יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

חמין צמחוני משובח


אולי זה וישפול ת'ינקינג, אבל ממש קריר לי. ארבעה ימים בלונדון השכיחו ממני לחלוטין את הקיץ והזכירו לי את התחושה המופלאה של כניסה למסעדה חמימה מהרחוב הקפוא המלווה בהתנפלות על מנות מעלות אדים שעושות כל כך נעים בבטן. לוידעת מה אתכם, אולי אני מקדימה קצת את המאוחר, אבל אני לגמרי מוכנה לחמין. כלומר, צ'ולנט. עברית שפה יפה, אבל בשבילי זה תמיד יהיה צ'ולנט.
בשלנית חובבנית אך מנוסה ככל שאהיה, צ'ולנט תמיד נראה לי כמו משהו שרק סבתות יודעות להכין כהלכתו, עד שהעזתי וניסיתי את המתכון הבא של כרם אביטל, המתכונאית הטבעונית של ויינט, שהוא פשוט, מדויק ומעולה. בחורף שעבר הכנתי אותו פעמיים – בפעם הראשונה הוא קצר שבחים מחבר קרניבור, ובפעם השניה – מסבתא שלי, אלופת הצ'ולנט בדימוס! וגם לי הוא היה טעים, וכיפי כמו שרק צ'ולנט בחורף יכול להיות.

מרכיבים :
(בסוגריים – תוספות שלי)
1 כוס שעועית לבנה מושרית במים למשך הלילה, מסוננת
1/2 כוס גרעיני חיטה
 1/2כוס גריסים
1 בצל גדול קצוץ
 2כפות שמן
4  תפוחי אדמה חתוכים לרבעים
1-2 ראשי שום
 1/4כוס רוטב סויה
1 כפית פפריקה מתוקה (אני שמתי פפריקה מעושנת)
1 כפית כמון
 1/2כפית פלפל שחור
(1.5 כפיות מלח)
(1 כפית גדושה דבש)*
(ביצים שטופות היטב, כמה שצריך. לי מספיקות 2-3)

אופן ההכנה:
  1. מטגנים את הבצל כ-3 דקות. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים כ-7 דקות.
  2. מפרידים בין שיני השום, אך לא מקלפים. (אני מקלפת. לא אכפת לי עוד 5 דקות עבודה, אבל ככה מקלפים ראש ב-10 שניות)
  3. מוסיפים לסיר את שאר הרכיבים, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
  4. מעבירים את הסיר ללהבה הקטנה ביותר או לתנור בחום של 100 מעלות, ומבשלים במשך 3 שעות. (לי יש רק טוסטר אובן, ושום סיר לא נכנס. אני מכינה על פלטה חשמלית ומשאירה למשך הלילה. כמו הדתיים)

* אני לא חובבת גדולה של אוכל מתקתק אם הוא לא קינוח. את הדבש אני מוסיפה יותר בשביל הצבע מאשר בשביל הטעם, אבל מי שבעניין של מתוק יכול להוסיף יותר דבש, כמו גם שזיפים מיובשים, גזר או סלק, כמו שראיתי בכל מיני מתכוני צ'ולנט צמחוני אחרים שפסלתי מפאת אזהרת מתיקות חמורה.



יום שישי, 28 באוקטובר 2011

מרק קטן של עגבניות שרי, שומר צלוי ונענע


היה לי שבוע מטורף שנגמר בערב השקה מוצלח, שמוכיח שיש נסים בעולם ואם יש אלוהים היא קצת מחבבת אותי. אולי כי דקה וחצי לפני פתיחת הדלתות לקהל עדיין התמודדנו עם תקלות מתקלות שונות ובעיקר התפללנו, למי שלזה לא יהיה, ומי שזה לא יהיה שמעה.
היום אני מתאוששת. חוץ מגיחה קצרה לקניות הכרחיות, המרחק הגדול ביותר שאני הולכת לגמוע בסוף השבוע הזה הוא זה שבין המיטה לספה.
את המרק שבכותרת אני מכינה תוך כדי כתיבה. הוא דורש קצת זמן, אבל מינימום התעסקות בחומרים ולכן הכי מתאים ליום עצלולי שכזה.

