עוגת וויסקי טבעונית מושחתת לגמרי

הכל התחיל בתלושים של פסח (במלעיל. אני קוראת להם תלושים אפילו שהיום הם כבר סוגשל כרטיס אשראי) שאני מקבלת כל שנה מהוריי. השנה הם היו רק של סופר אחד מסוים - שזה קצת מבאס - ולעומת זאת יש לי סניף קטן ומעאפן שלו בדיוק מתחת לבית - שזה נחמד.

אז איזה מתנה משמחת אני יכולה לקנות לעצמי בסופר? המון סנפרוסטים? הממ. אהה! בקבוק וויסקי - זאת מתנה שאני אשמח לקבל! אז קניתי לעצמי בקבוק וויסקי יקר בתלושים ואכן שימחתי את עצמי עד מאד.

ועכשיו - מה אני אעשה עם וויסקי? אני פחות בעד לשתות אותו. טיפשי לבזבז אותו על כאב ראש כשאני יכולה לקבל כאב ראש בחינם רק מלחיות.

עוגה. זה מה שאני אעשה איתו. עם קרם וציפוי וכל השינאניגן. ועם הרבה וויסקי. יס.

אז זהו, שמעולם לא הכנתי עוגת קרם. אני וקונדיטוריה לא חברות. כל השקילות והמדידות האלה נועדו לאנשים מרוכזים ומדויקים ממני. אבל רציתי עוגת וויסקי עם קרם והכל, ובשביל כבוד צריך לעבוד. 

מה שרק בא להוכיח שגם באור אני לא יודעת לצלם. או שזה האייפון. כן, זה האייפון. גרר

כמו כל עוגת קרם שמכבדת את עצמה, המתכון ארוך כאורך הגלות, אבל ההכנה ממש - אבל ממש - פשוטה. והתוצאה - נגיד זאת כך: לא לילדים.

כמה הערות לפני שמתחילים:

1. יום לפני הכניסו פחית קרם קוקוס (קרם, לא חלב, לפחות 21% שומן) למקרר ותנו לה לישון שם לילה. הקירור יפריד בין המוצקים לנוזלים ומה שייווצר לנו הוא גוש שמנת מרוכז - שאותו ניתן להקציף בדיוק כמו שמנת מתוקה, ומעט נוזלים, שגם בהם נשתמש.

2. את המתכוןלבסיס העוגה לקחתי מהבלוג החביב עלי או-שי-גלואוס, והכנתי אותו ככתבו וכלשונו (כמעט, כי המרתי חלק נכבד מן הנוזלים בוויסקי) למרות המידות המה-זה-מעצבנות. העניין הוא שגברת אש"ג טוענת שהבצק המתקבל דביק מאד ודורש עבודה עם ידיים רטובות, ואילו לי יצא כדור בצק מושלם ונוח מאד לעבודה. אני מקווה שגם לכם.

3. כמו כן, גברת אש"ג לא מציינת את גודל התבנית. אני ייעדתי את העוגה לקופסת פלסטיק בגודל 25X15 ורידדתי את הבצק בתבנית הטוסטר שלי בהתאם לגודל הקופסה. אני מניחה שכמות הבצק מתאימה לתבנית בגודל 20 על 20.

4. אולי אפיתי יותר מדי, או שזה הטוסטור המעאפן, אבל הבסיס יצא לי יבש ופריך. ביסקוויטי כזה. אז הרטבתי אותה קצת, עם וויסקי כמובן. לי זה ממש לא מפריע, אבל אם כן, הייתי מפוררת את העוגה ומכינה בסיס פירורים עם תוספת שמן קוקוס ומעט נוזלים. למעשה נותרו לי קצת קצוות עוגה שאני הולכת להכין מהם כדורי שוקולד בדיוק כך.

