מרק מיסו ללא בישול

לפנק לפנק לפנק. כלשון הפרסומת המעיקה (והן כולן מעיקות), כל מרקי החורף (בניגוד למרקי הקיץ שהם תמיד "מרעננים") חייבים להיות "מפנקים".

אם תשאלו אותי, "פינוק" זה לא לא להיות חייבת לבשל (לא, אני לא באמת קוראת לעצמי פוד-בלוגר. אני סתם משתעשעת) ועם זאת לא לחיות על ג'אנק או טייקאוויי.

אני יודעת שהזכרתי בקצרה את המרק הזה באחד הפוסטים הקודמים, אבל הוא כזה שוס שאני רוצה להרחיב ולפרט. כל מה שנדרש הם כמה פרודוקטים שניתן להשיג בכל חנות טבע, ספל וקומקום (ותוספת ירקות טריים אופציונלית), ויש לכם ארוחת צהריים מגניבה (ומעוררת קנאה, מניסיון) למשרד או נשנוש, מפנק, בטח מפנק, לערב.

קבלו פוסט תמונות:

המצרכים:
למרות שהשקעתי בכיתובים בתמונה, אני רואה שלא ברור אז (בכיוון השעון מימין למעלה):
שורש ג'ינג'ר
בצל ירוק
כפית גדושה מיסו (לבן או אדום)
2 פטריות שיטאקי יבשות - להסיר את הרגל ולפורר לתוך הספל
חופן אטריות אורז
צ'ילי גרוס (או זנב פלפלון טרי, או בלי)
ספל!
3-4 טיפות שמן שומשום
כפית רוטב סויה

שכחתי טופו - קוביות קטנות מגוש שאפיתי לאחר השרייה במרינדת מיסו. לגמרי לא חובה. גם טופו נקי יעבוד, ואפשר גם בלי.

אז זורקים הכל לספל וממלאים במים רותחים

ומכסים (איזה מגניב שמצאתי מכסה של קופסת פלסטיק שיושב בדיוק על הספל?) לחמש דקות. כן בדיוק כמו "מנה חמה", רק בלי הכימיקלים

מערבבים היטב, וזה מה שיוצא.

מאפינס מלוחים טבעוניים פשוטים

בדרך כלל כשמדברים על מאפי-ארוחת-בוקר מתכוונים למאפים מתוקים. קרואסונים, דנישים, פנקייקס. לוידעת מה אתכם, אבל אני לא מסוגלת לאכול משהו מתוק לארוחת בוקר. למעשה, ארוחת הבוקר שלי מורכבת מפרוסת לחם עם ממרח מלוח כלשהו (לרוב כזה שרקחתי בעצמי ממה שיש, מה שיוצר לעתים שילובים מוזרים כמו "חומוס" שעועית לבנה ופטריות שיטאקי. אל תשאלו. טוב, תשאלו אם אתם רוצים, אבל אני יודעת שלא תשאלו).

בכל מקרה, אחד הדברים שהכי מלחיצים אותי הוא לגלות באמצע הלילה שאין לי לחם לבוקר. כלומר, יש, אבל הוא די מנומר בירוק שעיר כזה. כזה שהולך לפח.

יש לי קמח ושמרים, אבל, כאמור, אמצע הלילה ואני לא הולכת ללוש ולהתפיח שום דבר עכשיו. לפני היותי טבעונית, זכורתני שבמקרי מצוקה שכאלו הייתי מכינה מאפינס פשוטים, דמויי לחמניות כאלה, אבל החיפוש ברשת אחר מאפינס מלוחים טבעוניים מעלים רק מתכונים נחמדים, אך מתוחכמים מדי ועתירי ירקות וקילופים וקיצוצים מדי בשביל אמצע הלילה למי שרק רוצה סוגשל לחמניה טריה לבוקר.

אז אילתרתי על בסיס של מאפינס מתוק, ויצא בדיוק מה שרציתי.