צריך:
2 כפות שמן זית
2 שיני שום פרוסות
כ-250-300 גרם עגבניות שרי אדומות ובשלות (ואם אתם עוד מוצאים שרי תמר, שיחקתם אותה)
½ מיכל קטן של רסק עגבניות
2 שומר (אם יש להם עלים דמויי שמיר - לשמור אותם לסוף)
1 כפית סוכר
1 כף חומץ בלסמי
2 כפות יין לבן
מלח
פלפל
2 כוסות מים
כמה עלי נענע טרייה או ½ כפית של מיובשת
חופן פסטה יבשה קטנה (סלילים, פרפרים או קונכיות)

לעבודה:
  1. מחממים תנור לחום גבוה (כ-250 מעלות) ומרפדים תבנית בנייר אפיה עליו מזליפים כף שמן זית.
  2. חותכים את השומר לרבעים, מסירים את המרכז הקשה ומסדרים את הרבעים בתבנית. מפזרים מעט מלח, פלפל ו-2 כפות יין לבן. מכניסים לתנור לחצי שעה.
  3. מחממים כף שמן זית בסיר קטן ומוסיפים את עגבניות השרי השלמות. כן, אפשר לחתוך, אבל אני התעצלתי אז אפשר גם לא. זה רק מאריך מעט את הבישול. מדי פעם מנענעים קלות את הסיר עד שקליפת העגבניות מתחילה להתקמט ולהתבקע, ואז מוסיפים את השום הפרוס, ומועכים מעט את העגבניות בכף עד שיתחילו להגיר נוזלים.
  4. מקץ כרבע שעה של בחישה ומעיכה כל העסק יהפוך לרוטב עגבניות. זה הזמן להוסיף את המים ורסק העגבניות, לתבל במלח, פלפל, סוכר וחומץ בלסמי ולהביא לרתיחה.
  5. כעת אפשר לבלנדר את המרק בבלנדר מוט ולתקן תיבול. לא חובה. אני בלינדרתי.
  6. בינתיים גם השומר אמור להיות מוכן (מוכן זה חרוך בקצות העלים וחצי רך. הוא יתרכך לגמרי בהמשך הבישול, אל דאגה) מוציאים אותו מהתנור שיצטנן קצת, פורסים לפרוסות דקות ומוסיפים לסיר יחד עם עלי השמיר שלו ששמרנו (אם שמרנו), הנענע והפסטה.
  7. מבשלים 10 דקות נוספות עד שהפסטה מוכנה.






יום שבת, 22 באוקטובר 2011

מרק עגבניות וירקות צלויים


אם כי מעילים ומגפיים הם עדיין חזון רחוק, מזג האוויר – לפחות בערבים - כבר לגמרי מאפשר חזרה לאזור הכיריים. לא לשום דבר מורכב מדי בינתיים, אבל בוודאי למרק העצלני-אך-מוצלח הזה.

צריך:
2 כפות שמן זית
1 בצל
2 שיני שום
1 גזר
1 קופסת שימורי עגבניות תמר שלמות במיץ עגבניות
1 רסק עגבניות קטן
1 כפית סוכר
1 כף חומץ בלזמי
מלח
פלפל
מים
ירקות אופציונליים לצלייה: חציל, פלפל, זוקיני, קישואים, פטריות, שומר, כרובית
אורגנו\טימין/רוזמרין/בזיליקום – אחד מה או כל שילוב שבא לכם
1 כוס פסטה יבשה קטנה (סלילים, פרפרים או קונכיות)

לעבודה:
  1. מחממים תנור לחום בינוני (כ-220 מעלות) ומרפדים תבנית בנייר אפיה עליו מזליפים כף שמן זית
  2. חותכים את הירקות המיועדים לצלייה (כל אחד לחוד או כולם ביחד, או כל ירק אחר שבא לכם) לקוביות ומניחים בתבנית, מנערים קלות לערבוב עם השמן ומכניסים לתנור. אופים כחצי שעה עד שהירקות חרוכים מעט. הם לא צריכים להתרכך ואין צורך בתיבול.
  3. מחממים כף שמן זית בסיר ומאדים את הבצל עד שקיפות
  4. מוסיפים את השום והגזר וממשיכים לאדות כ-5 דקות
  5. מוסיפים לסיר את קופסת שימורי העגבניות ורסק העגבניות, ממלאים את קופסת השימורים הריקה במים 3 פעמים ומוסיפים לסיר. מוסיפים מלח ומביאים לרתיחה.
  6. טוחנים את תכולת הסיר בבלנדר מוט ומתבלים במלח, פלפל, חומץ בלסמי ועשבי תיבול.
  7. מוציאים מהתנור את תבנית הירקות שבינתיים הספיקו להיחרך ומוסיפים אותם למרק המבעבע.
  8. מבשלים עוד כחצי שעה דקות על אש קטנה, ומוסיפים את הפסטה כ-10 דקות לפני תום הבישול.
  9. כמו בכל מנה שכוללת עגבניות ופסטה, שביבי פרמזן וזילוף שמן זית על המנה יעשו אותה שמחה באמת.



יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

פיצה דקה מקמח מלא לאנשים בלי תנור (אבל עם טוסטר אובן במצב טוב)

אני מתה על פיצה עם בצק דקיק ופריך. המון פיצות-תוצרת-בית עברו בטוסטר הותיק שלי. חלקן היו נחמדות, חלקן זוועות-עולם, אבל אף אחת לא התקרבה באיכותה לפיצה שאני עומדת להציע לכם עכשיו.

תמיד חשבתי שאין מה לעשות, מקמח מלא, בלי אבן מיוחדת ועם טוסטר ישן לעולם לא תצא פיצה טובה באמת.
ובכן, פיצחתי את השיטה. לא קמח לבן, לא תנור ולא אבן. 100% קמח מלא, טוסטר שמגיע ל-275 מעלות ותבנית הפוכה. תוך פחות משעה מרגע ערבוב החומרים לבצק יש לכם פיצה שלא רואה את הטובות בפיצריות-הגורמה ממטר. אני לא מתערבת לכם בטופינגס אבל כף רוטב וחצי כדור מוצרלה פרוס לפרוסות דקות יהוו בסיס מדויק, ותוסיפו מה שתרצו, רק לא להעמיס.

לפני


לעבודה:

(חצי כמות ממתכון מעולה ופשוט שבפשוטים של דורעם גונט מספיק לשתי פיצות דקות בגודל תבנית טוסטר)

לפני הכל נוציא מהטוסטר את הרשת ונשים במקומה תבנית (מלבנית סטנדרטית, מהסוג שבד"כ מגיע עם הטוסטר) הפוכה. נכוון את הטוסטר לטמפרטורה המקסימלית שלו וניתן לה להתלהט.

1.5 כוסות קמח מלא
0.5 כף שמרים יבשים
1 כף סוכר
0.5 כפית מלח
1.5 כפות שמן זית
0.5 כוס מים מהברז

  1. לערבב בקערה את החומרים היבשים, להוסיף את השמן, ואת המים להוסיף בהדרגה תוך כדי ערבוב בכף עד שהבצק מתחיל להתגבש לגושים גדולים ולא נשאר כמעט קמח יבש בקערה. (כל קמח סופח מים במידה אחרת, כך שזו שיטה מומלצת באופן כללי כשממירים מתכון מקמח לבן לקמח מלא. לפעמים לא צריכים את כל כמות המים במתכון, ולפעמים טיפה יותר.)
  2. כשהבצק התגבש לגושים אפשר להתחיל ללוש אותו. אנחנו רוצים כדור גמיש שלא נדבק לידיים, 5-4 דקות יספיקו.
  3. נכסה את הקערה ונעזוב אותה לחצי שעה. בזמן הזה אפשר להכין את הרוטב (לגונט יש הצעות נחמדות ומהירות בלינק) או שאם במקרה הכנתם את טפנד הפלפלים שהצעתי בפוסט הקודם, אתם מסודרים ויכולים להתפנות לדברים חשובים יותר, כמו לראות פרק של הפמליה.
  4. בסכין חדה נחצה את כדור הבצק לשני חלקים שווים. אחד נרדד דק-דק על נייר אפיה לאליפסה שמתאימה בגודלה לגב התבנית שמחכה לנו בתנור, והשני יחכה לסיבוב הבא (אם לא מיד, אפשר לשמור עטוף במקרר ליומיים-שלושה)
  5. אחרי שפיזרנו את הרוטב והתוספות נחתוך את שאריות נייר האפייה מסביב לפיצה, שיישארו רק שוליים דקים (עודפי נייר שיגעו בגופי החימום של הטוסטר עלולים להישרף, ולהרוס גם את הפיצה וגם את התנור. מניסיון של מישהי שאני מכירה).
  6. בזהירות-בזהירות (אם יש לכם כפפות תנור זו הזדמנות טובה להשתמש בהן) נניח את הנייר עם הפיצה שעליו על גב התבנית הלוהטת. תוך שניות יתחילו להתנפח בועות בשולי הבצק, ותוך חמש דקות לכל היותר (4:37 אצלי. הפעלתי שעון עצר) הפיצה תהיה מוכנה.