העוגה בקופסתה המהודרת

לבסיס (המידות המעצבנות במקור, ומומלץ להיצמד אליהן)

1 כוס + 6 כפות קמח כוסמין מלא (אפשר קמח לבן או חצי לבן חצי מלא, אבל לא 100% קמח חיטה מלאה כי הוא כבד מדי)

¼ כוס + 2 כפות קקאו

½ כפית אבקת אפיה

½ כוס + 1/3 כוס סוכר

1 כף קורנפלור

1/2 כפית מלח

4 כפות + 2 כפיות שמן קנולה

1/4 כוס חלב (סויה, שקדים או רגיל)

¼ כוס ויסקי (זה הקטע של העוגה הזאת, אבל מי שלא בעניין יכול בהחלט להמיר בחלב)

1 כפית קפה נמס טוב

2 כפיות דבש

לקרם קוקוס-ווייט-ראשן

1 פחית קרם קוקוס 21% שומן לפחות

1 כפית קפה נמס טוב

2 כפות סוכר

2 כפות וויסקי

חופן קטן של אגוזים קצוצים (לא חובה)

לציפוי

נוזלי הקוקוס שנותרו לאחר סינון הקרם

100 גר' שוקולד מריר 60%

1 כף וויסקי

הכנה:

בסיס

1. לחמם תנור ל-180 מעלות ולשמן קלות/לרפד תבנית בנייר אפיה.
2. לנפות לקערה את החומרים היבשים: קמח, קקאו, אבקת אפיה, קורנפלור, סוכר ומלח
3. לטרוף יחד את החומרים הרטובים: שמן, דבש, חלב, ויסקי וקפה נמס
4. להוסיף את החומרים הרטובים ליבשים, לערבב היטב (אבל לא יותר מדי – רק עד שנוצר בצק אחיד)
5. לשטח את הבלילה בתבנית ולאפות 20 דקות.
6. לתת לעוגה להצטנן לגמרי, ואז לקלף אותה מנייר האפיה ולהניח הפוכה (עם הצד שקילפנו מנייר האפייה כלפי מעלה) בתבנית שבה נבנה את העוגה.

קרם

1. לאחר שהייה של לילה במקרר, תכולת פחית קרם הקוקוס תיפרד לגוש מוצק ומעט נוזלים. מוציאים בזהירות את הגוש המוצק לקערת הקצפה, ומשתדלים להשאיר את רוב הנוזל בפחית. נשתמש בו עוד מעט לציפוי.
2. מוסיפים לגוש הקוקוס שבקערה את כפית הקפה הנמס ושתי כפות סוכר, ומקציפים במהירות גבוהה עד שהקרם הופך לקצפת יציבה.
3. מערבבים 2 כפות וויסקי לתוך הקצפת.
4. מורחים את הקרם/קצפת בשכבה אחידה על פני העוגה ההפוכה ומפזרים מעט אגוזים קצוצים (אפשר לוותר, אבל הם נותנים קראנץ' כל כך נחמד)

ציפוי

1. מחממים את נוזלי הקוקוס שנותרו עד סף רתיחה (אפשר גם במיקרו, כ-30 שניות) ומוסיפים לנוזל החם את השוקולד, קצוץ לקוביות קטנות ככל האפשר (זה מזרז את ההמסה)
2. מערבבים היטב עד שהשוקולד נמס לגמרי והופך לנוזל מבריק. מוסיפים את כף הוויסקי ומערבבים שוב עד שהציפוי חלק ואחיד. הציפוי צריך להיות נוזלי יחסית ולא סמיך מדי, כדי לצפות בקלות את הקרם.
3. שוכפים את הציפוי באופן אחיד על פני הקרם ומאשפזים את העוגה במקרר לכמה שעות לפני הפריסה.

הצעת הגשה: ירקות אפויים בוינגרט

תאוות הבישול שלי באה והולכת בגלים של גאות ושפל. ועכשיו היא בשפל מוחלט. כזה שפל, שאתמול זנחתי את תוכניתי המתלהבת לקפוץ לשוק ולמלא את סלי בשלל ביכורי אביב. כזה שפל, שהכי רחוק שהצלחתי להביא את עצמי זה למינימרקט מתחת לבית. ולרכוש אריזה(!) מרשרשת של פרחי כרובית "שטופים ומוכנים למאכל" ועוד כמה ירקות. כזה שפל.