ל-3 מאפינס בתבניות חד"פ:

חומרים יבשים

¾  כוס קמח

1 כף קורנפלור

½ כפית מלח

¼ כפית אבקת סודה לשתייה

½ כפית אבקת אפיה

חומרים רטובים

1 כפית חרדל איכותי

½ כוס חלב סויה

2 כפות שמן זית

1 כף רסק תפוחים

½ כפית חומץ

תוספות אפשריות:

1 כף גבינה צהובה טבעונית מגוררת (במקרה מה שהיה לי במקרר, שארית מפיצה)/ זיתים קצוצים, עגבניות מיובשות/ בצל ירוק / עירית / פטרוזיליה + שן שום מגוררת / גרעיני דלעת

הכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. בקערה אחת מערבבים את החומרים היבשים
3. בקערה שניה מערבבים את החומרים הרטובים
4. יוצקים את התערובת הרטובה אל היבשה ומערבבים קצרות רק עד שהבלילה מתאחדת.
5. יוצקים את הבלילה לתבניות מאפינס עד מחצית מגובהן ואופים כ-20 דקות.

קערת בודהא ברוטב קשיו-מיסו, או תרגול זן לשבת בבוקר

"קערת בודהא" (Buddha Bowl) הוא שם גנרי למנה אסיאתית המבוססת על דגנים מבושלים, מעליהם שפע ירקות (טריים, או מבושלים או גם וגם), תוספת חלבון (קטניות, טופו) ורוטב. זו אמורה להיות מנה שכולה איזון, שלווה וטוהר שמימי. כל מה שרחוק ממני כרחוק אשראם בפונה מלבה הסואן של תל אביב, אבל מכפת לי, זה טעים.

לדבר הזה אין מתכון אחיד – כבר ראיתי "קערות בודהא" שלא היו יותר מסלט ירקות סתמי ברוטב סויה כלשהו, דרך קערות אורז עם כמה פרוסות אבוקדו וטופו ועד יצירות מורכבות כמו זו שאני הולכת להציע עכשיו.

הקערה שלי מורכבת לא במובן שהיא מסובכת או קשה להכנה, אלא במובן שהיא כוללת הרבה רכיבים שכל אחד מהם מוכן בנפרד.

זו הדרך של גוש נוירוזות חסר סבלנות שכמותי לתרגל קצת זן ודחיית סיפוקים (ולנצל מקסימום פרודוקטים במקרר שהגיע זמנם), אבל התוצאה כל כך טעימה שאני בהחלט מרגישה יותר מוארת עכשיו!
רק עוד מילה או שתיים (או משפט, או פסקה, מי סופר?): הרוטב הזה ממכר. גם אם אין לכם זמן למתכונים שלוקחים חצי יום (גם לי אין. זה היה במקרה). גם אם אין לכם על מה לשים אותו. אתם עלולים למצוא את עצמכם אוכלים אותו בכפית.

זה מה שקרה כשניסיתי לצקת את הרוטב בצורה חיננית. מביך.

אין כאן מתכון מפורט ומדוד (פרט לרוטב – שמאד כדאי לנסות אותו), אלא יותר הצעת הגשה.

• שימו לב ששני שלבים דורשים השרייה של כמה שעות מראש: הטופו והקשיו לרוטב.
• בהרבה מן המתכונים שראיתי נאמר שרצוי לאכול את המנה בטמפרטורת החדר כי בלה-בלה שקשור לזן. אבל זה מה שקורה ממילא כשצריך להכין כל רכיב בנפרד – הראשונים מתקררים עד שהאחרון מוכן, וכדי לא לאכול את המנה קרה לגמרי, כדאי להכין כמה שיותר מן השלבים במקביל.

בסיס דגנים:

לא נתעכב על זה. זה יכול להיות אורז, חיטה, קינואה או אפילו בורגול או קוסקוס אינסטנט, רק כדאי שיהיה מלא. חבל לקלקל את כל הזן הזה עם דגן מקולף ומולבן ונטול כל ערך תזונתי.

ירקות:

כרובית, ברוקולי ופטריות פורטובלו, חתוכים לגודל ביס, מרוססים במעט שמן וצלויים בתנור שחומם ל-200 מעלות למשך 30 דקות. (את הכרובית כדאי לרכך מעט לפני הצלייה. אני מכניסה אותה ל-8 דקות במיקרו בכלי סגור עם מעט מים ומדחיקה את הקלקול הקל בתרגול הזן. לו הייתי נירוונית יותר הייתי מאדה אותה בסיר. )

טופו:

(מבוסס על המתכון ל"טופו אפוי מושלם"של משחקת באוכל. הוא באמת מושלם.)

