  וקצת (הרבה) ג'אנק וטייקאוויי. אני לא רוצה לדבר על זה.

אבל בינתיים מזג האוויר נהיה ידידותי יותר, וגם עברתי לדירה עם מטבח ידידותי יותר, ועם כל הידידותיות הזאת באוויר חזר לי החשק לבשל. ולחלוק כמה הברקות:

קדרת אורז מלא וכרוב בתנור

לא מזמן נתקלתי איפשהו במתכון לאורז אפוי ששבה את לבי:  אורז, מים רותחים, כף שמן, מלחפלפל, שעה בתנור ו-וואלה. בלי להשרות את האורז לכמה שעות (ניג'וס, אבל עושה הבדל גדול באורז מלא), בלי הקטע המלחיץ של להשאיר-את-המכסה-סגור-רבע-שעה כדי שהדגן המפונק ייצא אחד-אחד במקום דייסה (ואז מגלים שבישלתם יותר מדי, או פחות מדי, או שכל התחתית מפוחמת וכל מה שמעליה עדיין דייסתי – מקרים שקרו באמת. לחברה שלי. כחכוך. נתקע לי משהו בגרון, סליחה.)

בקיצור – מדובר בשיטת אנטי-פייל לעצלנים אמיתיים. רק שאותה חברה שלי (כחכוך) לא יכולה להכין סתם אורז-עם-בלי-כלום ולכן היא הוסיפה כרוב ותיבול אדום-מעושן. יאם.

צריך:

1 כף שמן

1.5 כוס אורז מלא

0.5 ראש כרוב פרוס לרצועות דקות

2.5 כוסות מים רותחים

1 מיכל רסק עגבניות של 100 גר'

1 כף רוטב סויה

1 כפית פפריקה מעושנת

מלח, פלפל

לעבודה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. יוצקים את השמן לקדרה או סיר בעלי מכסה שאפשר להכניס לתנור (או קדרת חרס עם מכסה), מניחים  את האורז בשכבה אחידה ומעליו את רצועות הכרוב. לא מערבבים!
3. בקערה מערבבים את המים הרותחים עם רסק העגבניות וכל התיבול, ויוצקים על הכרוב והאורז שבסיר.
4. מכסים ואופים שעה.
5. אם רוצים, אפשר לכוון את התנור לגריל, להסיר את המכסה ולאפות עוד 5 דקות עד חריכה קלה של השכבה העליונה.

נמס בכוס – מרק מיסו אישי בספל

מליון וחצי גרסאות של מרקי מיסו מבושלים מסתובבים ברשת, ואני אומרת – למה ללכלך סיר? משחת הפלאים הזאת נמסה היטב במים רותחים, מה שהופך אותה למרק האינסטנט הכי נטול (מונוסודיום, כימיקלים, משמרים, יו ניים איט) ומלא (חלבונים, ויטמינים, מינרלים) שיש, ולכוס התה האישית שלי.

מתכון? כפית גדושה מיסו, כפית רוטב סויה, ספל, מים רותחים. לערבב עד שהמיסו נמס.

אבל סתם מרק צח קצת משעמם אותי, לכן אפשר להוסיף – לפי המצאי והחשק:

לפני מזיגת המים הרותחים: פטריית שיטאקי יבשה שבורה לפיסות קטנות, חופן קטנטן של אטריות אורז או ראמן, כמה קוביות טופו, שבבי סויה.

למרק המוכן: נבטים, גזיזי בצל ירוק, רצועות דקות של כרוב ירוק, כמה עלי כוסברה, טיפטופי רוטב צ'ילי ושמן שומשום קלוי.

ולקינוח: ה-בראוניז הטבעוניים ה-אולטימטיביים

אוח, בראוניז. נימוחים, קרמיים ופאדג'יים. ניסיתי עשרות מתכונים מהרשת (בעיקר כאלו שהכתירו את עצמם במגוון סופרלטיבים ושכנעו אותי בתמונות מפתות) וקיבלתי כל מיני תוצאות, החל מלבנות-חבלה חומות במקרה הרע ועד עוגות שוקולד דחוסות ויבשושיות במקרה הטוב.