הבעיה שבישול לא בא בחשבון. ולא בא לי סלט. אבל לאכול צריך, ובגבורה עילאית אני מסלקת מהראש ארוחת צהריים שמורכבת מבייגלה. כי כבר קניתי ירקות! אז דיפדפתי לי באינטרנט בעצלתיים ונתקלתי במתכון לתפוחי אדמה שמבושלים בחומץ ואז נאפים בתנור. הממ. אני לא הולכת לבשל שומדבר בחומץ אחרי שפעם כמעט נחנקתי בניסיון לצמצם בלסמי. אבל הממ. למה לא לאפות תפוחי אדמה בחומץ? ואם כבר חומץ, למה לא ויניגרט כהלכתו עם קצת חרדל עוקצני ורוזמרין מהמרפסת? ואם כבר תפוחי אדמה, למה לא את כל הירקות שכבר קניתי ואין לי חשק לבשל?

תשמעו. זה שוס. הירקות יוצאים קריספיים מבחוץ, ורכים וספוגים בטעמי הוינגרט מבפנים. במקום לתבל את הירקות ברוטב אחרי הצליה, מוסיפים אותו לפניה ואז מכניסים לתנור. התבנית חוסלה כל כך מהר, ורק בדיעבד חשבתי שבאסה שלא צילמתי. מצד שני, עם כישורי הצילום שלי, אולי עדיף ככה.

בקיצור:

רוטב וינגרט (כהלכתו מורכב מ-2/3 כמות שמן ו-1/3 כמות חומץ, חרדל, שום ותבלינים. במקרה הזה עדיף להפוך את היחסים בין השמן לחומץ ולתבל בנדיבות)

ירקות שאוהבים תנור (כמו תפ"א, דלעת, כרובית, בצל, קישואים, פלפלים, פטריות, שומר)

פורסים את הירקות לפרוסות פחות או יותר שוות בגודלן, מערבבים היטב עם הרוטב עד שכל הירקות יהיו מצופים היטב, ואופים כ-40 דקות ב-200 מעלות.

מרק קרם עדשים שחורות

אם אני לא מביאה אתי ארוחת צהריים מהבית לעבודה, אני די תקועה. ברדיוס המיידי יש רק שווארמיות-חתולים מגורזות והזמנה ממסעדות כמעט תמיד מאכזבת ומבאסת, וגם אם טעים קשה לי להימנע מהמחשבה שבמחיר מנה יכולתי להכין סיר ליומיים-שלושה. אני לא רוטשילד. לכן אני משתדלת לבשל גם אם הכי לא בא לי, וגם, כמו היום, שחשבתי שיש לי מנה למחר אבל הסתבר שאין, ולא עשיתי קניות*

* קניות = ירקות טריים

במקרה יצא לי מרק-מזווה טעים במיוחד, שגם אם אין בו יותר מדי ירק טרי, הוא עדיף על כל אופציית-ארוחת-צהריים אחרת שעומדת בפניי בעבודה.

נמאס לי להתנצל על כישורי הצילום שלי. ככה המרק נראה בחושך.

צריך:

1 כוס עדשים שחורות

1 פרוסת שורש גלנגל מיובש*

3 עלי קפיר מיובשים*

מים

½ כוס פסאטה*

1 כף מחית קארי צהוב*

מלח פלפל

½ פחית קרם קוקוס

אופציונלי: ¼ פלפלון צ'ילי אדום קצוץ לקוביות, שן שום קצוצה, בצל ירוק קצוץ, חופן כוסברה

1. שוטפים את העדשים היטב, מסננים ומבשלים ב-4 כוסות מים עם הגלנגל ועלי הקפיר עד שהן רכות לגמרי, כ-40 דקות.
2. מסירים את פיסת הגלנגל והעלים וטוחנים את העדשים עם מי הבישול למחית.
3. מוסיפים פסאטה, מחית קארי, מלח ופלפל ומביאים לרתיחה.
4. מכבים את האש, מוסיפים את קרם הקוקוס, מערבבים, ומקשטים בקוביות פלפלון צ'ילי, שום, בצל ירוק וחופן כוסברה קצוצה.

ה"מזווה" שלי (תנור אפייה ישן שלא עובד) אולי מכיל פרודוקטים אקזוטיים-משהו, שאריות מהרפתקאות בישול קודמות, אבל רובם ניתנים להחלפה במוצרים זמינים יותר:

• גלנגל אפשר להחליף בפיסת שורש ג'ינג'ר
• עלי קפיר מספקים בשומת לימונית, שאפשר להחליף בעשב לימון, או שפריץ של מיץ בגמר הבישול.
• פאסטה ניתן להחליף ברסק עגבניות, אבל כיום ניתן להשיג פסאטה במרבית הסופרים. היא מגיעה בבקבוקי זכוכית שנראים כמו מיץ עגבניות, טעימה יותר ולא יקרה יותר מכמות דומה של רסק.
• מחית קארי אפשר להחליף בתבלין קארי.