פורסים גוש טופו סטנדרטי (300 גר') לפרוסות בעובי סנטימטר.

בכלי שטוח שיכול להכיל את כל הפרוסות בשכבה אחת מערבבים ¼ כוס רוטב סויה, 1 כף מייפל או מירין, 1 כפית רוטב צ'ילי חריף, כמה טיפות שמן שומשום ושן שום קצוצה. המשרה צריכה לכסות את תחתית הכלי כך שתיגע בכל פרוסות הטופו. אם חסרים נוזלים ניתן להוסיף רוטב סויה וקצת מים ולתקן את שאר התיבול בהתאם.

מניחים את פרוסות הטופו במשרה ל-20 דקות, ואז הופכים אותן ומשרים ל-20 דקות נוספות.

בתום ההשריה מסדרים את הפרוסות בתבנית, יוצקים את שארית המשרה על הפרוסות (לא אמורה להישאר יותר מכף או שתיים) ואופים בחום של 200 מעלות – 15 דקות על צד אחד, ואז הופכים את הפרוסות ואופים 15 דקות על הצד השני.

רוטב:

משרים 100 גר' אגוזי קשיו במים למשך 4-5 שעות לפחות.

בתום ההשריה מסננים את המים ומכניסים לבלנדר עם:

מים חדשים עד כיסוי האגוזים

1 כפית גדושה מיסו

1 כף רוטב סויה

2 כפות מיץ לימון

1 כפית רוטב צ'ילי חריף

מבלנדרים עד שהתערובת חלקה ושמנתית, במרקם של טחינה סמיכה אך נוזלית. אם יש צורך אפשר להוסיף מעט מים.

ויש לזה אפילו קערה ייעודית!

מקבץ סתווי: קדרת אורז בתנור, מרק אישי בספל ובראוניז טבעוניים אולטימטיביים

כל הקיץ לא בישלתי כלום. פשוט שום דבר. חייתי על סנדוויצ'ים, סלטים, פירות,  וקצת (הרבה) ג'אנק וטייקאוויי. אני לא רוצה לדבר על זה.

אבל בינתיים מזג האוויר נהיה ידידותי יותר, וגם עברתי לדירה עם מטבח ידידותי יותר, ועם כל הידידותיות הזאת באוויר חזר לי החשק לבשל. ולחלוק כמה הברקות:

קדרת אורז מלא וכרוב בתנור

לא מזמן נתקלתי איפשהו במתכון לאורז אפוי ששבה את לבי:  אורז, מים רותחים, כף שמן, מלחפלפל, שעה בתנור ו-וואלה. בלי להשרות את האורז לכמה שעות (ניג'וס, אבל עושה הבדל גדול באורז מלא), בלי הקטע המלחיץ של להשאיר-את-המכסה-סגור-רבע-שעה כדי שהדגן המפונק ייצא אחד-אחד במקום דייסה (ואז מגלים שבישלתם יותר מדי, או פחות מדי, או שכל התחתית מפוחמת וכל מה שמעליה עדיין דייסתי – מקרים שקרו באמת. לחברה שלי. כחכוך. נתקע לי משהו בגרון, סליחה.)

בקיצור – מדובר בשיטת אנטי-פייל לעצלנים אמיתיים. רק שאותה חברה שלי (כחכוך) לא יכולה להכין סתם אורז-עם-בלי-כלום ולכן היא הוסיפה כרוב ותיבול אדום-מעושן. יאם.

צריך:

1 כף שמן

1.5 כוס אורז מלא

0.5 ראש כרוב פרוס לרצועות דקות

2.5 כוסות מים רותחים

1 מיכל רסק עגבניות של 100 גר'

1 כף רוטב סויה

1 כפית פפריקה מעושנת

מלח, פלפל

לעבודה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות
2. יוצקים את השמן לקדרה או סיר בעלי מכסה שאפשר להכניס לתנור (או קדרת חרס עם מכסה), מניחים  את האורז בשכבה אחידה ומעליו את רצועות הכרוב. לא מערבבים!
3. בקערה מערבבים את המים הרותחים עם רסק העגבניות וכל התיבול, ויוצקים על הכרוב והאורז שבסיר.
4. מכסים ואופים שעה.
5. אם רוצים, אפשר לכוון את התנור לגריל, להסיר את המכסה ולאפות עוד 5 דקות עד חריכה קלה של השכבה העליונה.