    אחרי

יום שלישי, 6 בספטמבר 2011

טפנד פלפלים רב שימושי ועוגיות נוטלה בלי נוטלה – שניים במחיר אחד

אני עייפה. וחם לי. ואני עייפה, כבר אמרתי?
ואין לי כוח לבשל, אז אני נכנסת לסופר ומחפשת לי ארוחת ערב מהירה, אבל הרגל טורדני לא מאפשר לי לזרוק דברים לעגלה מבלי שבחנתי בעיון את רשימת הרכיבים, ואם אני לא מבינה אותה – אני לא לוקחת.
ושוב אני יוצאת עם שקית שמכילה רק ירקות, פירות, מוצרים בסיסיים וכאלה שמכילים רשימה קצרה של חומרים מזוהים ויודעת שגם היום אני אצטרך לבשל.
אז לפחות נעשה את זה הכי זריז שאפשר.

טפנד פלפלים

(שיכול לשמש כרוטב לפסטה או לפיצה, וגם עושה אחלה עבודה כממרח לסנדוויץ)

2 פלפלים אדומים בשרניים
5 זיתי קלמטה מגולענים
1 שן שום
צ'ילי גרוס לפי הטעם

צריך:
  1. לקלות את הפלפלים בתנור ולקלף אותם*
  2. לטחון את הפלפלים הקלויים הקלופים עם הזיתים והשום לממרח חלק. שימו לב שאין צורך במלח או בשמן – הזיתים מספקים את שניהם.

* למי שבמקרה לא יודע איך לקלות פלפלים: לחצות את הפלפלים לאורך, להסיר את הגבעול עם הגרעינים והלבנים האלה שבפנים, להניח בתבנית עם הצד החתוך כלפי מטה ולאפות בחום גבוה (250 מעלות) עד שהקליפה נחרכת ומשחירה (כ-20 דקות). לכבות את התנור ולהשאיר את הפלפלים בפנים עוד כמה דקות. כשאפשר לגעת בהם מבלי להיכוות גם אפשר להסיר מהם את הקליפה החרוכה בקלות.


עוגיות נוטלה בלי נוטלה* (וגם בלי קמח)
טוב, העוגיות האלה יצאו לי די בטעות כשניסיתי להכין משהו קצת יותר פשוט שאני מכינה די הרבה – "כדורי שוקולד" שמורכבים משוקולד מומס ואגוזים טחונים ומגולגלים בקקאו. מכיוון שאני אף פעם לא שוקלת ומודדת חומרים, יצא שכמות האגוזים היתה קצת גדולה על כמות השוקולד וכל העסק נשאר די פירורי וסירב להתגבש לכדורים. מה עושים? מוסיפים ביצה ואופים, זה מה.
בטעות יצא יותר טעים מהמקור.
* הטעם האלוהי של הנוטלה טמון בשילוב בין שוקולד לאגוזי לוז. אפשר להשתמש בכל אגוז אחר וזה יהיה מעולה, אבל לא בטעם נוטלה.

60 גר' שוקולד מריר (אני השתמשתי בכזה עם פירורי קליפת תפוז כי זה מה שהיה. יצא טוב)
20 גר' חמאה
1 כפית תמצית ויסקי (מצאתי בסופר. סינתטי, כן, אבל יותר טעים מתמצית וניל והרבה יותר זול מבקבוק ויסקי)
2 כפות סוכר (זה לא יוצא מאד מתוק וככה אני אוהבת. כמובן שאפשר להוסיף לפי הטעם)
1.5 כוס אגוזי לוז קלויים בלי מלח וטחונים לאבקה (אפשר להשיג בכל חנות פיצוחים שטוחנת פרג ותבלינים. מי שיש לו מעבד מזון יכול לטחון לבד. לי אין)
1 ביצה

צריך:
  1. להמס את השוקולד עם החמאה
  2. להוסיף את התמצית, הסוכר, האגוזים הטחונים והביצה.
  3. להכניס לפריזר לרבע שעה ובינתיים לחמם תנור ל-180 מעלות.
  4. כשהתערובת הצטננה, לכדרר כדורים קטנים ולהניח על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
  5. לאפות 10 דקות בדיוק ולהוציא מהתנור בשלב שהעוגיות תפחו ונסדקו מעט אבל עדיין קצת רכות. אפשר לגלגל באבקת סוכר, גם ליופי וגם לתוספת מתיקות, כי העוגיות לא מאד מתוקות.
  6. אם הן לא נטרפות מיד (מה שדורש משמעת עצמית חזקה!) מאכסנים במקרר.