עד ששיטוט מקרי התקיל אותי במתכון הצנוע-אך-הגאוני של עלמה-אשת-החיל, שבכלל קוראת לזה בשם המטעה "פאדג' שוקולד" (שום פאדג' שמכבד את עצמו לא מכיל קמח ולא עובר אפייה, למיטב ידיעתי) ולא מודעת לעובדה שהיא אוחזת במתכון האולטימטיבי-באמת לבראוניז טבעוניים, נימוחים כמו הדבר האמיתי, אם לא יותר. ואם ההמלצה הזאת לא משכנעת מספיק, מדובר גם במתכון סופר-קל ונטול כל רכיבים אקזוטיים מדי.

המתכון המפורט בלינק, רק כמה הערות ושדרוג:

-         עלמה השתמשה בתבנית 20X30. מניסיוני זו תבנית גדולה מדי לכמות הבלילה הקטנה, והתוצאה הטובה ביותר יצאה לי בתבנית אינגליש-קייק חד פעמית.

-         עלמה ממליצה לפרוס את העוגה לאחר קירור, אבל בעודה חמימה. אצלי במטבח, רק קירור מלא של לילה במקרר הניב פריסה מושלמת ונטולת פירורים.

-         מלח: לא מופיע במתכון המקורי, אבל קורט ממנו עושה הבדל גדול.

-         קמח: לבן במקור, אבל כוסמין מלא עושה יופי של עבודה.

-         שדרוג לחובבי הז'אנר: שוקולד-תפוזים ותוספת אגוזי לוז קלויים מומלחים.

פסטה ברוטב עגבניות צלויות ללא בישול

חם מדי, אז בלי הרבה סיפורים – זו הפסטה-ברוטב-עגבניות המהירה ביותר שהכנתי אי פעם, בהנחה שלא סופרים איכסות כמו ספגטי עם קצ'ופ או רוטב מוכן מצנצנת*. ללא בישול (חוץ מהפסטה עצמה), ללא טיגון, ללא שמן.

1. מרתיחים מים לפסטה ומחממים את התנור ל-250 מעלות.
2. נועצים סכין חדה בקליפה של 25 (כ-200 גר') עגבניות שרי מנומרות (אלו שצבען ירקרק-אדמדם) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. החתך נועד לשחרר מיצים ולמנוע מהעגבניות להתפוצץ. מכניסים לתנור החם ל-10-12 דקות עד שהקליפה נחרכת, התבנית מתמלאת מיץ עסיסי והעגבניות "קורסות לתוך עצמן", באייל-שניית מדוברת.
3. מבשלים חצי חבילת פסטה קצרה (פנה, פרפרים, קונכיות, מה שיש)
4. בזמן שהעגבניות נחרכות וקורסות והפסטה מתבשלת, קוצצים 2 שיני שום, 5 זיתי קלמטה וזנב פלפלון צ'ילי.
5. מניחים את תערובת השום-זיתים-צ'ילי, העגבניות החרוכות על כל מיציהן והפסטה המבושלת (ומסוננת קלות, לא לגמרי, העמילן של מי הבישול יסמיך את הרוטב) בקערה, מוסיפים מעט מלח גס (בזהירות, הזיתים מלוחים), פלפל גרוס וטיפת סוכר ומערבבים היטב תוך מעיכת העגבניות לכדי רוטב המצפה את הפסטה.
6. לקח יותר זמן לכתוב את זה, בחיי.

* אפרופו רוטב עגבניות מוכן – ביום חורף עצלני במיוחד הכנתי מרק על בסיס רוטב צנצנתי כזה – מה"איכותיים", כזה שרשימת הרכיבים שלו נראתה על פניה כמו רשימת החומרים שאני הייתי מכניסה לרוטב פסטה – ומה אני יגיד לכם, כמה מים שלא הוספתי הוא נותר מלוח כמי ים, וציפוי אדמדם, שמנוני ועצוב – שכמוהו מעולם לא ראיתי במרק ביתי - נותר על פני הקערית הריקה. איכסה. נבר אגיין.