נמס בכוס – מרק מיסו אישי בספל

מליון וחצי גרסאות של מרקי מיסו מבושלים מסתובבים ברשת, ואני אומרת – למה ללכלך סיר? משחת הפלאים הזאת נמסה היטב במים רותחים, מה שהופך אותה למרק האינסטנט הכי נטול (מונוסודיום, כימיקלים, משמרים, יו ניים איט) ומלא (חלבונים, ויטמינים, מינרלים) שיש, ולכוס התה האישית שלי.

מתכון? כפית גדושה מיסו, כפית רוטב סויה, ספל, מים רותחים. לערבב עד שהמיסו נמס.

אבל סתם מרק צח קצת משעמם אותי, לכן אפשר להוסיף – לפי המצאי והחשק:

לפני מזיגת המים הרותחים: פטריית שיטאקי יבשה שבורה לפיסות קטנות, חופן קטנטן של אטריות אורז או ראמן, כמה קוביות טופו, שבבי סויה.

למרק המוכן: נבטים, גזיזי בצל ירוק, רצועות דקות של כרוב ירוק, כמה עלי כוסברה, טיפטופי רוטב צ'ילי ושמן שומשום קלוי.

ולקינוח: ה-בראוניז הטבעוניים ה-אולטימטיביים

אוח, בראוניז. נימוחים, קרמיים ופאדג'יים. ניסיתי עשרות מתכונים מהרשת (בעיקר כאלו שהכתירו את עצמם במגוון סופרלטיבים ושכנעו אותי בתמונות מפתות) וקיבלתי כל מיני תוצאות, החל מלבנות-חבלה חומות במקרה הרע ועד עוגות שוקולד דחוסות ויבשושיות במקרה הטוב.

עד ששיטוט מקרי התקיל אותי במתכון הצנוע-אך-הגאוני של עלמה-אשת-החיל, שבכלל קוראת לזה בשם המטעה "פאדג' שוקולד" (שום פאדג' שמכבד את עצמו לא מכיל קמח ולא עובר אפייה, למיטב ידיעתי) ולא מודעת לעובדה שהיא אוחזת במתכון האולטימטיבי-באמת לבראוניז טבעוניים, נימוחים כמו הדבר האמיתי, אם לא יותר. ואם ההמלצה הזאת לא משכנעת מספיק, מדובר גם במתכון סופר-קל ונטול כל רכיבים אקזוטיים מדי.

המתכון המפורט בלינק, רק כמה הערות ושדרוג:

-         עלמה השתמשה בתבנית 20X30. מניסיוני זו תבנית גדולה מדי לכמות הבלילה הקטנה, והתוצאה הטובה ביותר יצאה לי בתבנית אינגליש-קייק חד פעמית.

-         עלמה ממליצה לפרוס את העוגה לאחר קירור, אבל בעודה חמימה. אצלי במטבח, רק קירור מלא של לילה במקרר הניב פריסה מושלמת ונטולת פירורים.

-         מלח: לא מופיע במתכון המקורי, אבל קורט ממנו עושה הבדל גדול.

-         קמח: לבן במקור, אבל כוסמין מלא עושה יופי של עבודה.

-         שדרוג לחובבי הז'אנר: שוקולד-תפוזים ותוספת אגוזי לוז קלויים מומלחים.

פסטה ברוטב עגבניות צלויות ללא בישול

חם מדי, אז בלי הרבה סיפורים – זו הפסטה-ברוטב-עגבניות המהירה ביותר שהכנתי אי פעם, בהנחה שלא סופרים איכסות כמו ספגטי עם קצ'ופ או רוטב מוכן מצנצנת*. ללא בישול (חוץ מהפסטה עצמה), ללא טיגון, ללא שמן.