ושוב תצטרכו להאמין לי שזה יותר טעים ממה שזה נראה.

יום רביעי, 24 באוגוסט 2011

חומוס קארי, הממרח

ישראלים קצת היסטריים כל מה שנוגע לחומוס שלהם. לפעמים אני מרפרפת בשעשוע על זנב הטוקבקים ההזוי המשתלשל מקצה כל כתבה יחצנית המתיימרת להכתיר את "החומוס הכי טוב בארץ". אפילו סתם מתכון לחומוס זוכה בדרך כלל לעשרות תגובות בעד ונגד. בדרך כלל נגד, כמובן, כי הכותב תמיד יודע יותר טוב.
כישראלית לגמרי (בפעם האחרונה שבדקתי) גם אני מאד אוהבת חומוס אבל לא פנאטית לגביו. כמו כולם גם אני ניגבתי באי אלו חומוסיות מיתולוגיות והיה טעים ונחמד, אבל גם החומוס שאני מכינה בבית הוא כזה, בלי לצאת למסע צלב על זן הגרגרים ומוצא הטחינה. ובלי להציף אותו בשמן זית, ירוק ובתולי ככל שיהיה – לפעמים בחומוסיות מקבלים צלחת שמן עם קצת חומוס.
בכל מקרה, זה קצת אירוני שדווקא סיבוב בסופרמרקט לונדוני פתח לי את הראש בעניין החומוס. כי האנגלים, שמאד מחבבים אוכל "אקזוטי" מסיבה ברורה, לא מחויבים לאתוס הקולינרי שלנו ולכן אפשר למצוא במקררים שלהם דברים כמו "איזראלי הומוס וית' קרמלייזד אניונס (בצל מקורמל) / רוסטד פפר (פלפל קלוי) / למון-קוריאנדר (כוסברה-לימון) ועוד. פחח, גיחכתי מתחת לשפמי, אנגלים. אבל מכיוון שהתקשיתי למצוא ארוחת בוקר שאינה כוללת זוועות מטוגנות או דגנים מסוכרים, רכשתי לי כמה לחמניות מקמח מלא ומארז חומוסים קטנים בשלושה "טעמים". כמה רע זה יכול להיות?
תכלס, אם אתה לא סנוב-חומוס ישראלי זה לא כזה רע. בסדר. זה לא אבו קרוואן, או איכשקוראימאותו, אבל עדיף משאר האופציות האנגליות.

למה אני מספרת את כל זה? כי אתמול הכנתי חומוס. וכמו שאני טוחנת את הגרגירים אני קולטת בזווית העין את המלחייה. והיא ריקה. לגמרי. שיט. רק לי זה יכול לקרות. נגמר המלח לפני כמה ימים ומה שכחתי לקנות כשהייתי בסופר? העיקר שקניתי כמון לחומוס. יופי, הכי חשוב.

מה עושים? יש לי במקרר קופסת מחית קארי ירוק מהחורף. מאד טעימה, די חריפה, מ-א-ד מלוחה. קארי וחומוס – מיליארד הודים לא טועים, נכון?
כפית מחית קארי נכנסה לחומוס ועשתה בו פלאים. סנדוויץ הבוקר שלי כבר מזמן לא היה טעים כל כך.

אין כאן מתכון. אם אתם מכינים חומוס אתם יודעים איך, ואם אתם לא, הרשת מלאה מתכונים. אני כבר הכנתי חומוס עם פלפל ושום קלויים, וחומוס עם כוסברה וחומוס עם בזיליקום ולימון כבוש (לטחון יחד עם החומוס ואז להוסיף את הטחינה וכל השאר כרגיל) וכולם עשו לי אחלה סנדוויצ'ים שבעולם.

אולי זה בגלל שלא ניגבתי אצל אבו קרוואן או איכקוראימאותו, אז אין לי מושג מה זה חומוס, ככה מישו אמר לי פעם. אז אין לי. וטוב שכך.


יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

סלט ארוחת צהרים

בעבודה שלי אין תלושי מסעדות, אין מזנון, אין קפיטריה ואין שום מקום שאינו שיפודיית פועלים שמנונית לאכול בו צהרים ברדיוס של קילומטרים. בקיצור, כולם מביאים אוכל הבית. חוץ מהבוס שלי שיוצא לאכול בחוץ ונותן לנו שעתיים וחצי להכין אוכל בכיף.