מאק אנד צ'יז, הגרסה הטבעונית השפויה

התלבטתי עם הכותרת הזאת. אני לא אוהבת "תחליפים", זו תחושה רמאית. מצד אחד, בהחלט אין שום גבינה במאק-אנד-צ'יז הזה. מצד שני, האלטרנטיבה היא לקרוא לזה "פשטידת פסטה". הממ. פשטידה זו מילה נוראית, שעושה עוול רציני למאפה הכל כך טעים – אם כי המעט רמאי – הזה.

אז נישאר עם מאק אנד צ'יז.

תגידו לי "אוכל אמריקאי" ואני ישר רואה בדמיון גושים עצומים של בשר עם פסי חריכה, מלווים בהררי צ'יפס טבוע בקצ'ופ ולקינוח קאפקייקס עם כרבולת חמאתית צבועה בשלל צבעים זרחניים. שומן ופחמימות, עם יותר מדי סוכר ומלח. בקיצור, כל מה שהנפש האנושית מתאווה לו כשקר לה. אפילו נפשות כמעט-טבעוניות כמוני.

בכל מקרה, המאק&צ'יז הזה הוא פשוט שמיכת פוך לנפש, מבלי להצטרך לאטום את האוזניים מפני זעקת העורקים הנסתמים. המקור מכאן, עם שינויים, תוספות והתאמות לאריזה סטנדרטית של פסטה.

הערות לפני שמתחילים:

1.      * הגברת במקור משתמשת בשימורי מחית דלעת. אצלנו הדלעת עדיין לא מגיעה בפחיות – וטוב שכך – ולכן נצטרך להכין את המחית במו עצמנו. אפשר לצלות בתנור, לאדות או לבשל דלעת במים עד ריכוך, ואז למעוך למחית חלקה. השיטה המועדפת עלי היא צלייה בתנור, אבל מחוסר זמן השתמשתי בפטנט של פתיתים – דלורית שלמה במיקרו.

2.      * אפרופו דלעת – אל תשתמשו בה. כלומר, לא בדלעת רגילה, שהמרקם שלה סיבי, מימי ומתוק מדי למתכון הזה. דלורית הרבה יותר מומלצת, או דלעת ערמונים, שהן יותר דחוסות.
כ* כפי שגיליתי בניסיון נוסף, גם כרובית עובדת כאן מעולה. אולי אפילו יותר טוב. רק שעם כרובית, בניגוד לדלעת, הכנת הפירה המומלצת היא בבישול במים, סינון יסודי ומעיכה. כל השאר ללא שינוי.

3.      * שמרי בירה – עוד דבר נהדר עם שם נוראי – הם אלו שמעניקים למאק שלנו את הטעם הגבינתי, האוממי והמונוסודיום-גלוטומטי הנחשק, בלי תועפות השומן שנלוות אליו בדרך כלל. אה, והם גם בריאים נורא.

למה יוצא הפוך??

צריך:

2 דלוריות בינוניות (משקל ברוטו של 1.5 קילו)

0.5 ליטר חלב שקדים (או סויה, או חלב רגיל)

1 כף קורנפלור

1 כף שמן זית

2 שיני שום

2 כפות חרדל ד'יזון איכותי

5 כפות שמרי בירה

מלח, פלפל, תבלינים לפי הטעם (למשל: פפריקה מעושנת, קינמון, מוסקט, כורכום, קארי)

תוספות אפשריות: תרד חלוט, עגבניות מיובשות, זיתים שחורים, צלפים קצוצים

חבילת פסטה קצרה וחלולה

1.2 כוס פירורי לחם מעורבבים עם מעט שמן זית

לעבודה:

1.      להכין מחית חלקה מהדלוריות איך שתרצו. עדיף בצלייה או במיקרו מאשר בישול במים.

2.      לבשל את הפסטה לפי ההוראות על האריזה.