1. מרתיחים מים לפסטה ומחממים את התנור ל-250 מעלות.
2. נועצים סכין חדה בקליפה של 25 (כ-200 גר') עגבניות שרי מנומרות (אלו שצבען ירקרק-אדמדם) ומניחים בתבנית מרופדת בנייר אפייה. החתך נועד לשחרר מיצים ולמנוע מהעגבניות להתפוצץ. מכניסים לתנור החם ל-10-12 דקות עד שהקליפה נחרכת, התבנית מתמלאת מיץ עסיסי והעגבניות "קורסות לתוך עצמן", באייל-שניית מדוברת.
3. מבשלים חצי חבילת פסטה קצרה (פנה, פרפרים, קונכיות, מה שיש)
4. בזמן שהעגבניות נחרכות וקורסות והפסטה מתבשלת, קוצצים 2 שיני שום, 5 זיתי קלמטה וזנב פלפלון צ'ילי.
5. מניחים את תערובת השום-זיתים-צ'ילי, העגבניות החרוכות על כל מיציהן והפסטה המבושלת (ומסוננת קלות, לא לגמרי, העמילן של מי הבישול יסמיך את הרוטב) בקערה, מוסיפים מעט מלח גס (בזהירות, הזיתים מלוחים), פלפל גרוס וטיפת סוכר ומערבבים היטב תוך מעיכת העגבניות לכדי רוטב המצפה את הפסטה.
6. לקח יותר זמן לכתוב את זה, בחיי.

* אפרופו רוטב עגבניות מוכן – ביום חורף עצלני במיוחד הכנתי מרק על בסיס רוטב צנצנתי כזה – מה"איכותיים", כזה שרשימת הרכיבים שלו נראתה על פניה כמו רשימת החומרים שאני הייתי מכניסה לרוטב פסטה – ומה אני יגיד לכם, כמה מים שלא הוספתי הוא נותר מלוח כמי ים, וציפוי אדמדם, שמנוני ועצוב – שכמוהו מעולם לא ראיתי במרק ביתי - נותר על פני הקערית הריקה. איכסה. נבר אגיין.

סירות תפ"א ממולאות חומוס וסלק, או האם-אמא של ניצול שאריות

הכנתם פעם סלט גרגרי חומוס עם סלק? לא? אז כדאי לכם. (מתכון? אתם לא צריכים את זה. גרגירי חומוס מבושלים, קוביות מסלק שנצלה בשלמותו בתנור, בצל סגול, פטרוזיליה, הרבה לימון וקצת שמ"ז. והשוס – מעט גרידה מלימון שלם שהוקפא)

אבל מה קורה כשנשארת לכם רק מנת סלט אחת, קצת עצובה, שכבר לא כל כל בא לכם עליה מחד, ואתם לגמרי מזילים ריר למראה מתכון די מושחת לסירות תפוחי אדמה ממולאות מאידך?

ואם במקרה אתם רק אחת בבית, שלפעמים נוטה להכין יותר אוכל ממה שהיא מסוגלת לאכול מחד, אבל החינוך הפולני שלה לא מרשה לזרוק אוכל בגלל כל הילדים הרעבים האלה בביאפרה מאידך?

אתם מאלתרים סירות תפוחי אדמה ממולאות בשאריות סלט החומוס והסלק, וזה יוצא כל כך – אבל כל כך טעים – שזה שווה פוסט.

אז אופים תפוחי אדמה עד שקליפתם משחימה.

7-8 דקות במיקרו יקצרו את זמן האפיה לכמעט כלום. אבל ששש. מיקרו זה פוי.

ובמחי בלנדר-מוט, הופכים את מנת הסלט החומוס-סלק שלכם למחית. (שלגמרי יכולה לשמש גם כממרח ללחם, כי אין גבול לניצול שאריות!)

וכשתפוחי האדמה כבר לא חורכים את קצות האצבעות, חוצים אותם ומרוקנים את תוכנם (לא עד הסוף, כדי שהסירות יישארו יציבות) היישר לתוך מחית שאריות הסלט שלכם.

ואם אתם בעניין של פירה, לגמרי אפשר לאכול את זה ככה. כמו שזה.

מערבבים היטב (ויסלחו לי אחיי הטבעוניים ואחיותיי הפרות, אבל הוספתי גם קוביונת זעירה של גבינה בולגרית 5%, שאני מרשה לעצמי פעם ב), מתקנים תיבול, וממלאים את חצאי תפוחי האדמה המרוקנים בנדיבות.