בקיץ אני חיה על סלטים. בדרך כלל מדובר במלפפון-עגבניה-חסה-תוספות שגרתי (שעדיין אין לו מתחרים כשהוא חתוך טרי ומתובל היטב), אבל מדי פעם אני מתפרעת ומשקיעה במשהו שדורש קצת הכנה בבית מראש. וכשאני אומרת "קצת" אני מתכוונת לממש קצת. טיפטיפה.

 

סלט שעועית אדומה ועגבניות שרי-תמר צלויות

2 מנות נדיבות
הכנות בערב לפני:
  1. לסנן קופסת שימורים של שעועית אדומה במים ומלח בלבד, ולשטוף היטב מנוזלי השימור הבוציים. להניח בקופסה שבה ניקח את הסלט למשרד. (כמובן שאם היה לי זמן הייתי משרה שעועית יבשה ומבשלת אותה מליון שעות, אבל אין לי, ושימורי שעועית מאיכות טובה, ללא "רוטב עגבניות", עושים את העבודה.)
  2. לחמם תנור ל-200 מעלות, לחצות כ-10-15 עגבניות שרי-תמר ולהניח בתבנית מרופדת בנייר אפיה עם הצד החתוך כלפי מעלה. לפזר מעט מלח ופלפל (אין צורך בשמן) ולאפות כחצי שעה, עד שהעגבניות מאבדות נפח ונחרכות מעט מלמעלה. (לא לאפות יתר מדי. אנחנו לא רוצים עגבניות מיובשות). לתת להן להצטנן מעט לפני שנוסיף אותן לקופסה עם השעועית.
  3. להכניס למקרר. בזאת תמו ההכנות המוקדמות.

מה עוד צריך:
1 פלפל אדום, חתוך לקוביות
1 גבעול בצל ירוק חתוך לטבעות (אפשר גם חצי בצל סגול קטן)
5 זיתי קלמטה מגולענים
כמה עלי בזיליקום שלמים או קרועים קלות
מיץ לימון
שמן זית
מלח פלפל

הכנה?
להוסיף את הפלפל, הבצל, הזיתים ועלי הבזיליקום לקופסה עם השעועית והעגבניות. להכניס למקרר.
לא לערבב ולא לתבל בשמן ולימון עד לפני ההגשה.

 טוב, כישורי הצילום שלי אולי ישתפרו בהמשך. ואולי לא. אל תסיקו מהם מסקנות לגבי הסלט!

יום שני, 15 באוגוסט 2011

כדורי טופו ופטריות שיטאקה

לפעמים אני מוצאת איזה חומר גלם חדש שמלהיב אותי ואז אני חייבת-חייבת למצוא משהו מעניין לעשות איתו. כשזה קורה בבוקר זה נורא, כי אז זה מזמזם לי בראש כל היום בעבודה ואני לא מצליחה להתרכז בשום דבר אחר עד שעולה לי רעיון. ואז אני לא מצליחה להתרכז עד שאני מגיעה הביתה בערב לנסות אותו. בקיצור, מדובר ביום עבודה אבוד.
לאחרונה זה קרה לי כשנכנסתי לחנות טבע לקנות משהו לארוחת הצהרים במשרד ונתקלתי במקלוני פטריות שיטאקה מיובשים.
לטעמי, פטריות שיטאקה הן הפטריות הטעימות ביותר בעולם ומשאירות אפילו את הכמהין הרחק מאחור בתחום הטעם. מקלוני השיטאקה הן שבבים דקים של פטריות השיטאקה המיובשות הרגילות, מינוס הרגל הקשה והמעצבנת, והם מוכנים לשימוש מיידי לאחר השרייה קצרצרה במים רותחים.
זאת היתה אהבה ממבט ראשון.
במבט שני בדקתי את המחיר. שקית של 250 גר' עלתה 24 שקל. לא זול, אבל בערך אותו מחיר של אריזת פטריות שיטאקה שלמות מיובשות, שבה צריך לקחת בחשבון את הפחת של הסרת הרגל. וההשריה הארוכה. נראה לי שווה.

ומה יצא לי מזה? כדורי טופו מהממים ברוטב לא שגרתי, שגם אותו המצאתי מכורח הנסיבות.