3.      לחמם תנור ל-200 מעלות.

4.      להפריש חצי כוס מהחלב ולערבב היטב עם כף הקורנפלור עד שאין גושים.

5.      לחמם בסיר קטן את שמן הזית עם שיני השום, וכשהשום מתחיל להפיץ ריח, להוסיף את שאר החלב ולחמם אותו בלי להרתיח.

6.      כשתערובת החלב חמימה, נוסיף לתוכה את תערובת החלב עם הקורנפלור ונערבב במרץ תוך חימום, עד שהחלב מסמיך מעט ומצפה את הכף.

7.      בשלב הזה מוסיפים לסיר את החרדל, שמרי הבירה, מלח, פלפל ותבלינים ואת מחית הדלעת שהכינונו מראש. מערבים היטב עד שנוצר רוטב סמיך, שמנתי וכתום, וממשיכים לבשל עוד כמה דקות, עד שמתחילות להופיע בועות שמנות וכבדות של רתיחה. מסירים מהאש, טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.

8.      מערבבים כ-2/3 רוטב עם הפסטה (ותוספות, אם משתמשים. אני הוספתי כף צלפים קצוצים כדי לרענן קצת את השמנתיות של כל העסק) ומשטחים בתבנית משומנת קלות. מצפים את פני המאפה בשארית הרוטב ומפזרים את פירורי הלחם.

9.      אופים כ-20 דקות, או עד שפני המאפה משחימים.

ולקינוח: חייבת כזה! מי בא לעזור לי לערבב?

חמין עדשים קטן ומהיר

הסטטיסטיקות מספרות לי שפוסט החמין (ומעתה אמרו - צ'ולנט) משנה שעברה זוכה להכי הרבה צפיות, בלי שום פרופורציות לאחרים. ועם זאת אף אחד לא מספר לי שהכין, או איך יצא לו. זה טיפה מבאס, אבל באמת רק טיפה, כי הבלוג הזה הוא בעיקר מחברת המתכונים שלי, שנועד להזכיר לי איך הכנתי דברים שיצאו מוצלחים. והצ'ולנט הזה, הוא באמת היה מעולה. (ועדיין, תגובה פה ושם תשמח אותי. רק אומרת)

אז יצא לי מן יום חופש כזה בלי יותר מדי סידורים ובא לי על הצ'ולנט שלי. ברם אולם -

1. הסיר הגדול שאני משתמשת בו לצ'ולנט תפוס ע"י מרק.
2. לא השריתי שעועית, המקפיא חף משועיות מושרות ואני רוצה את הצ'ולנט הזה היום. (מוכר, הא?)

פיתרון בעיה מס. 1 – צ'ולנט קטן בסיר קטן (של 4 ליטר בערך) . זה אפשרי ואפילו עדיף למי שלא מכין לארוחה משפחתית/חברתית גדולה. שאריות צ'ולנט מחוממות זה לא ממש זה.

את פתרון בעיה מס. 2 מצאתי בטבעוניות נהנות יותר המעולה -  חמין עדשים שחורות ופריקי. מסוג הדברים שגורמים לך לחשוב – איך לא חשבתי על זה בעצמי. עדשים שחורות הן נפלאות בטעמן ולא מתפרקות בבישול ארוך. מכיוון שאני לא חובבת מתיקות מחוץ לקינוחים ויתרתי על התמרים, הגזר והבטטה שבמקור והכנתי גרסה מהירה של הצ'ולנט שלי, שהוא נטול מתיקות ומעושן-משהו.

לא הייתי מוכנה לכמה טעים שזה יצא. הסיר רתח בסביבות 2 בצהריים, הנמכתי את האש והלכתי לשנוץ. ב-6 התעוררתי לריח של הדבר האמיתי, שאין לטעות בו, של בקרי שבת חורפיים בילדותי, סתם כך בערב קריר של יום חול. כיף.

אין צילום כי חיסלתי את הסיר, אהם, ביומיים.