אם לא הייתי יודעת, הייתי חושבת שזה בשר.

ומחזירים לתנור לאפייה של כ-20 דקות, עד שפני המילוי מתייצבים ומשחימים מעט.

נו טוב. אם רק התמונה היתה יכולה להעביר את פריכות הקרום החיצוני ואת רכות הבפנוכו של זה.

אין לכם שאריות סלט חומוס-עם סלק? זה לא תירוץ. כל שעועית מבושלת תעבוד, עם קצת בצל, עשבי תיבול, לימון ושמן זית. ובלי סלק זה לא יהיה פחות טעים, רק פחות ורוד.

אבל עזבו אוכל. הבוקר עשיתי קניות ובכניסה לסופר היו שתילים פרחוניים כל כך יפים שלא הצלחתי להתאפק. מכיוון שזה סופר ולא משתלה, כמובן שאפחד לא ידע להגיד לי איזה צמח זה והאם הוא ישרוד במרפסת הדרומית צרובת השמש שלי. אז שתלתי באדנית מיותמת, ואני מקווה לטוב.

פרחים חסרי שם. מישהו יודע?

סלט פסטה ירוק עם שום טרי, לאמיצים ולמכורים

אני מהמכורים. אני מאלה שאומרים שאין דבר כזה "יותר מדי שום". אבל גם אם אתם לא מכורים אלא סתם אוהבים, ויש לכם אומץ וזמן לארוחה שאחריה אתם לא חייבים להתקרב יותר מדי לאנשים אחרים – נסו את הסלט הזה. הוא כל כך טוב. אני באמת לא מבינה למה בצל טרי מקובל להכניס לסלט, אבל שום מוקצה. אני מוחה!

סלט פסטה ערמומי שמעמיד פני תמים.

עכשיו אנחנו בשולי סוף עונת השום הטרי (מגידול מקומי, בניגוד לשום הרגיל שנמצא כל השנה ולרוב מיובא מסין) ועדיין ניתן למצוא אותו בשווקים. השום הטרי ניתן לזיהוי בגוון הסגלגל של קליפתו, ועם קצת מזל גם יש לו עלים ארוכים בדומה לבצל ירוק, שגם הם נהדרים בסלט. לי לא היה מזל כזה. בכל מקרה, השום הטרי הוא גדול מאחיו המיובא, וכל שן שלו היא שן-שן. ענקית. שווה בגודלה ל-3-4 שיני שום יבש, וגם פי 3-4 טעימה ממנו. לסלט הזה נצטרך מגה-שן אחת.

ועוד נצטרך:

½ חבילה פסטה קצרה (אני השתמשתי במיני-פנה קישואים ותרד של ברילה, אבל כל פסטה קצרה תעבוד. לצבע אין הרבה משמעות בטעם)

1 שן שום טרי (או 3 שיני שום רגיל)

חבילת עלי תרד

כוס אפונה קפואה (או טריה, רק לא כדורוני החאקי העצובים משימורים)

5 עגבניות לחות

שמן זית

לימון

מלח פלפל

1. נתחיל בהרתחת קומקום מלא מים – גם לפסטה, גם לתרד וגם לאפונה
2. מבשלים את הפסטה ובינתיים:
3. שוטפים את עלי התרד, מסירים את הגבעולים הקשים וחולטים דקה במים רותחים. מסננים, סוחטים מעט וקוצצים.
4. חולטים גם את האפונה למספר דקות. אין צורך בבישול. מסננים.
5. פורסים את שן השום לגפרורים (פרוסות דקות לאורך, ואז לרוחב) ואת העגבניות הלחות לרצועות דקות
6. מניחים בקערה את התרד, האפונה, השום והעגבניות, מוסיפים את הפסטה המבושלת, מתבלים בשמן זית, לימון מלח ופלפל.
7. (בסלט שלי יש גם קוביות טופו אפוי עם עשבי תיבול – שניתן להשיג בכל חנות טבע - רק כדי להפוך אותו לארוחה מלאה. אפשר להחליף בעדשים או שעועית, או בכלום. לא חובה.)

ובגרסה יפה יותר ומעולה לא פחות - עם ברוקולי וזוקיני חלוטים במקום התרד