לעבודה:
(7-8 כדורים)
1 אריזת טופו קשה (כ-300 גר')
½ כוס שבבי פטריות שיטאקה (בערך ¾ כוס אחרי השריה, לסחוט מנוזלים ולשמור את המים לרוטב)
1 בצל סגול קטן (זה מה שהיה לי בבית, אבל עדיף שני גבעולי בצל ירוק)
2 שיני שום
1 צרור קטן כוסברה (כן, כוסברה. לא, אי אפשר להחליף בפטרוזיליה. אפשר לוותר, אבל זה לא יהיה טעים. עזבו)
2 סנטימטר שורש ג'ינג'ר מקולף
3 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן שומשום
אופציונלי:
פירורי לחם לציפוי

לרוטב:
2 כוסות מי השריה של הפטריות
2 כפות סוכר
2 כפות רוטב סויה
2 שיני שום
1 סנטימטר ג'ינג'ר קלוף
1 גבעול בצל ירוק
מיץ מחצי לימון
כמה טבעות מפלפלון צ'ילי או צ'ילי גרוס

לעבודה:
  1. לחמם תנור ל-200 מעלות
  2. אם יש לכם מעבד מזון – פשוט טחנו את כל חומרי הכדורים לעיסה הומוגנית. אם יש לכם בלנדר מוט, כמוני, כדאי לחתוך את הטופו, הבצל, השום והג'ינג'ר לקוביות על מנת לזרז את הטחינה.
  3. כשהעיסה מוכנה טועמים ומתקנים תיבול (לטעמי רוטב הסויה מספק את המליחות ואין צורך בעוד מלח, אבל זה לשיקולכם).
  4. בידיים רטובות מגלגלים כדורים בגודל כדור פינג-פונג. אם בוחרים לצפות בפירורי לחם – זה הזמן. מניחים את הכדורים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ואופים במשך כחצי שעה, עד שהכדורים שחומים ויציבים למגע.

כמה מילים על הרוטב:
כאמור, פטריות שיטאקה הן אחד מחומרי הגלם האהובים עלי. בכל פעם שאני משתמשת בהן אני שומרת את מי ההשריה הארומטיים במקרר לשימוש חוזר. בחורף זו לא בעיה, אני פשוט מוסיפה אותם לכל מרק על תקן ציר, אבל עכשיו הצטברו לי כמה כוסות וחיפשתי מה לעשות אתן. מזה נולד הרוטב שהוא סוג של טריאקי ביתי.

הרוטב הזה דורש השקעת זמן לצמצום נוזלים על אש קטנה ואז לצינון, כי אוגוסט, אתם לא רוצים רוטב חם. אני הכנתי אותו מראש בלי קשר, אבל הממהרים יכולים לערבב 2 כפות רוטב סויה עם ½ כפית סוכר עד להמסה מלאה, שן שום קצוצה, כמה טיפות מיץ לימון ושמן שומשום. 

  1. בסיר קטן ממיסים 2 כפות סוכר עם 2 כפות ממי ההשריה של הפטריות. לא מערבבים, אבל מנענעים את הסיר עד שהנוזל מרטיב את כל הסוכר.
  2. כשמתחיל לבעבע קלות מוסיפים את שאר מי ההשריה ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומצמצמים את הנוזל על אש קטנה עד לחצי כמות (לוקח כחצי שעה).
  3. מוסיפים את כל חומרי התיבול ומכבים את האש. מצננים. לרוטב חלק אפשר לסנן אחרי הצינון.

יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

מנה ראשונה: מוס שוקולד יוגורט

אני יודעת, הדבר האחרון שהאינטרנט הזאת צריכה זה עוד בלוג מתכונים. ועם זאת אני פותחת אחד בתקווה ששלי יהיה קצת אחר.
למה? לא יודעת. אולי כי אני לא כזאתי בשלנית אז אני מאלתרת חופשי ולפעמים יוצאים מזה דברים טובים. אולי כי אני כל כך אוהבת אוכל טעים ועם זאת מקפידה לשמור על היקף המותניים שלי, ויוצאים לי כל מיני פתרונות מעניינים למאכלים לא-דיאטטיים בעליל. ואולי כי אין לי זמן, אז אני מתמחה בבישולים מהירים במיוחד.
בינתיים לא יהיו כאן תמונות, בעיקר כי אין לי איך כרגע, אבל עם הזמן, ואם תהיו איתי – אני מבטיחה להשתפר ולהשתכלל בהמשך.
כאמור, אני לא מתכונאית דייקנית. אני בעיקר מאלתרת ומעריכה כמויות בשיטת הסבתא. כאן אני אנסה לדייק, אבל אם אתם זקוקים למתכונים מדודים בגרמים – אל תבנו עלי. עוד דברים שלא תמצאו כאן זה בשר (אני לא בעניין), אוכל שמתאים לילדים (אין לי) וכמויות משפחתיות (מהסיבה הקודמת).
עד כאן אקספוזיציה. עכשיו ניגש לאכול. סיימתם? יופי, אז הנה קינוח.