צריך:

1 בצל קצוץ

 2כפות שמן זית

4-5 תפוחי אדמה קטנים

1/2 כוס פריקי (או חיטה רגילה, או גריסים)

1 כוס עדשים שחורות

½ אריזת טופו מעושן חתוך לקוביות (לא חובה, אבל מומלץ מאד)

2 כפות רוטב סויה

½ כפית פפריקה מתוקה

½ כפית פפריקה מעושנת (לא חובה, אבל גמכן מומלץ ביותר)

½ כפית כמון

1 כפית מלח

פלפל שחור גרוס

1 כפית דבש

אופן ההכנה:

1.                  שוטפים את העדשים והחיטה בהרבה מים ומשאירים אותן מושרות בזמן טיגון הבצל ותפוחי האדמה.

2.                  מטגנים את הבצל כ-3 דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים כ-5 דקות.

3.                  מסננים את העדשים והחיטה ומוסיפים לסיר עם כל שאר התבלינים, מכסים במים כ-2 ס"מ מעליהם ומביאים לרתיחה.

4.                  מכסים את הסיר במכסה אטום (אם המכסה לא אטום ממש אפשר לכסות אותו ביריעת נייר אלומיניום) ומבשלים במשך 3.5-4 שעות על האש הקטנה ביותר.

* הערה לגבי האש הקטנה: לי יש פלטה חשמלית ותיקה ואני מכירה את היכולות שלה, לכן יכולתי לשנוץ בשלווה בזמן שהצ'ולנט מתבשל. אם מעולם לא חימנתם חמין, מומלץ להישאר עם עין פקוחה בסביבה ולבדוק מדי פעם שהתחתית לא נשרפת ויש מספיק מים.

לחמניות שקדים

יש איזו דיאטה אופנתית בשם "פליאו", או בשמה המלא "תזונה פליאוליתית", המבוססת על תזונת האדם הקדמון. (הבוס שלי אובססיבי בעניין, ולא מזמן שמעתי אותו בטלפון, דורש בהיסטריה מעוזרת הבית/מבשלת שלו "להעיף מהבית את כל הדגנים ולבשל רק עם שמן זית ושמן קוקוס!" "מותר גם שמן אבוקדו," לחשתי לו מהצד. "ושמן אבוקדו!" הוא צרח בטלפון. מסכנה. בקושי מדברת עברית זאתי, אני מקווה שהיא הבינה מה זה דגנים. ושמן אבוקדו. שהוא, אגב, יקר בטירוף ומסריח באותה מידה.)

אני לא רוצה להעליב אף אחד בהבעת דעתי האישית על הפליאו הזאתי, אסתפק רק בלהעיר שדיאטה האוסרת על דגנים מכל סוג שהוא ומעודדת צריכת בשר (ואברים פנימיים בעיקר) ושומן רווי מהחי היא לא בשבילי. אם האדם הקדמון לא אכל לחם צר לי עליו, אבל בכל זאת עברו מאז אי אלו אלפי שנים. אני לא מומחית, אבל נדמה לי שהוא גם לא אכל שמן אבוקדו. וגם לא הגיע לגיל 50. אבל עזבו, אני נסחפת.

מה שכן, אני תמיד מחפשת מתכונים מעניינים, וההתמודדות של חובבי הפליאו עם האיסור על צריכת דגנים מניבה המצאות מרתקות. המתכון הבא הוא אחד התחליפים שלהם ללחם, אבל אני מוצאת שהוא פשוט ממש טעים.

לחמניות קדמוניות

המקור מכאן (אני הכנתי חצי כמות)

400  גרם (1.5 כוסות) חמאת שקדים ביתית או קנויה

5  ביצים בינוניות
1.5 כף מיץ מלימון
¾  כפית סודה

מלח

1. מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מאפינס (ללחמניות) או תבנית לחם קטנה
2. טורפים את חמאת השקדים עם הביצים, אבקת הסודה והמלח עד לקבלת תערובת אחידה
3. מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים
4. יוצקים את הבלילה לתבנית ואופים כ-20 דקות. (במקור כתוב 10 דקות, אבל כפי שניתן לראות בתמונה, הלחמניות שלי קצת נשרפו מלמעלה בעודן די נוזליות מבפנים אחרי 15 דקות. כמה דקות נוספות והנמכת טמפרטורה קלה והכל הסתדר. אני לא מצפה ליותר מדי מהטוסטר אובן הענתיקה שלי, אז אל תסמכו עלי בעניין זמני אפיה. מבחן הקיסם יהווה את האינדיקציה הבדוקה ביותר, אבל מנסיוני 20 דקות הן המינימום)

עריכה:

היום מישהו הביא למשרד מרציפן, וחשבתי לעצמי מה יקרה אם אוסיף לבלילה תמצית שקדים ומעט סוכר (או דבש, אם כבר פליאו - סוכר אסור, דבש מותר. לכו תבינו.) - האם ייצאו לחמניות מרציפן? הממ. שווה בדיקה.