רוב הבישולים שלי מתחילים בזה שאני פותחת את המקרר ומגלה שאין בו כמעט כלום, והמעט שיש לא מתחבר לשום מתכון שאני מכירה, ואז אני מתחילה לחפש. המתכון הבא הוא מה שיצא לי מתוך חשק עז למשהו מתוק שיעשה שימוש בגביע יוגורט מיותם, חצי חפיסת שוקולד ושתי ביצים על סף תפוגת תוקף.

מוס שוקולד יוגורט

כ-2 מנות נדיבות או 4 קטנות

המקור מכאן, עם התאמות שלי.
כמה הערות חשובות:
  1. זה מוס שוקולד עם יוגורט. קחו בחשבון שהוא יוצא מעט חמצמץ וזה בסדר, ככה זה צריך להיות.
  2. במקור משתמשים באונקיה אחת של שוקולד, שזה כמעט 30 גר' ובקוביות – בערך 2. עם כל הכבוד לקלוריות, זה מעט מדי. הכפלתי את כמות השוקולד והפחתתי את כמות הקקאו. בדיעבד הייתי מוסיפה אפילו עוד קצת שוקולד. אולי 75 גרם. זה מוס שוקולד, לא?
  3. במקור מומלץ להשתמש ביוגורט יווני סמיך – כלומר עם אחוז שומן גבוה –או לקחת יוגורט דל שומן ולסנן אותו מנוזלים במשך לילה. מניסיוני, סינון כזה יוצר סוג של גבינת לבאנה. לא משהו שאני רוצה בתוך מוס שוקולד. מצד שני, השתמשתי ביוגורט 1.5% בלי שום סינון ויצא מאד קליל. ענני. אם זה מה שאתם רוצים – סבבה. אבל אני מתכוונת להשתמש ביוגורט קצת יותר שמן בפעם הבאה ואלי לסנן אותו קצת. אבל רק קצת. בפעם השניה השתמשתי ביוגורט עזים 4.5% ויצא מוצלח הרבה יותר.

לעבודה:
50 גר' שוקולד מריר מאיכות טובה
1 כפית קקאו
1 גביע יוגורט טבעי
1 ביצה
3 כפות סוכר (אצלי זה דמררה, או קנים)

תיבול (אפשר גם בלי, אבל זה או-או, לא כולם ביחד): ½ כפית תמצית וניל / ½ כפית קפה נמס / גרידת קליפת תפוז או לימון / 1 כפית ליקר כלשהו,  קינמון, תתפרעו כאן – אני תיבלתי בכפית למון קרד (ממרח לימוני-חמאתי שהבאתי מהביקור האחרון בלונדון)

ההכנה (שרק נראית ארוכה כי אני קשקשנית, אבל תכלס לוקחת עשר דקות)

  1. מרתיחים סיר קטן עם מעט מים ומנמיכים לאש קטנה אחרי הרתיחה.
  2. מניחים על הסיר את הקערה שבה נרצה להכין את המוס וממיסים בה את השוקולד.
  3. כשהשוקולד נמס מורידים מהאש (אבל משאירים את הסיר) ומערבבים לתוכו את היוגורט, הקקאו והתיבול. אם קרה לכם, כמו לי, שהיוגורט הקר גרם להתגבשות השוקולד החם ולא התערבב היטב – אל דאגה. בשביל זה הסיר עם המים נשאר על האש.
  4. מפרידים את הביצה. את החלבון מניחים בקערה נפרדת, את החלמון מוסיפים לתערובת השוקולד-יוגורט.
  5. מוסיפים לחלבון את הסוכר, מניחים את הקערה מעל סיר האדים ומקציפים לקצף נוקשה.
  6. (בינתיים, אם תערובת השוקולד-יוגורט נראית מעט גבישית, אפשר להסיר את קערת הקצף מהאדים ולהחזיר את קערת השוקולד יוגורט לכמה דקות תוך ערבוב – השוקולד יימס שוב ויתערבב היטב עם היוגורט.)
  7. מערבבים מעט מהקצף לתערובת השוקולד - השוואת מרקמים קלה - ואז מקפלים את שארית הקצף לתערובת בעדינות.
  8. מכניסים למקרר ומחפשים משהו אחר לאכול, כי את המוס הזה עדיף לנשנש מחר, או לפחות לתת לו כמה שעות טובות להתייצב.