אגב, לאחרונה גיליתי גרסה מעניינת עם טחינה.

לביבונקייקס בטטה ודלעת

אני לא סובלת את הטרור הקולינרי הקולקטיבי של החגים. כל חג שהוא. ועוד יותר לא סובלת סופגניות ולביבות, אבל אחרי שנים שלא אכלתי כאלה, אני כבר לא בטוחה אם זה יותר בגלל הטרור, הטיגון, או הטעם שאני כבר לא זוכרת.

בכל מקרה, לפעמים מתכונים מתחילים מאיזה ג'אדג'ט חדש שקניתם אבל לא ממש ברור לכם מה תעשו איתו. במקרה הזה מדובר בתבנית עם שקעים מרובעים רדודים ותווית מחיר נמוכה להפתיע, שמצאתי במקרה בחנות כלי בית על סף חיסול. ובחלומי ראיתי פנקייקס קטנים ומרובעים, אבל מן המקרר הביטו בי בטטה ופיסת דלעת מיותמות במבטים מאשימים, ובסופו של דבר יצא לי משהו בין לביבות לפנקייקס, או בקיצור – לביבונקייקס.

אני יודעת. לביבות בטטה זה די משעמם. אבל היי, אלו לביבונקייקס, עם דלעת וחמאת בוטנים, ובלי ביצים וטיגון, פריכים מבחוץ ורכים מבפנים.

לביבונקייקס בחושך!

לפני שמתחילים, כמה מילים על שמן קוקוס: האיטרנטנט רוחשת אינפורמציות סותרות על שמן קוקוס וקטונתי מלשפוט. אני יודעת רק דבר אחד מניסיון: שום דבר מעולם לא נשרף או נדבק לי לתבנית כשהשתמשתי בשמן קוקוס, בניגוד לשמן זית או חמאה. אני בשלנית חובבנית להחריד שלא מקפידה על זמנים ונוטה לצמצם בכמויות שומן, ומבחינתי זה מוכיח את הטענה ששמן קוקוס הוא שמן יציב ועמיד בטמפרטורות גבוהות, ושמן שלא נשרף בקלות הוא שמן בריא יותר, נקודה. כפית אחת של שמן קוקוס מספיקה לשימון נדיב של תבנית שקעים שלמה, וכל הלביבונקייקס שלי נשלפו ממנה בשלמותם, מבלי להשאיר פירור שרוף אחד. רק אומרת.

לתבנית של 12 שקעים רדודים:

1 בטטה בינונית

פיסת דלעת במשקל של כ-300 גר'

2 כפיות רוטב סויה

1 כפית גדושה חמאת בוטנים (טבעית ללא תוספים, אם אתם שואלים אותי)

¾ כוס קמח סויה / חומוס

1 כפית פשתן טחון

1 כפית אבקת אפיה

מלח, פלפל

1 כפית שמן קוקוס לשימון התבנית

1. חותכים את הבטטה והדלעת לקוביות גדולות ומאדים במיקרו בכלי סגור עם 2 כפות מים כ-6 דקות.
2. מסננים ממים עודפים ומועכים במזלג למחית.
3. מוסיפים את רוטב הסויה, חמאת בוטנים, מלח ופלפל ומערבבים היטב.
4. בקערה קטנה מערבבים את הקמח עם אבקת האפיה והפשתן הטחון
5. מוסיפים את תערובת הקמח למחית הבטטה והדלעת ומערבבים רק עד שהחומרים היבשים נבלעים ואין גושים.
6. משמנים את השקעים היטב בשמן קוקוס, ומחליקים כף גדושה של בלילה לכל שקע.
7. אופים ב-220 מעלות כ-20-25 דקות, עד שהלביבונייקס שחומים ויציבים למגע.